החתם סופר: דבר המלבה את כאבם של הגויים עד כדי שירצו לסקלנו, לא נכון מוסרית לעשות זאת בפניהם?!

[אור חדש]

"ויקרא פרעה אל משה ולאהרן, ויאמר, לכו זבחו לאלוקיכם בארץ; ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים נזבח לה' אלוקינו; הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם".

פרעה אומר למשה, זבחו את קרבנותיכם כאן במצרים, לשם מה לכם לצאת? ומשה משיב לו, שאין לעשות זאת במצרים, כי הבהמות נחשבות בעיני המצרים לדבר קדוש, ולכן אין לזבוח אותן לעיניהם.

אלא שלשון הפסוק צריכה ביאור – מה הפירוש בדברי משה "לא נכון לעשות כן"? ניתן להבין מדוע משה חושש מכעס המצרים שיסקלו אותם (ולא יסקלונו וכו'), אך מהי התוספת ש"לא נכון" לעשות כן? מה עניין "אי הנכונות" לכאן?
ועוד, מה בכלל החשש מפני סקילה, וכי קצרה יד הקב"ה להושיעם, בדיוק כשם שהוא עומד להושיע אותם כעת באופן כללי משעבוד מצרים?

החתם סופר מסביר זאת כך: הנימוק של משה איננו חשש הסקילה עצמה, אלא נימוק מוסרי – מכיוון ששחיטת כבשים במצרים היא דבר המלבה את כאבם וכעסם של המצרים עד כדי שירצו לסקלנו, לכן לא נכון מוסרית לעשות זאת בפניהם (על אף שמבחינה מעשית לא יוכלו לסקלנו). ומשום כך, אנו דורשים לעשות זאת מחוץ למצרים, ולא במצרים עצמה וזהו "לא נכון לעשות כן" [ויש כאן חידוש גדול בדבריו, שהרי מדובר בעבודה זרה ממש, ובכל זאת נאמר שאין זה נכון מוסרית להכאיב כך לעובדיה. על אחת כמה וכמה כאשר לא מדובר בעבודה זרה, שאין לזלזל בפני אדם בדמות הנערצת בעיניו ובכך להכאיב לו].

[ובלשונו: "ויאמר משה לא נכון לעשות כן וגו', הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. יש לומר, שאינו ראוי לנו מצד המוסר לעשות דבר, אשר ידענו שלא יסבלו המצרים וירצו לסקלנו; אם גם יודעים אנחנו שבעזרת השם יתברך ידינו תקיפה עליהם ולא יוכלו להרע לנו, בכל זאת לא נוכל מדרך המוסר לעשות כזה, וזה פירושו, ולא 'נכון'". ומוסיף החתם סופר שמשה מדגיש זאת לפרעה, דווקא מאחר שפרעה חשב שעם ישראל אינו עם מוסרי: "ולא כאשר חשדת אותנו לאנשים בעלי מידות רעות, כמה שאמר (שמות א, י) 'ונוסף גם הוא על שונאינו'"].
[לכאורה צ"ע, שהרי מצאנו ששחטו קרבן פסח במצרים וכו'; ויש לחלק בדרכים שונות].

 

[געגועים]

[לכאורה צ"ע, שהרי מצאנו ששחטו קרבן פסח במצרים וכו'; ויש לחלק בדרכים שונות].

מסקרן, מה עלה בחכ(מ)תך?