שמיני האם אונן אסור לאכול חולין על טהרת הקודש

[גרינפלד]

מתוך ה'מדגלות מרקחים':
ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' (י יט)

מהר"ם מרוטנבורג בהלכות שמחות סי' ד', כתב שאונן אסור לאכול חולין שנעשו על טהרת הקודש. ולכאורה הדבר אינו מובן, דהרי דין חולין שנעשו על טהרת הקודש הוא לנהוג בהם דיני קודש לענין טהרה וטומאה לחוד, אבל לענין איסור והיתר בעלמא אין להם דין קודש, וכמו שחולין על טהרת תרומה מותרים באכילה לזרים, וא"כ איסור אונן שאינו מדין טומאה למה יאסר בחולין על טהרת הקודש. והיה אפשר לומר דהטעם משום דתנן בחגיגה כא. דהאונן צריך טבילה לקודש לאחר גמר אנינותו, והיינו שעשו בו מעלה דרבנן כאילו הוא טמא לאכילת קדשים משום דעד השתא היה אסור בהם עי"ש, א"כ מצד מעלה דרבנן זו הרי איכא דין טומאה באונן עצמו, דלא גרע בעודו אונן מלאחר גמר אנינותו. אמנם באמת אין לומר כן, דהרי אמרינן שם בדף כא: ובדף כב. דמעלה זו עשו רק בקודש עצמו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקודש. [ועוד, דמשמע מדברי מהר"ם מרוטנבורג דאילו דין חולין שנעשו על טהרת הקודש היה מדאורייתא, היה אונן אסור באכילתן מה"ת, וצ"ע].​

 

[גרינפלד]

מהר"ם מרוטנבורג בהלכות שמחות סי' ד', כתב שאונן אסור לאכול חולין שנעשו על טהרת הקודש.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
עי"ש שהקשה על מה שאמרו במו"ק יד: דאבל אין נוהג אבילותו ברגל משום דעשה של ושמחת בחגך דוחה עשה של אבילות, ומשמע דאיכא עשה דאורייתא באבילות, והקשה שם בשם רבינו שמחה הרי אבילות מן התורה הוא רק לאכילת קדשים, ואין לומר דכוונת הגמ' שם לענין אכילת קדשים, דהרי זה לא היה נוהג בימי האמוראים, ועל זה כתב וז"ל "ולא מצינן לשנויי בחולין שנעשו על טהרת הקודש וזה היה נוהג אפילו בימיהם כדאמרינן בפ"ק דנדה (ו:) חבריא מדכן בגלילא, ומשכחת לה כגון שנקבר מערב יום טוב, דאי לא היה יום טוב הוה אסור בלילה בקדשים ובחולין שנעשו על טהרת הקודש דיום מיתה תפיס לילו, דבהא לא מיתרצא קושיין דאפילו למ"ד חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי (חגיגה כ:) הא לא הוי דאורייתא אלא דרבנן". ויש לעורר בעיקר דבריו שיו"ט דוחה גם אנינות של אכילת קדשים, ואכמ"ל.​

 

[גרינפלד]

אמנם באמת אין לומר כן, דהרי אמרינן שם בדף כא: ובדף כב. דמעלה זו עשו רק בקודש עצמו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקודש.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ואין לומר דבעודו אונן חמור יותר ותיקנו גם בחולין על טהרת הקודש, ורק לאחר גמר האנינות לא גזרו על טה"ק, דבפשוטו דיני חולין על טהרת הקודש הם רק באיסורי טומאה וכנ"ל, וטומאה אין באונן אלא רק משום דלא גרע מלאחר גמר האנינות שתיקנו משום היסח הדעת, וכל דין טומאתו הוא מהך דינא, וממילא אינו חמור יותר.​