האם מי שקרא ק''ש דערבית אחר שקיעה וקודם צאה''כ האם צריך לחזור לקרותה בזמנה???

[קול מגיד]

ידוע מנהג הספרדים להתפלל ערבית מבעוד יום ולאחר מכן מכריז החזן ק''ש בזמנה אך מה קורה באופן שהתחילו ערבית בשקיעה ונמצא שקראו ק''ש אחר השקיעה האם די בכך או שצריכים לחזור ולקרות שוב אחר צאה''כ.

 

[חכימא]

ידוע מנהג הספרדים להתפלל ערבית מבעוד יום ולאחר מכן מכריז החזן ק''ש בזמנה אך מה קורה באופן שהתחילו ערבית בשקיעה ונמצא שקראו ק''ש אחר השקיעה האם די בכך או שצריכים לחזור ולקרות שוב אחר צאה''כ.

זיל קרי בי רב, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, והיינו צאת הכוכבים.
ומפורשים הדברים בשו"ע סימן רלה.

 

[ישראל סבא]

ויל"ע האם ודאי לא יצא י"ח או שספק יצא ספק לא יצא וכיון שהוי ס' דאו' צריך לחזור

 

[והב בסופה]

ספק דאורייתא לחומרא, גם לר' יהודה
וכ''ש שבדאורייתא בעינן לחשוש לר' יוסי שביה''ש הוא יום גמור ורק כהרף עין לפני צאה''כ הוא ספק
אמנם יש לעיין בזה שהרי זמן ק''ש תלוי בזמן ''שכיבה'' בפועל, ולא בתחילת הלילה ההלכתי, ידועה שיטת כמה ראשונים ש''ובשכבך'' מתחיל בפלג המנחה (וגם שיטת הברייתא בריש ברכות שזמן ק''ש צתחיל מעט זמן אחרי צאה''כ, ולא מיד בצאה''כ - ע''פ מסקנת הגמ' בריש ברכות שעני מאוחר מכהן)
ובכ''ז נפסק בשו''ע שזמן ק''ש מצה''כ - שזו משנה מפורשת ריש ברכות

 

[כהנא דמסייע]

חשבתי שהשאלה מצד שיטת רת בריש ברכות שסובר דלהלכה כבר מפלג המנחה יוצאים יח אליבא דר יהודה בקש. אך להלכה לא קיל הכי.
אולם פעם העליתי סברא לפי מור הגרמ ברוידא זצל כי לא מקפידים על רת בערבית למרות שזה דאורייתא ואפילו המקפידים במוצש. משום שרת גופיה סובר שסגי בפלג המנחה. ולא ככ קיבל. כי בזה לא פסקינן כרת.

 

[והב בסופה]

ר''ת לא יחיד בדעתו בענין צה''כ, והשו''ע גופיה שפסק כר''ת בסימן רסא בזמן השקיעה וצה''כ, גם פסק דלא כר''ת לענין ק''ש של ערבית, אלא מצה''כ דוקא כרוב הראשונים - כך שלענ''ד קשה לתלות הא בהא
חוץ מזה, יתכן שיוצאים יד''ח בק''ש שעל המיטה - גם המקפידים על ר''ת בדאורייתא

 

[חכימא]

ר''ת לא יחיד בדעתו בענין צה''כ, והשו''ע גופיה שפסק כר''ת בסימן רסא בזמן השקיעה וצה''כ, גם פסק דלא כר''ת לענין ק''ש של ערבית, אלא מצה''כ דוקא כרוב הראשונים - כך שלענ''ד קשה לתלות הא בהא

ודאי שהדברים תלויים הא בהא, ולרבינו תם שאינו לילה עד לאחר ד' מילין מהשקיעה הנראית, כן הוא גם לענין קריאת שמע.
והשו"ע שכתב בסימן רלה מצאת הכוכבים, היינו ד' מילין לאחר השקיעה הנראית, ואין שום מקור לחלק בין הדברים.

 

[והב בסופה]

ודאי שהדברים תלויים הא בהא, ולרבינו תם שאינו לילה עד לאחר ד' מילין מהשקיעה הנראית, כן הוא גם לענין קריאת שמע.
והשו"ע שכתב בסימן רלה מצאת הכוכבים, היינו ד' מילין לאחר השקיעה הנראית, ואין שום מקור לחלק בין הדברים.

זה בדיוק מה שהתכוונתי

 

[הצעיר שבחבורה]

ידוע מנהג הספרדים להתפלל ערבית מבעוד יום ולאחר מכן מכריז החזן ק''ש בזמנה אך מה קורה באופן שהתחילו ערבית בשקיעה ונמצא שקראו ק''ש אחר השקיעה האם די בכך או שצריכים לחזור ולקרות שוב אחר צאה''כ.

בשו"ע (רלה,א) כתב "ואם זמן קריאת שמע בלילה, משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו, ואם קראה קודם לכן חוזר וקורא אותה בלא ברכות

ובמשנה ברורה על אתר כתב "קודם לכן. ר"ל קודם צה"כ או ביום המעונן קודם שיצא הספק מלבו".

 

[שואף]

עי' בדברי הטור סי' רל"ה שביאר דמה דסמכי' לקרא קר"ש מבעו"י אינו מחמת שיטת ר"ת אלא דסמכי' על דעת רבי אליעזר (ברכות ב:) שזמן קר"ש הוא משעה שקדש היום בערבי שבתות דהיינו שקיעת החמה.