פסח, חודש ניסן האם אשה חייבת ב"והגדת לבנך"?

[גרינפלד]

בעלון 'שואלין ודורשין' להגרב"צ קוק הביא בשם הגריש"א, שאשה חייבת ב"והגדת לבנך", כי אף הן היו באותו הנס.

והוא ע"פ דברי החינוך שאשה חייבת בסיפור יציאת מצרים.

וכמדומה שהגריש"א במקום אחר מבאר שהטעם של החינוך הוא כי במצרים היו מצווים, שאז לא היו פטורות מדין מצוות עשה שהזמן גרמא, ואחרי מתן תורה לא פקעה החובה.
[ולפו"ר כעת לא ברור לי למה למצה צריך דרשא שאשה חייבת].


והנה הקה"י ביאר את דברי החינוך, שטעמו הוא כי כתוב לחם עוני, שעונין עליו דברים הרבה, ויש הרי דרשא בגמ' שאשה חייבת באכילת מצה.

ולפי"ז יל"ע אם גם מחוייבת לספר לבנה.

והגריש"א טען שלדברי הקה"י אם אין לה מצה - לא תהיה חייבת בהגדה,
ומהחינוך לא נראה כן.

ואולי אפשר לפרש את דברי הקה"י שזה רק גילוי שמצה והגדה תלויים זה בזה,
ולפי"ז יל"ד שה"ה בוהגדת לבנך.
מיהו אף אם לא נימא כן, הגריש"א הרי חולק על הקה"י.

 

[ראש כולל בצפון]

ראה מה שכתב המשך חכמה פרשת בא מדוע אישה בכלל זה.

 

[בני דוד הכהנים]

עוד דנו המפרשים אם שייך לחייב בזה מחמת הסברא שאף הן היו באותו הנס, שהרי בתוס' בפסחים קח: כתב שאומרים סברא זו רק בדרבנן, ויש שהבינו בתוס' במגילה ד. שאף בדאורייתא אמרינן סברא זו (עי' ברכי יוסף תע"ג סקט"ו).
עוד הסברים שונים נאמרו באחרונים בטעם שנשים חייבות מדאורייתא: בחיי אדם (כלל ק"ל סי"ב) כתב דהועיל וחייבות בד' כוסות (שהיו באותו הנס) וד' כוסות צריך לשתות על סדר ההגדה לכן חייבות אף בהגדה (אמנם לדבריו צ"ע אם אשה שפטורה מד' כוסות מחמת בריאות וכדומה, תהא פטורה גם מסיפור יצ"מ).
הקה"י כתב שמצוות הסיפור שייכת למצוות מצה וכדדרשינן: לחם עוני – שעונין עליו דברים הרבה, ומשמע שהוא תנאי וחלק ממצוות מצה (וגם לדבריו צ"ע אם אשה שפטורה ממצה תהא פטורה ממ"ע של סיפור יצ"מ).
החשק שלמה (פסחים טז:) כתב לפי שמצינו שהוקשה מצות סיפור יצ"מ לאיסור אכילת חמץ בפסוק אחד 'זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, ולא יאכל חמץ' ומהיקש זה ילפינן כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בזכור את היום הזה.
ובקוב"ש (פסחים רי"ג) כתב דמוכח מבגמ' שם שאם מצה בזה"ז מדאורייתא גם הגדה מדאורייתא, דחיוב הגדה ילפינן מחיוב מצה.
יש שרצו לבאר שחייבת מדאורייתא ע"פ דברי הריטב"א (בקדושין כט.) שכתב שהפטור במצוות עשה שהזמן גרמא הוא רק במצוות שבגופו, כישיבה בסוכה והנחת תפילין, אבל מצוות שהאשה חייבת לעשות לאחרים כלמול את בנה אע"פ שהוא מ"ע שהז"ג נשים חייבות, וא"כ י"ל דה"ה גם לגבי סיפור יצ"מ שיסוד המצוה מדין 'והגדת לבנך' שהתחדש דין מיוחד לספר לזרעו או לאחרים, וא"כ אין פטור מצד מעשהז"ג. אמנם יש לערער על סברא זו: א. שהרי הסיפור לבן הוא רק חלק מהמצוה כדלעיל, וכשאין בן יספר לעצמו. ב. לשון הריטב"א שם לגבי מצות מילה: …דלא גרעה מב"ד דמחייבי למימהליה… וא"כ אולי דיבר רק במקום שיש חיוב לב"ד. ג. בחי' הרמב"ן שם הוסיף בתי' זה: …דשאני מצוות מילה דלאחריני 'והיא לא שייכא בה' הוא דמחייבה… משמע שבמצוות לאחרים שכן שייכת בהם יש את הפטור מצד מעשהז"ג, ובסיפור יצ"מ לכאורה שייכת.
עוד הובא בשם הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סנ"ב) שביאר שמכיוון שנשים התחייבו במצוה זו בהיותן במצרים, קודם שחל במתן תורה הדין שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, ע"כ חייבות הן במצוה זו, שבמתן תורה לא נפטרו מחיובים שהיו עליהן קודם לכן (אמנם צ"ע לכאורה מהרמב"ם בפי' המשניות בחולין ס"פ גיד הנשה, ע"ש).

 

[ללמוד וללמד]

בעלון 'שואלין ודורשין' להגרב"צ קוק הביא בשם הגריש"א, שאשה חייבת ב"והגדת לבנך", כי אף הן היו באותו הנס.

והוא ע"פ דברי החינוך שאשה חייבת בסיפור יציאת מצרים.

וכמדומה שהגריש"א במקום אחר מבאר שהטעם של החינוך הוא כי במצרים היו מצווים, שאז לא היו פטורות מדין מצוות עשה שהזמן גרמא, ואחרי מתן תורה לא פקעה החובה.
[ולפו"ר כעת לא ברור לי למה למצה צריך דרשא שאשה חייבת].


והנה הקה"י ביאר את דברי החינוך, שטעמו הוא כי כתוב לחם עוני, שעונין עליו דברים הרבה, ויש הרי דרשא בגמ' שאשה חייבת באכילת מצה.

ולפי"ז יל"ע אם גם מחוייבת לספר לבנה.

והגריש"א טען שלדברי הקה"י אם אין לה מצה - לא תהיה חייבת בהגדה,
ומהחינוך לא נראה כן.

ואולי אפשר לפרש את דברי הקה"י שזה רק גילוי שמצה והגדה תלויים זה בזה,
ולפי"ז יל"ד שה"ה בוהגדת לבנך.
מיהו אף אם לא נימא כן, הגריש"א הרי חולק על הקה"י.

אשריך שכיוונת
מפורש במנחת חינוך מצוה כא אות ו' וז"ל
ונוהגת וכו'. ד"ז חידוש גדול אצלי למה יהיה נוהג מצוה זו בנשים כיון דהוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ור"מ פ"ו גבי אכילת מצה כ' מפורש דנשים חייבות כמבואר בש"ס אבל כאן לא כתב זה ולא מצאתי זה בשום מקום וער"מ פי"ב מהלכות עכו"ם חשיב המ"ע שהז"ג שנשים חייבות קידוש היום אכילת מצה ופסח ושמחה והקהל ולא חשיב זה מן התורה יתחייבו נשים במצוה זו. ולו' הטעם שנשים היו ג"כ באותו הנס כמו מכל מקום וד' כוסות כבר הוכיחו התוס' דד"ז אינו אלא דרבנן בכ"מ וע' שאג"א הק"ש בירר בראיות דגם בכל השנה נשים פטורות מזכירת י"מ מפני שהז"ג מכ"ש מצוה זו שהוא פ"א בשנה ודאי הז"ג ול"מ בשום פנים טעם למה יתחייבו נשים ואפ"ל לפי"מ שהביא הר"ם כאן פ"ז דזכור את יום צאתך מאמ"צ כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו אם כן אפשר דהוי ג"ש מקידוש של שבת כמו דשם נשים חייבות ה"ה כאן אבל באמת בש"ס דילן אינו מוזכר וע' דף קט"ז דילפינן קד"ה מלמען תזכור ולא מן זכור וראיתי בסה"מ להר"מ שכתב דזכור הוא מצוה כמו זכור את יום השבת ואין כוונתו לגזרה שוה רק הביא דצריך להזכיר בפה ואין המכילתא בידי לעיין בו אבל כיון דהר"מ ל"ה ד"ז ואין עולה על זכרוני מי שיביא זה ד' הרהמ"ח צריך עיון גדול מנין לו לחייב נשים בפשיטות במצוה זו. ואין ראי' מאשתו שואלתו היינו דמצוה עליו שיהי' כן אבל על האשה ודאי אין מצוה כלל וגם החומרא של הרהמ"ח מביא לידי קולא כי לדבריו מוציאין נשים י"ח אנשים בסיפור י"מ ובאמת כל שאינו מחויב בדבר אין מוציא עש"ס גבי ר"י ור"ש דאמרו הגדה וכו' ולומר כיון דהתורה אמרה בדיבור זה בשעה שיש מצה וכו' והם חייבים באכמ"צ ג"כ חייבים בזה אין זה כלום דהתורה כתבה לגבי אנשים דאז הוא זמן חיוב ומצינו כי"ב במצות אחרות ומכל מקום אין הנשי' חייבות וצריך עיון גדול בזה. והנה אם נשים חייבות מוציאים אנשים ואם הם יצאו אם מוציאין זה תלוי אם נשים בכלל ערבות עיין בראשונים ובכ"מ מאו"ח. וטומטום מוציא ג"כ ואנדרוגינוס אם מוציא ע' ה' מגילה ואם נשים אין חייבות אינם מוציאין אנשים וגם טומטום אף מינו א"מ. ואנדרוגינוס מוציא את מינו. וח"ע וחב"ח אף לעצמו א"מ כמו שופר ע' דינים אלו בר"ה וה' שופר. וז"פ דעבדים שוים לנשים, וקטן ושוטה א"מ דאינם ב"ח אך חרש בלאו הכי ל"ש להוציא דאינו מדבר אך חרש המדבר ואינו שומע אם חייב בסיפור י"מ דאפשר דצריך להשמיע לאזניו עהק"ש ובסוגי' דברכות לענין מצות אם לא השמיע לאזניו וע' שאג"א ואחרוני' וצריך קונטרס מיוחד לברר כל מצות התלוים בדיבור ואין כאן מקומו. וגם מדרבנן בודאי נשים חייבות דחייבי' בד' כוסות וכן בהלל בליל פסח ע' בסוכה בסוגי' דאשה וקטן מקרין את ההלל עונין אחריהם וכו' עתו"ס וכן עבדים חייבים מטעם זה ולענין אם דרבנן יכול להוציא המחויב מן התורה עאו"ח בכ"מ ובאחרונים. ועשה זו כשאר עשין לענין כפי' עד שת"נ ובזבוז ממונו ותשובה עמש"ל ותלמד לכאן. ולענין אם צריך לסיפור זה דוקא לה"ק או בכל לשון ואם צריך להבין הלשון ואם אינו מבין אם יש חילוק בין לה"ק או לשון אחר ע' באלו נאמרין ואו"ח בכ"מ סי' ס"ב וקצ"ג וה' מגילה ופמ"ג בפתיחה הכוללת ורמ"א או"ח סי' תע"ג וצריך קונטרס מיוחד ואריכות לברר הענינים וכאן באתי רק לרמוז ולעורר:

 

[אברהם]

(אמנם צ"ע לכאורה מהרמב"ם בפי' המשניות בחולין ס"פ גיד הנשה, ע"ש).

יש הסוברים שאין כוונתו דוקא לשעת מתן תורה, אלא למה שנצטווינו על ידי משה רבינו, לאפוקי ממה שנאמר לאברהם וכו'.
ועל כן על מה שנצטוו במרה, וקודם לכן במצרים, אי"צ לומר ששוב נצטוו רק מכח מתן תורה.

 

[אברהם]

עוד הובא בשם הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סנ"ב) שביאר שמכיוון שנשים התחייבו במצוה זו בהיותן במצרים, קודם שחל במתן תורה הדין שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, ע"כ חייבות הן במצוה זו, שבמתן תורה לא נפטרו מחיובים שהיו עליהן קודם לכן (אמנם צ"ע לכאורה מהרמב"ם בפי' המשניות בחולין ס"פ גיד הנשה, ע"ש).

עיקר החידוש בדברי הגרי"ש שבכלל היה מצות סיפור יציאת מצרים כשעוד היו במצרים.