סדרת מאמרים הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ו | ליל הסדר (ג)

למעבר לחלק א'
למעבר לחלק ב'
למעבר לחלק ג'
למעבר לחלק ד'
למעבר לחלק ה'​

הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ו' ~ ליל הסדר (ג)

מפי הגאון
רבי משה שטרנבוך שליט"א
שנת ה'תשע"ח
בתוספת מקצת הערות ממני הקטן​

מה] נותן לכל אחד מצות יד לצאת בו, ומצותה בפרוסה דווקא לכתחילה, ולדעת כמה מגדולי האחרונים (שפת אמת והאמרי בינה וכן הורו הגאון רבי מאיר שמחה והגאון הצפנת פענח זצ"ל) צריך להקנות המצות לבני ביתו ולאורחים, ונראה שראוי לומר להדיא "אני נותן לכם מצה והיא שלכם לכל דבר", [והיינו שיוכלו גם לזורקו ולא רק לקיים בו המצווה], והאורח או ב"ב יגביהו המצות ויתכוונו לזכות בו.



מו] ייתן לכל אחד כזית בריווח, וכשלוקח מצה במשקל שלושים גרם (שזהו נפח חמישים סמ"ק ללא צירוף שום אויר) יוצא לכל הדעות בלי שום פקפוק, אבל השיעור מדינא מצה במשקל 22 גרם, [שזהו נפח חמישים סמ"ק בצירוף האוירין שאינם ניכרים].



מז] יש לאכול המצה מהר – בתוך כדי אכילת פרס, [וזהו לכתחילה תוך שני דקות (מינוט), ומקסימום שלוש], ויש לבלוע לכתחילה בבת אחת – והיינו בלי הפסק, ויכוונו לצאת מצוות עשה דאורייתא ד"בערב תאכלו מצות".



מח] למרור נהגנו בחסה שאין בו חשש תולעים, אבל יש חוששין שמא בחסה שלנו שאינו מר אין מקיימין מצות מרור, ולכן מדקדקין שמלבד אכילת כזית מרור מחסה אוכלים גם כזית חריין, ובחו"ל המנהג בחריין בלבד, ויפתח את החריין לכמה שעות כדי שיוכל לאוכלו, וטובלו בחרוסת. ויש מקומות שאוכלים עולשין למרור, אבל נשים וכ"ש קטנים נהגו בחסה[א].



מט] לא יאכל את החסה והחריין יחד, כי על הצד שאין מקיימים המצווה בחסה, א"כ החסה שהיא רשות מבטלת טעם החריין דמצווה, אלא יאכלם כזה אחר זה.



נ] לכורך נוטל כזית מצה עם כזית מרור, ויטבלם בחרוסת, ובכל בליעה יבלע משניהם, ויאכל בהסיבה.



נא] ייזהר מאוד שלא יירדם מתחילת הסעודה עד אחר אפיקומן, דלדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות חמץ ומצה ה"ד) אם ישן באמצע הסעודה ביטל מצוות אפיקומן.



נב] ימעט קצת באכילתו בסעודה, דלדעת רש"י והרשב"ם שמקיים עיקר מצוות מצה באכילת אפיקומן, צריך שלא תהא אכילת אפיקומן אכילה גסה.



נג] ימהר בסעודה כדי שיספיק לאכול אפיקומן לפני חצות הלילה, (ולא יסמוך על עצת ה"אבני נזר"[ב]) ויאכל פרוסה דווקא לקיים מצוות מצה כהלכתה, וישתדל לגמור גם הלל וד' כוסות לפני חצות[ג].



נד] לברכת המזון בעל הבית עצמו מברך שזהו כבודו, וישתו בהסיבה כוס ג' בברכת המזון, וישתדלו מאוד להזמין אורחים בליל הסדר כדי שיתחייב בזימון ואז יהא על הכוס מעלת כוס ברכת הזימון.



נה] אח"כ מוזגין כוס שלישי ואומרים הלל על הכוס[ד], בעה"ב קורא פסוקי הודו [או שמכבד אחר לקרוא] ועונים אחריו הודו לה' כי טוב – וכמו בבית הכנסת.



נו] אף שבכוס של אליהו מבואר ברמ"א שבעה"ב לא ימזוג בעצמו אלא אחרים ימזגו לו. אבל כוס של אליהו מוזג בעל הבית בעצמו, שאדרבה זהו כבודו שמכין הכוס לאליהו הנביא. ויש שנהגו למזוג כוס של אליהו קודם שפוך חמתך – בזמן מזיגת כוס רביעי, אך יש שנהגו למזוג כוס של אליהו רק לפני הלל הגדול כדי לעשות היכר שזהו מזיגה בפני עצמה במקום כוס חמישי. (עי' היטב תשוה"נ ח"ב סי' רמ"ד).



נז] ישנם דעות חלוקות אם לומר יהללוך בסוף אחרי נשמת, או לומר יהללוך אחרי הלל בלי החתימה ולחתום אחרי נשמת בישתבח, ויש נוהגים לצאת ידי שניהם, ואומרים אחרי נשמת 'ישחבח' וכו' עד "מעתה ועד עולם" בלא חתימה, ואז מוסיפים ואומרים "יהללוך" וכו' עם החתימה, ובחתימת יהללוך מצרף שניהם ואומר "כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר כי מעולם ועד עולם אתה קל. ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות – קל ההודאות אדון הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך קל חי העולמים", ובזה יוצא כל הדעות שחותם בשניהם.



נח] בכוס רביעי שמברכים עליו ברכה אחרונה, צריך להיזהר לשתות רביעית, מפני שברכה אחרונה הוא ברביעית [וגם אם הוא שבע מהסעודה ידחוק עצמו לשתות רביעית].
​

---

[א] דרשו סימן תעג הערה 47:
וכן נהג החזו"א (דינים והנהגות פי"ז אות לז) לאכול חריי"ן. אמנם כשלא היה יכול לאכול חריי"ן, נהג לאכול חסה מרה קצת (חוט שני פסח פי"ז ס"ק טו).

ויש הנוהגים (הובא בערוך השלחן סי"ד) לאכול משני המינים של המרור ביחד. מאידך, דעת הגרי"י וויס (הגדה של פסח הל' ליל הסדר אות יב) שלא יאכל את שני המינים יחד, ומשום שאם חושש שמא אין אנו בקיאים מהו המרור שחייבו חו"ל, אם כן אם אחד מהם אינו מרור הרי מבטל הוא את טעם המין השני שהוא המרור [ראה משנ"ב (ס"ק מ)], ולכן יאכלם בזה אחר זה, וכן דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ט סמ"ח).


[ב] אבני נזר אורח חיים סימן שפא אות ה:
ועל כן נראה לדינא למאן דאמר אין הפסח נאכל [אלא] עד חצות. והוא הדין מצה. דלאחר חצות מותר לאכול. ובלאו הכי נראה כן דודאי אין חיוב שישאר טעם פסח ומצה בפיו רק בזמן המצוה. ועל כן נראה דאם בתחילת הסעודה או באמצע רואה שהוא קרוב לחצות. יאכל כזית מצה על תנאי אם הלכה כר' אלעזר בן עזרי' יהי' לשם אפיקומן. וימתין עד לאחר חצות ויאכל סעודתו. ואחר כך יאכל שנית אפיקומן ויוצא ממה נפשך. אם הלכה כראב"ע דעד חצות יוצא באפיקומן ראשון. ואחר חצות מותר לאכול דברים אחרים ואם הלכה כרבי עקיבא דעד שיעלה עמוד השחר יוצא באפיקומן השני.


[ג] דרשו סימן תעז הערה 10:
ואם רואה בתחילת הסעודה או באמצעה שזמן חצות קרב, כתב בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' שפא אות ה) שיאכל כזית מצה ויתנה שאם הלכה כרבי עקיבא שזמן אכילת הפסח הוא עד עלות השחר, אינו מתכוין לאכול כזית זה לשם אפיקומן, ואם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה שזמן אכילת הפסח הוא עד חצות, הרי הוא אוכל כזית זה לשם אפיקומן, וימתין עד לאחר חצות ואז ימשיך סעודתו, כיון שלאחר סוף זמן אכילת הפסח אין צריך שישאר בפיו טעם האפיקומן, ולאחר סיום אכילתו יאכל שנית אפיקומן ובו יצא ידי חובה לשיטת רבי עקיבא.

מאידך, דעת הגרי"ז (שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' מז, הגדה של פסח מבית לוי עמ' רי), שלפי דברי האבני נזר שלאחר זמן המצוה לא צריך שיהיה טעם מצה בפיו, אין צריך להתנות על אכילת האפיקומן כלל, אלא יכול לאכול כזית מצה קודם חצות, ולאחר חצות ימשיך סעודתו ובסוף הסעודה יאכל עוד כזית מצה, כיון שהמצה האחרונה שאוכל היא האפיקומן, ולכן אם סוף זמן אכילת האפיקומן הוא בחצות, נחשב הכזית שאכל קודם חצות כאפיקומן, ולאחר חצות מותר לו להמשיך בסעודתו, ואם סוף הזמן הוא בעלות השחר, יוצא הוא ידי חובת אכילת אפיקומן בכזית האחרון. ובשו"ת מנחת יצחק (שם סי' מח) כתב, שעדיף שלא להתנות תנאי זה, כיון שאם יתנה נמצא שלשיטת רבי עקיבא שזמן אכילת האפיקומן הוא עד עלות השחר, הרי בתנאי זה הוא מגלה דעתו שאינו רוצה לצאת ידי חובת אפיקומן במה שאוכל קודם חצות, ובכך הוא מפסיד את הדין לכתחילה לאכול קודם חצות משום הרחקה, אבל אם יאכל בסתם בלא להתנות, יצא ידי חובת הדין לכתחילה.


[ד] דרשו סימן תפ הערה 2:
ובשעה שקורא את ההלל, כתב השבלי הלקט (הובא בב"י סוף סי' תכב) שאוחז את הכוס בידו. וכן נהג הגר"ח סולאוויצ'יק (הגדת מבית לוי, קובץ הוספות הלכות הלל), ומשום שכיון שתיקנו חז"ל לומר את ההלל על כוס זו, הרי היא ככוס של ברכה שצריך להחזיקה בידו בשעת הברכה, וכן נהג הגרי"י קניבסקי (הגדה של פסח על פי פסקיו הע' 788). מאידך, דעת הגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי ח"ג עמ' לד) שאין מחזיקים את הכוס, וכן נהג הגרש"ז אויערבך (שלמי מועד פע"ח הע' 231).​

 

[גרינפלד]

סדרת מאמרים - הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ז | חול המועד, מוצאי פסח | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il