פסח, חודש ניסן בשיטת הראשונים שחמץ שאינו ידוע אינו עובר בבל יראה

[גרינפלד]

כתבו כמה ראשונים שחמץ שאינו ידוע לבעליו - אינו עובר על בל יראה,

והנה בדגן שנטבע בנהר וניכר שהחמיץ, דנו הפוסקים (בתחילת סי' תס"ז) שמותר למוכרו לגוי,
ואין לחשוש שמא הגוי ימכרנו לישראל אחר והוא יאכלו, כי הישראל יכיר שזה חמץ.

ויש פוסקים שחוששים שמא הגוי יטחן וימכור.
אכן כתב המגן אברהם שמכיון שנוהגים שלא לקנות קמח בפסח מהשוק - אין צריך לחשוש, כ"ז הובא במשנ"ב ס"ק א',
ובשעה"צ סק"ב הביא קושיית החק יעקב, שלכאורה יש לחשוש שהישראל יקנה את הקמח להשהותו לאחר הפסח, [ובזה איין מנהג שלא לקנות מהשוק, כי זה רק לענין לאכול ממנו בפסח], וממילא יעבור על בל יראה;
ותירץ השעה"צ שסומכים על מה שאמר "כל חמירא... דלא חזיתיה", וזה בכלל הביטול.
[ויש כאן חידוש שאע"פ שהישראל שמבטל אינו יודע שזה חמץ - זה בכלל הביטול].

והגר"ז כתב צד נוסף להקל, לפי הראשונים שחמץ שאינו ידוע - אינו עובר עליו בבל יראה.

אכן מדברי החדושים וביאורים (פסחים ס"ב סק"ה ד"ה והנה) נראה שנוקט שאם יודע מקיום הכיכר, אך אינו יודע שזה חמץ - נחשב חמץ ידוע.
וכמדומה שכן מבואר בתשב"ץ ח"ב סי' רצ"ט [לענין ביטול].
גם השו"ע הרב כתב זאת בסוגריים, וידוע שאחיו כתב שכל מה שכתב בסוגריים - לא הוחלט אצלו, ורצה לעיין בזה עוד.​