מאמר תורני דין ברכת היין, ואם יוצא בדיעבד בברכת בורא פרי העץ - חלק ב

בדין ברכת היין – חלק ב​

המשך בירור המחלוקת לגבי ברכת היין, אם יוצא בדיעבד בברכת בורא פרי העץ.

ברכת השמן​

בגמ' (הובאה במאמר הקודם) פריך והרי שמן דאשתני לעילויא ולא אשתני לברכה ושקיל וטרי אמאי אין מברכין על השמן בורא פרי עץ זית, ובעי למימר דמשחא לא זיין ולכך לא אשתני לברכה ודחי דמשחא נמי זיין אלא דחמרא סעיד ומשחא לא סעיד ולכך אף דאשתני לעילויא לא אשתני לברכה.

והשתא לכאו' כיון דחזינן דשמן דלא אשתני לברכה מברכין עליו בפה"ע א"כ יין נמי נהי דאשתני לברכה משום דסעיד, ותקנו לברך עליו בורא פרי הגפן, מ"מ לא גרע משמן וכי היכי דשייך לברך על השמן בורא פרי העץ, ה"נ ביין נמי שייך לברך עליו בפה"ע וא"כ אמאי אינו יוצא בדיעבד, והגינת ורדים כתב וז"ל דמשקה דענבים חשיב שפיר משקה גמור כגופו של פרי, ויגיד עליו רעו כששותה שמן זית ע"י אניגרון דמברך עליו בפה"ע עכ"ל..

ומצאתי שהק' כעי"ז אבן העוזר וז"ל מבואר אי לאו דחמרא סעיד היה ברכתו בורא פרי העץ, ומשום דחמרא סעיד מי לקח ברכתו ממנו, וכי משום הכי אין שייך ברכתו דפרי העץ עליו כמו על השמן עכ"ל.

וכ' מהר"י לבית לוי וז"ל ואף שמן זית אי לאו דגם לו יש מעליותא דמיזן זיין היו מברכים עליו שהכל כמו בשאר מי פירות, אלא משום דאית ליה מעליותא תקנו לו ברכה דפרי העץ, ומשום דאין לו כל כך מעליותא דמסעד סעיד ומיזן זיין דומיא דיין, להכי לא תקנו לו ברכת בורא פרי העץ זית דומיא דבורא פרי הגפן עכ"ל, ודעתו דאף לשמן תקנו לו ברכה משום מעלה דידיה, אלא שלא קבעו לו ברכה בפני עצמו והעמידוהו על ברכת הפירות.

והשתא נהי דאי לאו דחמרא סעיד היה ברכתו בפה"ע, היינו משום דהיו מתקנים לו ברכה זו כיון דאשתני למעליותא, אבל כיון דחמרא סעיד תקנו לו ברכה בפני עצמו בפה"ג, ותו אינו בכלל בפה"ע שלא תקנו לו ברכה זו, ודוקא בשמן תקנו לו בפה"ע.

והגינת ורדים הקשה עליו מהא דאמרי' בגמ' ומשחא לא זיין, והתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח, והוינן בה מים ומלח הוא דלא אקרי מזון הא כל מילי אקרי מזון וכו', וא"ר הונא באומר כל הזן עלי אלמא משחא זיין. וכ' וז"ל דהרי התלמוד מסיק דכולהו מילי זייני חוץ מן המים והמלח כדתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח, וא"כ הך חשיבות דבשמן דזיין אינה לו לבדו דגם כולהו מי פירות דבעלמא לא הוו משקה חשוב וכו' אינהו נמי מיזן זיין, וא"כ ע"כ לומר דברכת בפה"ע שתקנו על השמן לאו משום מעליותא הוי רק מפני שחשוב משקה ולא הוי זיעה וכו' עכ"ל.

אמנם לכאו' מדפריך בגמ' ומשחא לא זיין וכו' אלמא משחא זיין, ולא פריך והא כל מילי זיין דהיינו היכי אמרת שהיין אשתני לברכה משום דזיין והא כל מילי זיין ולא אשתני לברכה, ונר' דבזה שפיר יש ליישב דנהי דכל מילי זיין מ"מ בעינן נמי דאשתני לעילויא, וכדחזינן בקמח דכיון דאית ליה עילויא אחרינא בפת ולא הגיע לעילויא דידיה מברכים עליו שהכל, ומצינן שפיר למימר דשמן הואיל ואשתני לעילויא וזיין לכך מברכים עליו בפה"ע והדבר צ"ת.

חומץ​

ומהר"י לבית לוי הביא ראי' מהא דתנן (מ ב) על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל נהיה בדברו, וכ' וז"ל וראיה על זה מהחומץ שהוא משקה מפרי הגפן, ומשום דלית ביה עילויא דמסעד סעיד וזין אין מברכין עליו רק שהכל ולא בורא פרי העץ וכדתנן כו' עכ"ל.

והגינת ורדים השיב וז"ל ואמנם לא כל המשקה היוצא מן הענבים יש לו חשיבות זה, רק כשעומד בטוב טעמו להיות יין טוב שאז הוי סעדתא דליבא, אמנם כשנתקלקל ונעשה חומץ פרחה ממנו סגולה זאת דאדרבה מלבד דלא סעיד עוד הוא מזיק, ודי לו שנברך על החומץ שהכל ונשוה אותו כשאר זיעת פירות עכ"ל.

ובאמת קשה כיון דלדעת הגו"ר משקה היוצא מן הענבים דינו כענבים עצמם ולא גרע מדינו במה שנעשה משקה כלל, א"כ מה לי שנתקלקל ונעשה חומץ ומהי טעמא הקלקול מגרע מברכתו. ועוד קשה במש"כ דביין הוי סעדתא דליבא משא"כ בחומץ דמלבד שלא סעיד עוד הוא מזיק, ולדידיה דמשקה היוצא מן הענבים הרי הוא כענבים עצמם אלא דאשתני לברכה משום דסעיד, א"כ מה אכפ"ל דחומץ לא סעיד מ"מ יברכו עליו בפה"ע וכענבים עצמם אף דלא סעיד.

וי"ל דבאמת כל שנתקלקל מאבד ברכתו, וכדתניא (מ ב) על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל התבשיל שעבר צורתו אומר שהכל, אמנם א"כ לא הו"ל להגו"ר לפרושי אלא למימר דכיון שנתקלקל מכמות שהיה הרי איבד ברכתו וצ"ת.

ומדתני התם בפת וביין ובתבשיל, אפשר לומר דלא מיירי התם אלא בדבר שנשתנה וקובע ברכה לעצמו, וכדכ' הרשב"ם (ב"ב צה ב) וז"ל ולמעוטי אתא דלא יברך על הפת ברכת המוציא דהא לאו לחם הוא ועל היין לא יברך בורא פרי הגפן ועל התבשיל אם הוא מה' המינים כגון דייסא לא יברך בורא מיני מזונות, וי"ל דדוקא במי שכבר איבד ברכתו אלא דכיון דאשתני לעילויא קבעו לו ברכה כל שנתקלקל איבד ברכתו דלא חשיב אשתני לעילויא בכה"ג, אבל פרי שנתקלקל וכיוצא בזה לא איבד ברכתו הראשונה[א].

והשתא שפיר כ' מהר"י לבית לוי דמהא דמברכים על חומץ שהכל חזינן דביין כבר איבד ברכתו הראשונה לגמרי ואין מברכין עליו בפה"ע, ולהכי שפיר כיון שנתקלקל ולא חשיב אשתני לעילויא הדר לדיניה דמברכים עליו שהכל, אבל אם יין לא אבד ברכתו והרי הוא כענבים א"כ נהי דבחומץ ליכא למימר דאשתני לעילויא ולא יברך עליו בפה"ג, אכתי מכלל ענבים לא נפק ואמאי אין מברכים על החומץ בורא פרי העץ.

ברך על יין בורא פרי האדמה (וכן בשמן)​

כתב האבן העוזר דאם ברך על יין בורא פרי האדמה יצא, והוכיח כן מהא דתנן על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין, ומשמע דיין נכלל בכלל פירות האילן, ותנן להלן (מ א) בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, וכיון דיין נכלל בכלל פירות האילן הרי גם עליו אם ברך בורא פרי האדמה יצא, וע"כ דבבורא פרי העץ נמי יצא, דלמהר"י לבית לוי כשם שאינו נכלל בברכת בפה"ע ה"ה דאינו יוצא בברכת בפה"א.

ועוד כ' דשמן נכלל בכלל פירות האילן מהא דתנן על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ, וא"כ הוא נכלל במה דאמרו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, ואם יין אינו יוצא בברכת בורא פרי העץ משום דיצא מכלל פרי, ה"ה בשמן יצא מכלל פרי ולא יצא בברכת בורא פרי האדמה, וע"כ דיוצא בין בבורא פרי העץ ובין בבורא פרי האדמה.

וראיתי למהר"י לבית לוי שתמה וז"ל ואמאי איצטריך לדברי רב יהודה הרי ממתניתין גופה שמעינן לה דמברכין עליו בורא פרי העץ, ממאי דפסיק ותני על כל פירות האילן מברך בורא פרי העץ חוץ מן היין, ואולי משום דקי"ל אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר חוץ עכ"ל, ובאמת דצל"ע דהא לדבריו אין השמן בכלל פירות האילן דנפיק מכלל פרי, וא"כ הרי איצטריך לרב יהודה לאשמועינן דאף דיצא מכלל פרי מברכין עליו בפה"ע ולא שהכל[ב].

ועכ"פ חזינן מהא דאף דתני במתני' על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ, אכתי לא הוה ידעינן מיניה שמן שמברך עליו בפה"ע אי לאו דאמרה רב יהודה, וא"כ אף במאי דתני להלן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה אפשר דאין השמן ולא היין בכלל זה, ואין יוצא בהם בברכת בורא פרי האדמה.

שם פרי עליו​

בהג' רעק"א על המג"א יצא לדון בדבר החדש והק' וז"ל תמיד תמהתי על זה דהא שם פרי עליו, דהא מברכין פרי הגפן, וא"כ ממילא שפיר מברך פרי העץ, אלא דלא בירר איזה עץ, וא"כ לא גרע מאם בירך שהכל דיצא עכ"ל, ונראה דדעתו דאף אם נימא דיצא מכלל ברכתו הראשונה, מכל מקום כיון דתקנו לו בברכתו בורא פרי הגפן, הרי ממילא יוצא נמי בברכת בורא פרי העץ, דיש בכלל פרי העץ אף פרי הגפן.

וכ"כ בגהש"ס ע"ד התוס' וז"ל ותמוה לי, דהא יין שם פרי עליו, דהא מברכין בפה"ג וא"כ שפיר מברך בפה"ע, אלא דהי' לו לברר יותר שהוא מגפן, וא"כ לא גרע מבירך שהכל שיצא, עכ"ל.

ואפש"ל דדעת מהר"י לבית לוי והמג"א דאין די במה דעולה לו לשון הברכה, אלא צריך שיהא נכלל אף בברכה זו, דשהכל הוא כולל כל המינים שבעולם מצד ברכתו, ובורא פרי האדמה הרי אף פרי העץ הוא בכלל פרי האדמה, אבל יין נהי דשוה מצד ברכתו דיש בכלל פרי העץ אף פרי הגפן, (וכדחזינא מהא דבירך על הענבים בורא פרי הגפן דיצא בדיעבד) אבל כיון דיין אינו בכלל פירות האילן לברכה, אלא דתקנו לו משום דאשתני לעילויא, א"כ מה דתקנו תקנו אבל בפה"ע דלא תקנו על היין אין יוצא בה ידי חובתו.

---

[א] ויש לעי' בזה, מהא דאמרי' דנובלות מברך עליהם שהכל, ומפרש לה בגמ' לחד מ"ד דהיינו בושלי כמרא, ופרש"י כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום וייבשו ותמרים הם ע"כ, וכן כתוב בשו"ע, ומבו' דאף בפרי שנתקלקל איבד ברכתו ואף דלא אשתני כלל, ושמא התם כיון דנעשה בדרך גידולם גרע ומפיק להו מתורת פרי וצ"ע בזה.
[ב] ואפשר דמשום דתני במתני' חוץ מן היין ואף שיצא מכלל פרי, הו"ל לתנויי נמי חוץ מן השמן שמברך עליו שהכל (או ברכה לעצמו).

 

[מצַפֶּה]

ובאמת קשה כיון דלדעת הגו"ר משקה היוצא מן הענבים דינו כענבים עצמם ולא גרע מדינו במה שנעשה משקה כלל, א"כ מה לי שנתקלקל ונעשה חומץ ומהי טעמא הקלקול מגרע מברכתו. ועוד קשה במש"כ דביין הוי סעדתא דליבא משא"כ בחומץ דמלבד שלא סעיד עוד הוא מזיק, ולדידיה דמשקה היוצא מן הענבים הרי הוא כענבים עצמם אלא דאשתני לברכה משום דסעיד, א"כ מה אכפ"ל דחומץ לא סעיד מ"מ יברכו עליו בפה"ע וכענבים עצמם אף דלא סעיד.

גם בלי להתייחס לקלקול, אם אין לו מעלת יין הרי זה "זיעת" הפרי, ונפסק שזיעת פרי ברכתה שהכל [אף ברגילות נפסק כהרא"ש ואכמ"ל]

ויש לעי' בזה, מהא דאמרי' דנובלות מברך עליהם שהכל, ומפרש לה בגמ' לחד מ"ד דהיינו בושלי כמרא, ופרש"י כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום וייבשו ותמרים הם ע"כ, וכן כתוב בשו"ע, ומבו' דאף בפרי שנתקלקל איבד ברכתו ואף דלא אשתני כלל, ושמא התם כיון דנעשה בדרך גידולם גרע ומפיק להו מתורת פרי וצ"ע בזה.

במחצה"ש מדגיש שנובלות זה ע"י בישול בחמה, ולכן הוי כקלקול ע"י בישול.
ולפי"ז יתכן ששונה מקלקול שנוצר לבד כעיפוש וכדו' [וכמו החילוק של הביאוה"ל בין בוסר לטובים מבושלים]
ובאמת היה קשה לי מאד למה לא הוזכר בהלכה פירות רקובים/מעופשים.
וראיתי שהפסקי תשובות מדייק משו"ע הרב שאף פירות מקולקלים ברכתם שהכל, אולם לענ"ד אפשר לחלוק על הדיוק הזה.

 

[הצעיר שבחבורה]

אם אין לו מעלת יין הרי זה "זיעת" הפרי,

הא מנלך?

גם בלי להתייחס לקלקול

אבל הגינת ורדים מנמק את זה בקלקול, לכאו'.

 

[הצעיר שבחבורה]

ואכמ"ל

באמת, ענין זה דיוצא מן הפרי, נוגע לכאו' לגוף הנידון, וכפי הפשוט עולה ממנו תמיהה גדולה על דברי מהר"י לבית לוי.
והגינת ורדים הזכיר זה בדבריו, אלא שנמנעתי מלעסוק בו כרגע, שכן רחב הוא ממני.

 

[מצַפֶּה]

הא מנלך?

אבל הגינת ורדים מנמק את זה בקלקול, לכאו'.

הוא כותב להדיא "כשאר זיעת פירות".
קלקול מצד עצמו אינו קשור לדין זיעה.
[אגב, המאמר מצויין שכחתי להחמיא תחילה לפני המו"מ, אבל תמיד טוב מאוחר.]

 

[מצַפֶּה]

באמת, ענין זה דיוצא מן הפרי, נוגע לכאו' לגוף הנידון,

בפשטות הם נחלקו אם אחר שיין הופקע מהדין של מי פירות, האם גם כשאינו במיטבו נחשב כעיקר הפרי ואין בו דין זיעה. או דדנים כל מציאות לגופה. [ויש להביא לזה ראיה ממי צימוקים דנחשבים זיעה, ואם משך אותם מהצימוקים ברכתם הגפן, א"כ יש מציאות של זיעה ביין גופו, וכדברי הגו"ר לגבי חומץ.]

 

[הצעיר שבחבורה]

בפשטות הם נחלקו אם אחר שיין הופקע מהדין של מי פירות, האם גם כשאינו במיטבו נחשב כעיקר הפרי ואין בו דין זיעה. או דדנים כל מציאות לגופה. [ויש להביא לזה ראיה ממי צימוקים דנחשבים זיעה, ואם משך אותם מהצימוקים ברכתם הגפן, א"כ יש מציאות של זיעה ביין גופו, וכדברי הגו"ר לגבי חומץ.]

הרי מהר"י לבית לוי נוקט שיין איבד את ברכת בפה"ע.

 

[הצעיר שבחבורה]

הוא כותב להדיא "כשאר זיעת פירות".

ליתר דיוק "די לו שנברך על החומץ שהכל, ונשוה אותו כשאר זיעת פירות" אבל כמדו' מדבריו נר' שאין זו סיבת הדין

 

[מצַפֶּה]

הרי מהר"י לבית לוי נוקט שיין איבד את ברכת בפה"ע.

זה עוד נידון כפי שהרחבת לבאר.
כוונתי רק לומר שאין לו גדר זיעה.
זיעה הכוונה לדבר שהוא לא חלק מהפרי. [בין לעניין הגפן ובין לעניין העץ.]

ליתר דיוק "די לו שנברך על החומץ שהכל, ונשוה אותו כשאר זיעת פירות" אבל כמדו' מדבריו נר' שאין זו סיבת הדין

לכאו' אין שום מקום להזכיר כאן את המושג של זיעה.
אם לא שנאמר שכשאיבד מעלתו ממילא הרי הוא כשאר זיעת פירות. [שאיננה מוגדרת חלק מהפרי.]

 

[הצעיר שבחבורה]

זה עוד נידון כפי שהרחבת לבאר.

זהו גוף הנידון, ומהר"י לבית לוי הרי כותב כלפי זה

כוונתי רק לומר שאין לו גדר זיעה.
זיעה הכוונה לדבר שהוא לא חלק מהפרי. [בין לעניין הגפן ובין לעניין העץ.]

שהיה דין היין כדין שאר מי פירות.
לשאר מי פירות יש דין זיעה.
אלא שתקנו לו בופה"ג מחמת עילויא דידיה, ושניטע לזה, אבל מכלל בפה"ע יצא.