מאמר תורני דמויות המגילה

דמויות המגילה

​

אחשורוש

אחשורוש היה מהול / מדוע נקרא ארתחשסתא "ארוך היד"

ובטעם הגדת מרדכי דבר זה קשה דהא כתיב לא תכרות ברית וגו', מצינו במדרש טעמים רבים, והשלשה מהם יותר ברורים, הא' שלפי שהיה מהול חס עליו וכו'. (פי' מהר"א גאליקו מובא בילקוט מעם לועז, ומוסיף: ולא מצאתי לו חבר בזה. ובבר"ר פרשה לט מבואר שהיה ערל)

ארתחשסתא ארוך היד המלך השביעי לפרס, והיה מלך גדול ונורא, ונקרא ארוך היד על דרך משל [1], כלומר כאילו היה ידו כ"כ ארוך שיוכל להשיג את אויביו בקצה הארץ, הוא החזיר ליהודים כל כלי המקדש והטיב ליהודים טובות רבות, ויש שכתבו שהוא אחשורוש, ושמעשה אסתר היה בימיו, וי"א שאיננו, מפני שאמרו שהוא ארתחשסתא אשר עזרא ונחמיה כתבו דבריו, ואילו היה מעשה המן בימיהם לא היו מחרישים המעשה ההוא. (צמח דוד ח"ב ימות עולם אלף הרביעי)

אסתר המלכה

אסתר שלחה שידה במקומה/ אסתר הכינה תכלת לפרוכת של בית המקדש

וְאִם תֹּאמַר שֶׁהִתְייַחֵד עִמָּהּ, אַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ בְּבַיִת אֶחָד חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּמוֹ יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ, וְלֹא לְבוּשׁוֹ, אֶלָּא בִּגְדוֹ, לְשׁוֹן בּוֹגְדִים בָּגָדוּ. וְכָאן סוֹד גָּדוֹל. וּמִשּׁוּם זֶה אֶסְתֵּר לְשׁוֹן הַסְתָּרָה, אַתָּה סֵתֶר לִי. הַשְּׁכִינָה הִסְתִּירָה אוֹתָהּ מֵאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְנָתְנָה לוֹ שֵׁדָה בִּמְקוֹמָהּ, וְהִיא חָזְרָה לִזְרוֹעוֹת מָרְדְּכַי. וּמָרְדְּכַי שֶׁיָּדַע אֶת שֵׁם הַמְפֹרָשׁ וְשִׁבְעִים לָשׁוֹן, עָשָׂה כָּל זֶה בְּחָכְמָה. (זוהר תצא רעו.)

וּכְמוֹ שֶׁאֶסְתֵּר שֶׁהִסְתִּיר אוֹתָהּ מֵאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁהוּא עָרֵל וְטָמֵא, וְשָׂם בִּמְקוֹמָהּ שֵׁנִית (נ"א: שדית) בַּדְּמוּת שֶׁלָּהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר וְגוֹמֵר, בָעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, וְהוּא שָׁמַר אוֹתָהּ מֵהָמָן הָרָשָׁע. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מִצַּר תִּצְּרֵנִי, שֶׁהוּא צָר וְאוֹיֵב. וּמִשּׁוּם הַקִּנְאָה הַזּוֹ שֶׁכִּסָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוֹת שֶׁלּוֹ עַל אֶסְתֵּר, שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין הַקְּדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, הִתְלַבְּשׁוּ עֲשָׂרָה כְתָרִים תַּחְתּוֹנִים בַּעֲשָׂרָה בָנִים שֶׁל הָמָן, שֶׁשָּׁם אֵל אַחֵר, שֶׁהָמָן אָמַר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקֹל וְגוֹמֵר, וְהַכֹּל לִטֹּל נְקָמָה מֵאֶסְתֵּר וְאֻמָּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר אוֹתָם בְּיָדָיו וּבְיַד אֻמָּתָהּ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ, וְהוּא עָשָׂה עֵץ גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל מִמֶּנּוּ נְקָמָה וּמִבָּנָיו בַּשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִכְּתָה אֶת הַמִּצְרִים חֲמִשִּׁים מַכּוֹת. (תיקו"ז תי' כ)

זֶה הֱכִינָהּ לְאוֹת לְתִקּוּן אֲרִיאֵל, תְּכֵלֶת יָדָהּ עֲשׂוֹת לִגְאוּלֵי אֵל, שקבצה אסתר והכינה תכלת לפרוכת של בית המקדש שהיה של מיני צבעים. (מחזור כל בו) פי' שעשתה פרכת לבית המקדש. (משיבת נפש להרב יוחנן לוריא ז"ל פ' תרומה, מובא בחומש אוצר הראשונים)

ושמעתי בשם כ"ק אא"ז הגה"ק רשבה"ג מבעלזא זצ"ל שאמר אשר מרדכי ואסתר הכינו תכלת אלעתיד לבוא, למען יוכלו תיכף לקיים מצות ציצית כתיקונו כשיבוא משיח צדקינו, וזה נרמז בקרוב"ץ לפורים זֶה הֱכִינָהּ לְאוֹת לְתִקּוּן אֲרִיאֵל, תְּכֵלֶת יָדָהּ עֲשׂוֹת לִגְאוּלֵי אֵל, עכלה"ק. (ילקוט ישר ערך תכלת)

וכולל עוד מאמר חז"לה [2] עתידה אסתר דשדיא תכלתא לצדיקי לעתיד לבוא, זהו תְּכֵלֶת יָדָהּ עֲשׂוֹת לִגְאוּלֵי אֵל, לעתיד לבוא. (סידור דובר שלום עמוד קמג: ד"ה חן)

הגי שומר הנשים

הֵגֶא הֵגָי הֵגַי/ קמיע בלי שמות הקדושים

שמעתי מפיו הקדוש של כ"ק דו"ז זצ"ל מראזוואדוב בשם אביו הוא אא"ז איש אלקי"ם קדוש יאמר לו מו"ר אליעזר זצ"ל אבד"ק דזיקוב זי"ע ועכ"י, אשר פעם אחת באה אצלו אשה אחת שנדבקו בה חיצונים, וראתה אותם בהקיץ לא בחלום, ומאוד בכתה לפניו במר נפשה להצילה מהם בלי מכשול, ואמרה שהה"ק והטהור איש אלקי"ם ה"ר צבי זלה"ה מרימאנאוו שלח אותה אליו להצילה מצרתה, אמנם דרכו בקודש היה שלא לתת שום קמיע לשום איש, ואדרבה הוא היה תמיד מקפיד על הצדיקים שהיה דרכם ליתן קמעות, אבל מגודל רחמנותו על האשה הנ"ל פקד על הסופר שיכתוב לה פיתקא במקום קמיע, היינו שיכתוב על הפיתקא הֵגֶא הֵגָי הֵגַי כי כן כתיב במגלת אסתר, פעם אחת כתיב הֵגֶא סריס המלך שומר הנשים, ואח"כ כתיב אל יד הֵגָי ואח"כ כתיב הֵגַי שומר הנשים, ואח"כ כתיב עוד הפעם את אשר יאמר הֵגַי סריס המלך שומר הנשים, ובפתקא ההוא עשתה רושם נפלא והיה לה לישועה, כי מאז והלאה לא ראתה עוד יותר את החיצונים כל ימי חייה, והאשה ההיא חזרה לרימאנאוו להגיד לו תשובתו, כי כן צוה עליה הה"ק מרימאנאוו, ותמה על גודל חכמתו הקדושה ליתן קמיע כזו בלי שמות הקדושים, והצדיקים הפליגו מאוד פעולה ההוא, ע"כ שמעתי מפי כ"ק דו"ז אדמו"ר זצ"ל זי"ע. (ילקוט ישר)

המן הרשע

איך נולד המן/ מי זאת המדתא/ מה ראה המן לעשות עץ כל כך גבוה/ מה ראה המן בחלומו

במדרש גבי המן שעיכב שאול, אגג בא על חמורתא והולידה בן, ותימה והא אמרי' בסנהדרין (נח.) בהמה ואדם אין מתעברין זה מזה, וי"ל שאותה חמורתא היתה אשה ממש, כמו שפר"ש (ש"א טו ג) במקרא למה צוה הקב"ה להמית עמלק משור ועד חמור, לפי שהיו בעלי כשפים והיו משנים עצמיהם לדמות בהמה. ג"ן. (מושב זקנים בשלח)

המן בן המדתא האגגי. מדתא היא אשתו של אגג [3], ובעת שהלך שאול להרוג את עמלק עשה אגג כישוף ונהפך שור שמן והפך את אשתו פרה, וחמדו אותן לקרבן, ובאותה לילה עיבר אגג את מדתא ופרחה. והוא בעת שבקש לפרוח אחזו אותו וכפתוהו והביאו אותו אל שמואל כפות שנ' הגישו אלי את אגג וילך אליו אגג מעדנות ואין מעדנות אלא קשירה שנאמר התקשר מעדנות כימה. (פירוש רבינו נתנאל בן ישעיה)

ויש מתמיהים עוד, כי מה ראה המן לעשות עץ כל כך גבוה של חמשים אמה, ובה' או ו' אמות היה סגי ליה. ומצאתי, כי המן ראה בחלומו את מרדכי פורח על גבי ביתו, וכדי לקיים מאמר החלום הזה, אמרו לו זרש אשתו וחכמיו שיראה לעשות עץ גבוה יותר מביתו שהיה גבוה מאוד קרוב לחמשים אמה, כדרך הבתים הגדולים והגבוהים שיש אל השרים הגדולים, וכדי שיתלה מרדכי באויר למעלה גבוה יותר מביתו של המן צווהו לעשות העץ גבוה נ' אמה, ולא ידעו שהחלום היה מרמז שעתיד שתשים אסתר את מרדכי על בית המן. כן יפלו כל אויבי השם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (ספר החיים [לאחי המהר"ל מפראג] חלק ספר פרנסה וכלכלה פרק ז' וכן בספרו אגרת הטיול חלק הפשט אות ע ד"ה עץ)

ושתי המלכה

מעשה הפרה שלא רצתה לעבוד בשבת/ תיקונה של ושתי שהעבידה את בנות ישראל בשבת/ מדוע מיאנה ושתי לבוא אל המלך/ האם חברותיה של ושתי ראו את הצרעת שפרחה בפניה

בפסיקתא (פרק י"ד) מובא מעשה ביהודי אחד שהיה לו פרה חורשת וירד מנכסיו ומכר את הפרה לפרסי אחד והיה הפרסי חורש בו' ימים וכשהגיע יום השבת רצה לחרוש כמנהגו והיתה רובצת ולא רצתה לחרוש והכה אותה מאד ולא זזה ממקומה הלך אצל היהודי ואמר לו טול פרתך כי אינה רוצה לחרוש לקחה היהודי ודיבר באזנה ואמר לה פרתי את עתה ברשותו של הנכרי בבקשה ממך עמדי וחרשי מיד עמדה על רגליה וחרשה כיון ששמע הפרסי כך הרהר תשובה בלבו ואמר אוי לי פרה זו הכירה בוראה אני שנתן לי דעה איני מכיר בבוראי מיד הלך ונתגייר ונקרא שמו בישראל רבי חנינא בן תורתא [4].

ובספר גלגולי נשמות (להרמ"ע מפאנו שקיבל ממהר"י סרוק שקבל מאליהו הנביא - שם הגדולים) מגלה לנו שושתי התגלגלה בפרה זו כיון שהעבידה את בנות ישראל בשבת, והחסיד הזה הכיר אותה ולחש לה שבזה יהיה תקונה, והפרסי שהתגייר גלגול אחשורוש.

להביא את ושתי המלכה. וכששמעה אותה ארורה את הדבר שמחה להראות את יפיה וכאשר הגיעו אליה השלוחים התקשטה והתמרקה והתייפתה ולקחה המראה בידה לראות בה את צורתה והכעיר ה' את פניה בעיניה. אמרו חז"ל שבא גבריאל ועשה לה זנב במצחה [5] היינו דבר בולט בפניה. ויש מי שאומר שפירסה נדה שזנב בגימטריא נדה. ויש מי שאומר שפרחה צרעת במצחה. והיא היתה רואה מה שבפניה וחברותיה לא היו רואות דבר והיו תמהות על כך. ותמאן המלכה ושתי. ולא היתה רוצה ללכת וכאשר שאלה אותן בענין המום שראתה בפניה ואמרה להן יהיה לי מזה קלון וחרפה. אמרו לה מתוך קנאה שקנאו שתבוא לפני בעליהן שלא יראו שהיא יפה מהן שכן הנשים מקנאות בענין חשוב זה, אמרו לה זה יהיה לך לפגם ולבושה וכיצד זה את בת מלך ונכדת מלך תראי לפני מלכים ושרים והמון עם ונכבדי עם. וכששמעה הדבר סרבה עוד יותר. (פי' המגילה המיוחס להרמב"ם)

מרדכי הצדיק

הנס שאירע למרדכי כשאסתר היתה תינוקת/ הקב"ה רצה לעשות כמו שאמר למשה רבינו ואעשה אותך לגוי גדול/ מרדכי היה עיבור נשמת שאול המלך/ 3 סיבות למה סיפר מרדכי לאחשורוש על בגתן ותרש/ למה משה רבינו שכח מה שעשה עם האלף ושבע המאות וע"ה/ מדוע נוהגים אנשי פרובינצא לומר בכל יום אל תירא מפחד פתאום וכו'

מָרְדְּכַי זָן וּפִרְנֵס, אָמַר רַבִּי יוּדָן פַּעַם אַחַת חִזֵּר עַל כָּל הַמֵּנִיקוֹת וְלֹא מָצָא לְאֶסְתֵּר לְאַלְתָּר מֵינִיקָה, וְהָיָה מֵינִיקָהּ הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּא לוֹ חָלָב וְהָיָה מֵינִיקָהּ. (תנחומא נח ח)

מרדכי בא בעיבור אותו איש שנעשה לו נס להניק בנו [6] (שבת נג:), ועל שביטל מרדכי מד"ת בהיותו גדול לכן אביי דרש לגריעותא ורב יוסף דרש למעליותא להראות מי הוא. (גלגולי נשמות)

הרה"ק ר' יעקב יצחק היהודי הקדוש זכה להיקרא בכל תפוצות ישראל בשם איש יהודי וסיבת קריאת שם זה שמעתי טעמים רבים אולם זקן אחד נכבד סיפר לי כי שמע בבירור מפי רבנן קדישי אשר לכן קראו הקדושים אשר בארץ את שמו "היהודי" כי יודעי חן אמרו עליו אשר נשמתו היתה מניצוץ מרדכי היהודי. (שם הגדולים החדש עמוד 62)

מרדכי היה גלגול יוסף הצדיק והמן היה גלגול שר המשקים. (דברי יחזקאל החדש- שינווא)

מרדכי גלגול משה רבינו והמן גלגול המצרי ואסתר גלגול בתיה וכיון שגידלה בתיה את משה עתה החזיר לה טובה וגידלה. (יערות דבש)

מרדכי היה בסוד דדין של אדה"ר והיה בראשו של אדה"ר. (סדר הדורות)

ובעא קב"ה לשיצאה לשונאי ישראל ולמישבק למרדכי דלא חטא לאפקא מיניה עם סגי כדאמר למשה רבינו ע"ה ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול וכו' ומרדכי עבד כדעבד משה רבינו ע"ה ומסר נפשיה למיתה. דאמר אי פתורא דתלת רגלין [7] לא יכיל למיקם כו'. (מגיד מישרים ויקהל)

כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי ס"ת מרדכי שהוא סוף כל הניסים שנתנו להיכתב. (נחל קדומים בשם הרוקח)

האמנה במה שדלג המקרא משמעי לקיש אשר באמת רב הדרך ביניהם אומר כי כן יסד מלך מלכי המלכים הב"ה במרום שנקמת ה' בעמלק תהיה ע"י שאול בן קיש והוא לא כן עשה והנה באה ונהיתה עתה ע"י בני בניו מרדכי ואסתר לכן יחסו לבן קיש כאילו ניתק חבל היחס אשר ביניהם והראשונים יפלו וזה עצמו הוא בן קיש. (מנות הלוי)

אח"כ מצאתי בפי' הר"ש אלקב"ץ זצ"ל שכתב שתיקן חטא שאול ונקרא בן קיש שמילא מקום שאול בן קיש ע"ש, נראה כוונתו שבן קיש קאי על מרדכי הקודם ולפי זה נראה שיש בו סוד גילגול ועיבור נשמת שאול כנ"ל. (שפת אמת פורים תרל"ז)

פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין. פְּתַחְיָה, זֶה מָרְדְּכָי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. (שקלים פ"ה מ"א)

מרדכי לימד את אסתר שתאמר אמן דכתיב ויהי אמן את הדסה. (מדרש תלפיות)

ובטעם הגדת מרדכי דבר זה קשה דהא כתיב לא תכרות ברית וגו', מצינו במדרש טעמים רבים, והשלשה מהם יותר ברורים, הא' שלפי שהיה מהול חס עליו, ב' שלא יאמרו כל ימים שהיה נשוי גוייות היה שמור ועכשיו שנשא בת ישראל מת, ג' בשביל שלא יאמרו כל אותם הימים שהיו גוים שומרים אותו היה שמור ועכשיו ששמרו מרדכי נהרג, ואפשר לי לומר ששלשתם מדוקדקים בפסוקים, הראשון שהוא היותו מהול דקדקו הפסוק באומרו ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש שהזכיר את שמו להורות שבשביל שהמלך היה אחשורוש שהדבר נודע שהיה מהול לפיכך ויגד וגו', השני דקדקו קרא ויגד לאסתר המלכה משמע שטעם ההגדה היה בשביל היות אסתר מלכה, הג' דקדקו הפסוק נמי במה שהקדים ומרדכי יושב בשער המלך, ואף אם נדרש במדרש בטעם הקצפון, הכא דרשוהו בטעם ההגדה, ונכון הוא. (פי' מהר"א גאליקו מובא בילקוט מעם לועז)

וזהו ששכח משה האלף ושבע המאות וע"ה, שאחז"ל כי תשא תלה את ראשו, וראה משה תליית ראש בדבר והיה סבור שהיה זה מרדכי, ותשש כחו ושכח הווי"ן, שראה נ' ווין בנ' עמודים צפון ומערב ודרום, ונ' לולאות, ומחמת חלישות דעת שבהם א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור ווי העמודים מוכנים לתליית המן ויזתא ווי"ן מוכנין לבני המן. (שערי בינה להרוקח)

איש ואת פרשנדתא, פירש הרב מהר"א הכהן ז"ל איש בראש דפא רמז להמן, כדכתיב איש צר ואויב, ואת פרשנדתא. עכ"ד. ויומתק במאמר רז"ל שהביא רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בשערי בינה כ"י משה רבינו עליו השלום ראה תליית ראש וסבר שהיה מרדכי ותשש כחו ושכח הווי"ן א"ל התליה להמן ווי"ן ואת פרשנדתא וכו' ויזתא זהת"ד. וא"ש איש רומז לתליית המן, ווין ואת פרשנדתא וכו'. (חומת אנך אסתר אות לח)

אל תירא מפחד פתאום וכו', מזה היו נוהגים אנשי פרובינצא לומר בכל יום בסוף תפלתם ג' אלה הפסוקים מפני שפסוקים הללו אמרו הילדים למרדכי כאשר אמר להם פסוק לי פסוקך כמובא במדרש אסתר. (מנות הלוי בפרק ג' פסוק ט"ו, וכן מובא בספר אור צדיקים למהר"ם פאפירש תיקון התפילה אות פד)

פורים

כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה. (רש"י סנהדרין סד: ד"ה רבא)

מנהג בבבל ועילם שבחורים עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים ובימי הפורים עושים מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש. (ערוך ערך שוור)

פּוּרִים נִקְרֵאת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁעֲתִידִים לְהִתְעַנֵּג בּוֹ, וּלְשַׁנּוֹת אוֹתוֹ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג, וּמַה שֶּׁהִיא שְׁכִינָה אָסוּר בּוֹ נְעִילַת הַסַּנְדָּל, בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶאֱמַר בָּהּ מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב, וְעֹנֶג וְשִׂמְחָה, וְכַמָּה טוֹבוֹת מְזֻמָּנוֹת אֵלֶיהָ, וְזֶה יִהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה. (תיקו"ז תי' כ)

ראה בעיניך קדושת מועדים אלו בכל מועד ומועד יש בהן קדושות וסודות נפלאים. וצריך אתה לדעת כי יש עולם חדש למעלה שהוא קדוש ונורא מאוד ואין אותו העולם מתגלה לחוץ מחמת רוב קדושתו כי אם פעם אחד בשנה, ומתחיל להתגלות בהתחלת קריאת מגילה, ומזה העולם היה שורש נשמתו של מרדכי הצדיק וצריכין אנו לעורר רחמים שיתגלה העולם הנ"ל לחוץ וישפיע ויאיר על רישיה דעמיה המתאספים לשמוע מקרא מגילה בלב טהור בלב של כוונה, וזהו כוונות הברכות ברוך אתה ה' אשר קדשנו במצותיו וצונו על מקרא מגילה פירוש שצונו השם ית' ברוך הוא לעורר כוונה להוציא אותה הארה גדולה לחוץ, וזהו על מקרא מגילה כמו למקרא העדה ולמסע את המחנות, ועל זה יענה הקהל אמן בכוונה גדולה, ומאוד מאוד צריכין לעורר בקריאת המגילה בשעה שמברך בצבור על מקרא מגילה כשאומר על מקרא שילבש חרדה ואימה על המברך וגם על הצבור בשמעם הברכה כשאומר הש"ץ על מקרא מגילה יפול עליהם חרדה ואימה והכנעה גדולה כי הוא עולם איום גדול ונורא ומאור העולם ההוא יבא שפע וניצוץ קדושה וטהרה להאיר על ישראל, ויכוין כל אחד מישראל שהוא כלי מוכן לקבל הקדושה והטהרה מזה העולם, ובאותו אור של רחמים יזכה לחיים וחסד, ושלא יבאו ישראל לשום מכשול, וימהר הקב"ה רחמים עלינו להוציאנו מאפילה לאורה, ולכן מרבין אנו בנרות בפורים שיהיה אור בתי כנסיות מלא בנרות, והכל הוא רמז על אותו אור גדול מש"ע נהורין, ועל זה כתיב ליהודים היתה אורה וגו', ובוודאי כל הירא וחרד לדבר ה' ישמח ויגיל בגילה וברעדה כששומע קול הברכה על מקרא מגילה כשיוצא מפי החזן, על כן חיוב גדול עלינו לטהר את עצמנו במקוה קודם שילך לבית הכנסת כדי שיהיה טהור לקבל אור טהור והשפע הטהור, וכל זה העתקתי מכתבי רבי חיים וויטל ז"ל, והאור הוא דמיון קבלת נשמה יתירה למי שיודע לכווין לעשות עצמו כלי מוכן לקבל קדושה העליונה. (קב הישר פרק צ"ט)
​

---

[1] אמנם בשפתי חכמים בפתיחה למגילה כתב: ויש דעות מחולקים אחשורוש זה מי היה, יש אומרים שהוא הנקרא קריסקסיס הטפוש הידוע, ויש אומרים שהוא סערקסעס בנו של דאריוס, אבל ביוסיפון כתב שהוא הנקרא ארטאקסערקסעס, והנה הוראת ארטאקסערקסעס הוא לוחם גדול, וגם שהיה לו יד אחת ארוכה מחברתה, ולכן נקרא ג"כ לאנגימאנוס, ובמליצה י"ל היינו פירוש הפסוק (אסתר א ז) ויין מלכות רב כיד המלך, דהיינו שהיין היה רב מאד כיד המלך עצמה שהיתה גדולה. ואפשר היינו כונת רב (מגילה יב.) ויין מלכות רב, אמר רב מלמד שכל אחד השקהו יין שגדול ממנו בשנים עיי"ש, וכן במדרש ילקוט אסתר מביא ג"כ מאמר זה מרב ומוסיף שם לכך נאמר רב כיד המלך עכ"ל, ואפשר שרמז כן לפי שהיד המלך ג"כ היתה ארוכה יותר מחברתה. מצאתי.

[2] לא מצאתי מאמר זה בחז"ל, ועי' ב"ב (עד:).

[3] וראה ירושלמי יבמות (פ"ב ה"ו) וכי המן בן המדתא היה.

[4] ובתוס' הרא"ש ובתוס' ישנים יומא ט. כתבו הטעם שנקרא תורתא: בפסיקתא מפרש שנתגייר ע"י פרה. אך שם כתוב רבי יהודה בן תורתא. והריטב"א כתב: אמרו בירושלמי שנקרא כן על שם שמכר פרתו לכותי ולא רצתה לחרוש בשבת עד שהלך ולחש לה באזנה. ולפי הירושלמי ליהודי קראו בן תורתא ולא לפרסי.

[5] ובכד הקמח לרבינו בחיי (ערך פורים): במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב, והוא יתרת בשר שנעשה בפניה לפי שעה בדרך הנס. ובספר ברית אברהם (להר"ר אברהם ב"ר רפאל יעקב בושערה ז"ל, דרוש עקידת יצחק קסח:): ולכן אמרו ז"ל שלא באה לפני המלך מפני שפרח בה צרעת, ויש שאמרו שיצא לה קרן במצחה, ויש שאמרו שנעשה לה זנב. ובספר ירך יעקב (להר"ר יעקב ב"ר אברהם פייתוסי ז"ל): ותמאן המלכה ושתי (ג' אלף ושי"ג) וכך עולה ונפרח אליה קרן על מצח שלה, (ג"א ושי"ג). ויתכן שכוונתו "ונפרח אליה - קרן על מצחה" היינו זנב, וכמו שדרשו בירושלמי (מובא בהכותב בעין יעקב): כתיב הכא אשר נגזר עליה וכתיב התם וירם השוק והעליה, ואמרינן בע''ז (כה.) היינו אליה.

[6] מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו, אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה, א''ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. וכתבו בתוס' ישנים: ובבראשית רבה על פסוק ויהי אומן את הדסה שנפתחו למרדכי שני דדים כשני דדי אשה ליכא למיפרך הכי דהכי קאמר נשתנו דלא הוה ליה שכר מניקה ומרדכי הוי ליה שכר אך לא היה מוצא מניקה.

[7] הלשון פתורא דתלת רגלין לא מצאנו בחז"ל אלא כסא של שלש רגלים בברכות (לב.).​

 

[דוכסוסטוס]

ישר כח.
אם יש, אשמח למצוא לקט מן המקורות על שעשגז סריס המלך.

 

[געגועים]

אם יש, אשמח למצוא לקט מן המקורות על שעשגז סריס המלך.

מה יש דוקא בשעשגז?
ובדרך רמז יש אומרים שהרמז למלאך דומה

 

[י"ג מידות]

יש קשר בין פַּרְשַׁנְדָּתָא לוַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה?
מתאים ל @געגועים לחפש קשר.

 

[געגועים]

יש קשר בין פַּרְשַׁנְדָּתָא לוַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה?
מתאים ל @געגועים לחפש קשר.

אולי יצא הפרש שלו [פרשדונה] כאשר תלו אותו
לאחותו היה מחלה של קלקול קיבה או משהו כזה (תרגום)
והיתה צריכה כל הזמן להציב כלי שופכין לצידה ואת זה היא שפכה על אביה המן (עץ יוסף בעין יעקב)

 

[י"ג מידות]

אולי יצא הפרש שלו [פרשדונה] כאשר תלו אותו
לאחותו היה מחלה של קלקול קיבה או משהו כזה (תרגום) והיתה צריכה כל הזמן להציב כלי שופכין לצידה ואת זה היא שפכה על אביה המן (עיון יעקב)

רש"י מסביר משהו אחר
הנפ"מ ביניהם זה הת'

 

[געגועים]

יש קשר בין פַּרְשַׁנְדָּתָא לוַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה?
מתאים ל @געגועים לחפש קשר.

בספר מחיר יין להרמ"א: פרשנדתא הוא כח הנעכל מלשון פרש וכו'
עיי"ש

 

[י"ג מידות]

בספר מחיר יין להרמ"א: פרשנדתא הוא כח הנעכל מלשון פרש וכו'
עיי"ש

אז זה קשור.

 

[געגועים]

רש"י מסביר משהוא אחר

וזה לשונו: ויצא הפרשדנה, תרגם יונתן ונפק אוכליה שפיך, עשאן כשתי תיבות, ושי"ן משמשת לשתיהן, ויצא הפרש שדונה, בשפיכה, שפך 'שדא' כתרגומו

ולפורים תורה הנ"ל אתי שפיר על שנשפך פרשו כפי ששפכה אחותו

 

[מון בלאן.]

@געגועים יישר כח.
אשמח לקבל קצת מידע על בגתן ותרש!
תודה רבה!!

 

[געגועים]

אשמח לקבל קצת מידע על בגתן ותרש!

במנות הלוי ובמדרש תלפיות, למה נכתב בגתנא ותרש כי סופר המלך בן המן כתב בגתן או תרש כדי להמעיט בגדולת מרדכי, ובא מלאך והפריד וכתב בגתנא ותרש

 

[געגועים]

אשמח לקבל קצת מידע על בגתן ותרש!

וכשעמד המלך ממשכב הצהרים אמר לשני סריסיו הנהוגים להשקותו השקוני, נתנו לו הסם בקיתון של זהב, אמר להם המלך שפכו את המים האלה לפני, אמרו לו אדוננו המלך המים האלה הם יפים והם מים טובים מים קרים מים ברורים, אמר להם המלך כך עלתה לפני לשופכן, שפכו אותם לפניו ומצא בהם סם המות. (פרקי דרבי אליעזר פרק נ')

וי"א שמעו בגתנא ותרש שנאמר למלך, והעבירו הנחש מן הקיתון, וברא הב"ה נחש בתוך הקיתון בשביל מרדכי, לכך נאמר ויבקש הדבר וימצא, אין אומרים 'וימצא' אלא לדבר האבוד ונמצא, כענין שנאמר או מצא אבידה. (מדרש פנים אחרים מובא בילקוט שמעוני רמז תתרנ"ג )

ויבקש הדבר וימצא ויתלו ס"ת שראו, מלמר שראו סם המות בשולי הכוס, וראו נחש קטן במים, סמאל הרחיקו גבריאל המציאו [שערי בינה להרוקח]

והר"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתב, וז"ל ויבוק"ש הדב"ר וימצ"א ויתל"ו סופי תיבות שרא"ו סם המות בשולי הכוס ונחש וכו'. וחילוק סם ונחש, כבר קדם אלינו מדברי המתרגם למעלה, ומדברי פרקי ר' אליעזר הגדול, וקבלה ביד החסיד ששניהם עשו. והטעם נ"ל, כי יש מלכים ירגילו עצמם במרקחים לא יוזקו גם כי ישקום סם המות, וכך הגידו חכמי הרפואה על מרקחת הנקרא אצלם מייטרידאט"ו, שיסדו מלך אחד, ואחרי כן כי רצה למות מפני חמת המציק פן יתעללו בו ויעשו בו שפטים, ושתה שיעור רב מסם המות ולא הזיקו, והוצרך לעבדו שלוף חרבך ודקרני בה, לכן הסכימו ליתן שם כמו כן פתן הוא הנחש הנזכר בפרקי ר' אליעזר ובדברי המתרגם שהיה פתן כמו שראית למעלה, וביען אי אפשר לעשות הדבר לשעתו, ואפשר שבין שימת הפתן הנזכר ושתיית המלך יעבור זמן מה והפתן יצא, או ישים עצמו לצד אחד מהקיתון ולא ימצא במקום שהמלך שותה לנשכו, כמו שקדם, ומלכא לא להוי נזיק, לכך הוצרכו לשניהם, וחילוק סמאל וגבריאל קבלה בידו או מצא במדרש ונעלם ממנו. [מנות הלוי לר"ש בן אלקב"ץ ז"ל]

ויבוקש הדבר וימצא שנתנו הכוס הזה לחיה אחת ומתה, וזהו שיסד הפייט ביקש ונמצא לפני צבי עופר כי בול הרים ישאו לו, לפי שדרך המלכים לגדל בהיכלם איל וצבי ויחמור, וכמו שהביא הרמב"ן על פסוק אילה שלוחה, ונתנו זה המשקה של מים או יין לצבי עופר ומת בו ונבקע כריסו, וכ"ז היה סבה מאת השם למפלת המן. [אשכול הכופר לבעל צרור המור ז"ל מובא בשמו בילקוט מעם לועז]​

 

[מון בלאן.]

וכשעמד המלך ממשכב הצהרים אמר לשני סריסיו הנהוגים להשקותו השקוני, נתנו לו הסם בקיתון של זהב, אמר להם המלך שפכו את המים האלה לפני, אמרו לו אדוננו המלך המים האלה הם יפים והם מים טובים מים קרים מים ברורים, אמר להם המלך כך עלתה לפני לשופכן, שפכו אותם לפניו ומצא בהם סם המות. (פרקי דרבי אליעזר פרק נ')

וי"א שמעו בגתנא ותרש שנאמר למלך, והעבירו הנחש מן הקיתון, וברא הב"ה נחש בתוך הקיתון בשביל מרדכי, לכך נאמר ויבקש הדבר וימצא, אין אומרים 'וימצא' אלא לדבר האבוד ונמצא, כענין שנאמר או מצא אבידה. (ילקוט רמז תתרנ"ג)

ויבקש הדבר וימצא ויתלו ס"ת שראו, מלמר שראו סם המות בשולי הכוס, וראו נחש קטן במים, סמאל הרחיקו גבריאל המציאו [שערי בינה להרוקח]

והר"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתב, וז"ל ויבוק"ש הדב"ר וימצ"א ויתל"ו סופי תיבות שרא"ו סם המות בשולי הכוס ונחש וכו'. וחילוק סם ונחש, כבר קדם אלינו מדברי המתרגם למעלה, ומדברי פרקי ר' אליעזר הגדול, וקבלה ביד החסיד ששניהם עשו. והטעם נ"ל, כי יש מלכים ירגילו עצמם במרקחים לא יוזקו גם כי ישקום סם המות, וכך הגידו חכמי הרפואה על מרקחת הנקרא אצלם מייטרידאט"ו, שיסדו מלך אחד, ואחרי כן כי רצה למות מפני חמת המציק פן יתעללו בו ויעשו בו שפטים, ושתה שיעור רב מסם המות ולא הזיקו, והוצרך לעבדו שלוף חרבך ודקרני בה, לכן הסכימו ליתן שם כמו כן פתן הוא הנחש הנזכר בפרקי ר' אליעזר ובדברי המתרגם שהיה פתן כמו שראית למעלה, וביען אי אפשר לעשות הדבר לשעתו, ואפשר שבין שימת הפתן הנזכר ושתיית המלך יעבור זמן מה והפתן יצא, או ישים עצמו לצד אחד מהקיתון ולא ימצא במקום שהמלך שותה לנשכו, כמו שקדם, ומלכא לא להוי נזיק, לכך הוצרכו לשניהם, וחילוק סמאל וגבריאל קבלה בידו או מצא במדרש ונעלם ממנו. [מנות הלוי לר"ש בן אלקב"ץ ז"ל]

ויבוקש הדבר וימצא שנתנו הכוס הזה לחיה אחת ומתה, וזהו שיסד הפייט ביקש ונמצא לפני צבי עופר כי בול הרים ישאו לו, לפי שדרך המלכים לגדל בהיכלם איל וצבי ויחמור, וכמו שהביא הרמב"ן על פסוק אילה שלוחה, ונתנו זה המשקה של מים או יין לצבי עופר ומת בו ונבקע כריסו, וכ"ז היה סבה מאת השם למפלת המן. [אשכול הכופר לבעל צרור המור ז"ל מובא בשמו בילקוט מעם לועז]​

מדהים ביותר!
תודה רבה!
יישר כח.

אפשר קצת מידע מה זה אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ?

 

[געגועים]

אשמח לקבל קצת מידע על בגתן ותרש!

האם להנ"ל היתה כוונתך? או למידע אחר

 

[מון בלאן.]

האם להנ"ל היתה כוונתך? או למידע אחר

הנ"ל
תודה!

 

[געגועים]

אפשר קצת מידע מה זה אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ?

איזה סוג מידע?
פירוש מילולי? תפקיד?

 

[מון בלאן.]

איזה סוג מידע?
פירוש מילולי? תפקיד?

כמה שיותר יותר טוב!

 

[אמת נהדרת]

ידועה הקושיא שבשו"ע כתוב מבטלין ת"ת בשביל מקרא מגילה הרי גם מקרא מגילה זה ת"ת ויש שתרצו שאף אחד לא יודע מה זה אחשדרפנים והפחות.

 

[געגועים]

ידועה הקושיא שבשו"ע כתוב מבטלין ת"ת בשביל מקרא מגילה הרי גם מקרא מגילה זה ת"ת ויש שתרצו שאף אחד לא יודע מה זה אחשדרפנים והפחות.

לגבי ה'פחות' מבואר באבן עזרא

 

[דוכסוסטוס]

מה יש דוקא בשעשגז?
ובדרך רמז יש אומרים שהרמז למלאך דומה

דמותו השתחלה אל חומר סאטירי שכתבתי וכנראה יפורסם רק בפורים הבא.