סדרת מאמרים בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק ג'

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת​

חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה
חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה

חלק ג'

גָמָל

איך ידע אדם הראשון איזה שם לקרוא לגמל/ מי טיפש יותר מכל הבהמות/ כל הברואים לפי אכילתן כן הוא משך ימיהם/ יש גמלים שחיים שמונים שנה

א] נתן הב"ה לאדם ערכות לב בחכמה ולשון, הביא לו הבקר ואמר לו הב"ה במה יקרא שמו של זה - כי פתח לו בב' - אמר לו בקר, העמיד לפניו הגמל ואמר גם זה מה שמו - כי פתח לו בג' - אמר גמל, העמיד לפניו החמור אמר לו חי זה מה שמו – כי פתח לו בח' - אמר חמור. (מדרש בראשית רבתי)

ב] אין לך שוטה בכל הבהמות כמו הגמל[1]. (נופת צופים אות סח)

ג] וגם כל הברואים לפי אכילתן כן הוא משך ימיהם, כי יש ברואים שהם בארץ ואוכלים כל ימיהם ומשך חיותם הוא מעט מאוד לכל היותר חצי שנה, והבהמה ג"כ מרבית באכילתה וג"כ משך ימיה מעט, ואין לך בכל הבהמות מי שממעט באכילתו כמו הגמל, ויש גמלים שחיים שמונים שנה. (נופת צופים אות קעח)

גראוי​

לאיזה עופות יש מלך/ מה עושים העופות כדי שלא יירדמו על משמרתם/ איזה מוסר השכל נלמד מהעוף הנקרא גראוי

הנאמנות, נמצאת המדה הזאת בעופות הנקרא גראוי בלע"ז, אשר יש להן מלך, ועובדין לו בנאמנות מכל הבעל חיים, כי בלילה ברצותן לישן ישימו מלכם בתווך והן יסובבו לו, ושנים ושלשה מהן יעמדו נצבים למשמרתו, ולמען לא תאנוס השינה את השומרים יחזקו תמיד רגל אחד באויר ואחד בארץ, וברגל אשר ירימו אבן אחת, אשר אם אולי יתנמנמו תפול האבן וירגישו ויקיצו, וכל זה יעשו לשרת למלכם באמונה. וכן ראוי כי ביתר המדרגה גם בני אדם יעבדו תמיד בתכלית אמונה את מלכיהם. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק כב)

דְּבוֹרִים​

מה עושות הדבורים כאשר המלך שלהם מזקין/ במה שונה מלך הדבורים משאר הדבורים

הבט ימין וראה הצדק והמשפט במלך הדבורים אפי בלע"ז, מכלכל כל דבריו במשפט, כי יש קצת מן הדבורים אשר משמרתן ללכת ללקט פרחים לעשות הדבש, וקצת מלאכתן לתקן ולגמור הדבש, ואחרות פקודתן ללוות את המלך, ואחרות לצבוא צבא, כי בטבע יש להן מלחמה גדולה כי כל אחת מהן רוצה לקחת הדבש מחברתה, ואין אחת מהן מעולם יוצאת מבית שלה בפני מלכה, וכל אחת מהן מכבדת אותו מאד, וכשיזקין ויסור ממנו כח הכנפים לעוף רבות בנות מהן עושות חיל ונושאות אותו כאשר ירצה, וכל הדבורים האחרות יש להן עוקץ בזנבן חוץ מן המלך, וקצת מהמלכים האלה שחורים, קצתן אדומים, וגדולים בקומה מן האחרות. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק כ)

דָּגִים

בריה אחת יש בים שהיא דומה לאדם/ ומשוררת יפה בקול נעים/ ותפיל חבלי שינה על עיני אנשי האניה/ איזה מוסר השכל נלמד מדג הסירינה/ האם הדגים היו במעמד הר סיני/ יש דג שומר שבת/ איזה דג אינו אוכל אלא בשתי אצבעותיו/ איזה דברים לא יצאו מפי הגר"א ז"ל

א] בני ימא. דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א. (רש"י בכורות ח. ד"ה בני ימא)

ב] מכל שרץ המים, בתורת כהנים אמרינן לרבות הסריני, פי' בריה אחת יש בים שהוא דומה לאדם במקצת מטבורו ולמעלה ודומה לאשה לכל דבריה, ומטבורו ולמטה מין דגים, ומשוררת יפה בקול נעים. (מושב זקנים מבעלי התוס' פ' שמיני)

ג] והגידו לי שמלך גליל הצפוני המולך בדינמרקא ונורווינא בעברו בספינה ראה חיה זו יושבת כחום היום על שרטון שבים, ואני קודם עשרה שנים בעמדי אצלו שאלתיו על זה, והמלך שתק, והבנתי שהוא היה ספק אם החיה שראה היתה סרני או חיה אחרת מפני מרחק המראה, וגם החיה בשמעה קול השר הקורא אל המלך היושב בירכתי הספינה ופניו לצד אחר: "אדוני המלך הפוך פניך ותראה פלא גדול" תכף ומיד צללה בתוך הים, אמנם השר והספנים העידו שהיתה סרני ושראו אותה, ובדו הפייטנים שהסרני מרננת בקול ערב, ואולי קראוה סרני מלשון שירה. (ערוך).

ד] עדת חנפים הנה הנם דומים אל הסירינה, והוא דג בים מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג, ומקום משכנה בסלעים ומקומות המסוכנים בים, והיה מדי עבור איזה אניה תתחיל לזמר ולשורר בקול כל כך נעים עד כי תפיל חבלי שינה על עיני אנשי האניה חובליה ומנהיגיה ואחרי כן נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק יז מובא במדבר קדמות מערכת ד' אות י"ג)

ה] דגים לא חטאו בדור המבול (פסיקתא זוטרתא). ולכן יש בהם חן ועולים על שלחן מלכים (חידושי הרי"ם). ולכן אוכלים אותם בשבת (ספרים)

ו] כשיבא אליהו יגיד אי פסקה זוהמת הנחש מהדגים או לאו, שלא היו בהר סיני, ויהיה אסור לכתוב על עור הדג תפילין. (המיוחס לר"ן שבת קח.)

ז] סנפיר וקשקשת הם סימני טהרה בדגים לפי שישנו בלויתן. (מושב זקנים בשם הרוקח)

ח] לְנוּנֵי יַמָּא, דְּלֵית כְּסוּתָא עַל עֵינָא, וְלֵית גְּבִינִין עַל עֵינָא, וְלָא נַיְימִין, וְלָא בַּעְיָין נְטוּרָא עַל עֵינָא. [לדגי הים שאין כיסוי על עיניהם ולא עפעפים על עיניהם ולא ישנים ולא צריכים שמירה על עיניהם]. (זוהר נשא קכט:)

ט] מאכל דגים בנקל יותר להעלותו לשרשו מחמת שגידולם וחיותם ממים הרומזים לחסדים. (טעמי המנהגים עמוד תקל"ג)

י] גם אמרו כי יש דג אחד בים שאינו שוחה ביום השבת והוא נח כל היום סמוך ליבשה או לסלע. (פי' הרד"ק בראשית)

יא] הסרטן אשר בנהר אינו אוכל אלא בשתי אצבעותיו. (נגיד ומצוה בשם ר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן)

יב] כדאיתא [2] אין הדג מבאיש אלא מראשו. (אמרי אמת וארא תרע"ה ד"ה והדגה)

יג] וכתבו בספרי הטבע שכמה פעמים מצאו דגים בתוך בורות מים מכונסים, ועוד כתבו שהניחו בתוכן דגים ועשו בהם סימנים בטבעות כסף ומצאום בנהרות, וכמה מעשים כזה. (ביאור הגר"א [3] יו"ד סימן ר"א ס"ק ו')
​

---

[1] יש להעיר מדברי רבינו בחיי (בראשית) אדם הראשון הכיר בחכמתו שהחמור פתי וסכל וכבד מכל הבהמות ונמשך אחר התאוות ע"כ קרא שמו חמור מלשון חומר.

[2]בספר שיח הפרשה מעיר שלא נמצא מקורו בחז"ל. ובאוצר המשלים והפתגמים התימניים (פתגם מספר 725): "מא תדוד אלסמכה אלא מן ראסהא", ותרגומו: "אין הדג מתליע אלא מראשו".

[3] ומה שתמה הגר"א שם על דברי הראשונים שכ' דארעא חלחולי מחלחלא שייך רק במעין, דגם במים שאובים נמצאים דגים, נראה שאין זה ממשנת הגר"א ז"ל וכו'. (חזון איש מקואות קמא סי' ז' סק"ד)

עוד סיפר הרבני מוה"ר שלמה מייזעלס שו"ב נ"י שפעם אחת לקח רבינו ז"ל [מוה"ר אברהם יהושע פריינד זצ"ל] ממנו בשאלה היו"ד עם באור הגר"א, ומאוד ענגה נפשו, ואמר שהאיר עיניו בהלכות מקואות בכמה מקומות, ואמר שהגה"ק בעל ברוך טעם ז"ל למד בכל שבת ביאור הגר"א לעונג שבת, רק זאת אמר שמש"כ בביאור הגר"א וכו' וכתבו בספרי הטבע וכו', ואמר רבינו ז"ל שדברים הנ"ל לא יצאו מפי הגר"א ז"ל, רק איזה תלמיד טועה כתבו בשמו. (הדרת קודש דף לג)

ובביאור הגר"א ריש סימן ר"א ביו"ד ס"ק ו' כתב בענין ארעא חלחולי מחלחלא דלפעמים עוברים דגים במחילות שבקרקע והביא נסיונות שנעשו ע"י אנשי מדע, אך רבים פקפקו בדברי הגר"א הללו, ובספר דברי חנה להגה"צ מקאלשיץ כתב דלא יצאו הדברים מפיו של הגאון, והדברים ידועים. (הגדש"פ מנחת אשר עמוד שס"ג)​

 

[מן הגורן והיקב]

שגידולם וחיותם ממים

ע' רש"י ביצה כ"ג ע"ב, ובחת"ס שם כמדומני.

 

[געגועים]

ט] מאכל דגים בנקל יותר להעלותו לשרשו מחמת שגידולם וחיותם ממים הרומזים לחסדים. (טעמי המנהגים עמוד תקל"ג)​

ע' רש"י ביצה כ"ג ע"ב, ובחת"ס שם כמדומני.

האם כוונתך לרש"י (ד"ה ואין נותנין) שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע וגדול אוכל את הקטן
ולחת"ס שמחלק בין גידולי קרקע היבשה לגידולי קרקע הים
ולכאורה כוונת טעמי המנהגים הנ"ל לברכות סא: במשל של ר"ע לפפוס