סדרת מאמרים גלגל חוזר בעולם/ ליקוט גלגולים על ספר שופטים/ ח"א

בס"ד
ליקוט משפטי גלגוליא מכבשי דרחמנא
על ספר שופטים
מאת הולך כרגיל מגלה סוד
המקובל האלוקי הרב מנחם עזריה מפאנו ז"ל
מתוך ספרו
גלגולי נשמות
בתוספת הערות מנאי הצעיר באלפי ישראל
כננס על גבי ענק שבענקים
@געגועים​

[חלק א']

שכם בן חמור נתגלגל בשור של גדעון

קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ. (שופטים ו, כה)

פרו דגדעון דצוה לו הקב"ה קח את פר השור אשר לאביך, אם נאמר פר למה נאמר שור, וגם קשה למה בה' הידיעה, וגם אמרו רבותינו ז"ל (תמורה כח:) שמונה עבירות עשה באותו פר וכולם הוראת שעה היתה במצות הקב"ה, ומאי טעם יש בדבר.

והענין כך, דגדעון אתא ממנשה הבכור דיוסף, דנולד מאסנת בת שכם בן חמור (פרקי דר"א פרק לח), ונתגלגל שכם בן חמור בשור זה לתיקונו, ועתה בא גדעון דהוה מבני יוסף ותיקון עוית דהוה בהם בהיותם באים מאסנת, וזה שהיה מתמיה [1] הִנֵּה אַלְפִּ"י הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה [וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי] (שם פסוק טו), מלשון שגר אלפי"ך (דברים ז, יג), והאיך נתחלף חמור בשור, כי השור כשר לזבח, ואנכי הצעיר לבית אבי, ומוטל עלי לתקן כל משפחתי.

גדעון התעבר ברב דניאל בר קטינא

אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב. (שם פסוק לז)

רב דניאל בר קטינא פרק קמא דתענית (ט:) הוה ליה ההיא גינתא, כל יומא הוה אזיל וסייר לה, אמר הא מישרא בעיא מיא והא מישרא לא בעיא מיא, ואתא מיטרא וקמשקי כל דוכתא דמיבעי ליה מיא, מסוד דכתיב בזכריה (י, א) וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה, רב דניאל הנזכר הוא עיבור גדעון, והכא שאל יהי חורב אל הגזה (פסוק לט), ואח"כ מטר אל הגזה לבדה [2], כמעשה ראשון כך מעשה אחרון.

חוני המעגל הוא נשמת גדעון

וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ. (ח, כז)

חוני המעגל הוא גדעון, וכענין שעשה גדעון אפוד, הגם כי הוא נתכוון לשם שמים, מכל מקום הואיל וזנו אחריו בני ישראל, מת בחייו כי שכב שבעים שנה בשינה (תענית כג.), וידוע כי השינה היא אחד מששים במיתה (ברכות נז:), כי נובלת מיתה שינה (ב"ר יז, ה), והוא שאל אח"כ נפשו למות כי אמר [3] או חברותא או מיתותא, כי חוני המעגל הוא ניצוץ אליהו ששאל למות נפשו (מ"א יט, ד), וכן מניצוץ מרדכי.

אבימלך בן ירובעל היה גלגול אבימלך מלך גרר, והתגלגל אח"כ בהורדוס המלך ובקטיעא בר שלום/ בבא בן בוטא גלגול יותם

וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. (ט, נג)

אבימלך מלך גרר נתקן באבימלך בן ירבעל, והוא היה בן פילגש של גדעון כמ"ש (שם ח, לא) וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ, ועכ"ז לא נשלם תקונו כי נתחייב הריגה על לקיחת שרה כמ"ש המלאך הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ (בראשית כ, ג), ואף על פי שאמר (שם פסוק ה) בְּתָם לְבָבִי [וּבְנִקְיֹן כַּפַּי] עָשִׂיתִי זֹאת, עכ"ז נתחייב מיתה, ומת על ידי האשה שהשליכה עליו פלח הרכב, וזהו הרמז שרמז לו הקב"ה הנך מת על האשה ר"ל על ידי אשה זאת.

אבימלך בן ירובעל בן פילגש, הוא הורדוס שבנה בית המקדש, כדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא (ד.), ואבימלך הרג כל אחיו, וגם הורדוס הרג בית חשמונאי וגם כל תלמידי חכמים ונשאר שם בבא בן בוטא (שם ג:), ורמז יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב (משלי יב, יח), כי ביותם [4] נתקיימה קללתו, ובבא היה יותם ותיקונו של יותם דהתם, וכמו ששם אשה הרגתהו ותרץ את גלגלתו בפלח רכב מהמגדל, כך כאן היתה האי תינוקת הנזכרת במעשה ההוא דסליקת לאיגרא ומתה והיא נשארת לחשמונאי ועתה נפלה לארץ, והוה כאלו ותרץ גלגלתו והואיל [5] ופרסמה דכל האומר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא ולבלתי ירים ראש.

קטיעה בר שלום ע"ז פרק קמא (י:) תקון אבימלך מלך גרר. [6]

בניהו בן יהוידע היה גלגול תולע בן פואה

וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם. (י, א)

תולע בן פואה, והוא היה יושב בשמיר, כי הוא בניהו בן יהוידע, והוא הביא השמיר כמבואר בגיטין בפרק מי שאחזו (סח.), וגם כי מלת תולע רמז לשמיר כי הוא תולעת, ובמדרש [7] כי לא היה השמיר בחייו, ולכן לא מסר שלמה המלך עליו השלום לאחד מעבדיו, כי רבים היו מכירים אותו [8], זולת לבניהו והוא אמר לשלמה שיעשה כך.
​

---

[1] נ"ל שהיה תמה ב' תמיהות, האחד, איך נתחלף שכם בן חמור ממדריגה כ"כ נמוכה לדרגת שור כשר לזבח, ושנית, איך דוקא הוא הצעיר יכול לתקן.

[2] בפסוק כתיב להיפך, קודם טל על הגיזה לבדה ואח"כ חורב אל הגיזה לבדה.

[3] בגמ': בעי רחמי ומית, אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא.

[4] פי' על ידי יותם, שבמשלו היה בוטה כמדקרות חרב ונתקיימה קללתו ודו"ק.

[5] אולי צ"ל הואיל, ופי' שבזה שפרסמה קלונו הוי כאילו ריצצה את גלגלתו שאינו יכול להרים ראש.

[6] וימלאום עפר ב' במסורה, דין, ואידך וימלאום למלך, בדוד עם שאול (ש"א יח כז), הנראה כמו התם וימלאום הוא למלך, שהיה הדבר בציווי המלך, כמו כן בכאן היה בציווי המלך, ונראה דבעבור זה כשנתגלגל אבימלך בקטיעא בר שלום הנזכר במסכת ע"ז [עיין בספר גלגולי נשמות להרמ"ע] השליכוהו לבית מלא עפר, אפשר להיות לתקן חטא זה שעל פי ציוויו מילאו עפר את הבארות, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. (אגרא דכלה תולדות)

[7] אולי כוונתו למה שאי' בילקוט שמעוני מלכים (רמז קפב) מי הביא את השמיר לשלמה, הנשר הביאו מג"ע. (הגהות מאיר עין). וראה מדרש שוח"ט מזמור ע"ח.

[8] נ"ל פירושו שאם השמיר היה בחייו, רבים היו מכירים אותו, ולא היה מטריח את בניהו.​