מצה

אי' בגמרא כפוהו פרסים לאכול מצה יצא, וצ"ב מאימתי הפרסיים כופים ישראל לקיים מצוות, ותו אמאי דווקא פרסיים. והביא כבו"ר הגר"א גרבוז שליט"א לבאר דמיירי על פסח דמרדכי ואסתר שגזרו תענית ג' ימים וג' לילות להעביר רוע הגזירה, ועלה קאי דאם כפוהו הפרסיים לאכול מצה בכדי שלא יתענה עכ"ד. ויש להוסיף דהא...

תמיהה רבתי, ומש"כ הראשו' שכן נהנה, לכאו' אי"ז אלא פטור בדין "צריכות כוונה", אך לא איפה של"ח שעשה המעשה??? שמעתי הקושייא מהאון המופלג ר' עקיבא מדלוב שליט"א. שמעתי מאאמו"ר שליט"א ליישב בזה עפי"ד הרמב"ם בכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, שכ"א באמת רוצה ויצרו מונעו ואחר הכפייה סר היצה"ר, אך זה תליא...

בכל ההגדות של פסח כיום, כתיב בד' קושיות "חמץ או מצה" - אך מצאתי בנוסח ההגדה לרמב"ם (שטיינזלץ) שכתב חמץ ומצה. האם אי מי יודע על על הנוסח המדוייק?

בחידושי הריטב"א (קידושין לז:) כתב דאין יוצאין ידי חובת מן במצה דליל ראשון של פסח, משום דמצה אינו אלא מחמשת המינים. וראיתי מי שביאר מכיון שבמצה צריך מצה הנאכלת לז' ימים, ומכיון שא"א היה להשאיר המן עד למחרת, לא נחשב כנאכלת כל ז' ימים, כמו שמצינו שאינו יוצא מצה בחלת תודה ורקיקי נזיר מכיון שאין...

עני בר אוריין המדקדק במצוות ורוצה להדר ולאכול רק מצה העשויה מקמח שנשמר משעת קצירה, כתב הפתחי תשובה שחייבים לתת לו קמח זה ממעות 'קמחא דפסחא', וכן עני שנהג בשנה הקודמת לאכול מצה שמורה דווקא, חייבים לתת לו קמח זה. ומעניין לציין כי לעניין נר חנוכה, כתב בביה"ל בסימן תרעא, שאף על פי שגבאי צדקה חייבים...

כידוע שהחזו"א אמר שלא מאמין שיצאו דברים אלו מפי הגר"א, ושמעתי שכשהראו לגרד"ל שבחזקוני עה"ת מבו' כהגר"א השיב כי החזקוני לא היה תנא ולא יכל לדרוש פסוקים.

"מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם". (הגדה) הארה נפלאה שמעתי בעניין זה, ולצערי איני זוכר את שם אומרו... הנה, יש ליתן את הדעת, שאותו הזמן ש"לא הספיק בצקם להחמיץ", היה כבר אחר שפרעה אמר להם "קומו צאו מתוך עמי"...

למה לא מספיק לעשות כסדר הזה כורך ומצה בלי מרור כי את המרור יצא בכורך הראשון ורק חסר לו מצה הדאו' ושפיר אכיל

למה לא מברכים על זה? הלא זו מצוה, ככתוב, ושמרתם את המצות.

הכין מצינו שגוזל מצה (לא קמח וכדו' אלא מצה מוכנה) ויוצא בה ידי חובתו?

בפרשת השבוע אנו לומדים את דין קרבן תורה הנאכל רק ליום ולילה, כאמור (ויקרא ז, טו) בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל. אומרת הגמרא במסכת פסחים (יג, ב) שאין מביאים קרבן תודה בערב פסח, מפני לחם החמץ שבה, לפי שאסור לאכול חמץ לאחר שש שעות, ונמצא מביא את הלחם לידי מיעוט זמן אכילה. ויש לתמוה: מדוע אמרו הטעם רק...

מקובל כי פעם פירש לאמור רבינו החתם סופר בדברי קדשו: הנה מודעת כל זאת כי המצה קרויה 'לחם עוני' (דברים ט"ז, ג'), 'לחם שעונים עליו דברים הרבה' (פסחים לו ע"א). כתב רבינו בפירושו, שהמצה עצמה מדברת דברים הרבה, מבקשת ומתחננת שיאכלוה [דרשות החתם סופר ח"ב, עדר ע"ב.]. ותמה הגאון רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל...

כתב המהרש"א בפסחים קטז: "וזהו טעם אכילת מצה בליל פסח כדמיון המנחה לגבי כהן כי אז נתקדשו כל ישראל להבדיל בין ישראל למצרים". לפ"ז נראה לבאר, שהרי בבית המקדש מצינו תרתי, שהכהנים אוכלים מצות ובמקום קדוש. ולכאורה במצה יש רק ענין אחד - אכילת מצה. ונראה שזהו עניינו של סוכות, להשלים הבחינה של "מקום...

היכ"ת אכל מצה ולא יצא, שוב אכל מצה באותה צורה ואף מאותה המצה ויצא ידי חובתו?

ישנם אנשי מעשה שמחמירים שלא לאכול בפסח מצה שהושרתה או בושלה במים, מחשש שמא נשאר על גבי המצה מעט קמח שלא נילוש ולא נאפה כראוי, וכן נוהגים רוב החסידים (שערי תשובה ת"ס, י; מחצית השקל תנ"ח, ד; ושולחן הרב תשובה ו). דעת המתירים אכילת מצה שרויה: אין לחשוש להישארות קמח – בפרט בימינו שאופים מצות דקות...

האומנם?

יש להקשות מה הדין להיפך, בבן אדם שאכל חצי כזית מצה האם גם בכה"ג הרי זה משובח או שהוא לא יצא י"ח המצוה. ולכאורה השאלה היא יותר כללית האם ניתן לקיים מצות עשה ע"י חצי שיעור.

יל"ד לדעת השו"ע שצריך לחזור אם לא הסב באכילת מצה וד"כ שצריך שוב לאכול מצה וד"כ בדרך חירות, אם אחר שאכל בלי הסבה אינו יקיים הסבה גם אם יחזור ויאכל שוב מצה, וכגון אם אינו רפואית להטות גופו באכילה אך המצב התחדש אחר שאכל מתחילה בהסיבה כשיכל, והדיון אם כיון שגם אם יחזור לאכול אינו יסב שוב אין ענין...

כתב בספר זכר יצחק (ח"א סי' פ') דבבמצה איכא שתי מצות. א.מצות בערב תאכלו מצות שהיא עצם חובת אכילת מצה, ב' מצות על מצות ומרורים יאכלוהו שזה מכלל חיובא דאכילת פסחים. ויש נפקא מיניה בין המצוות דכל מה שכתוב בדיני מצה פסולה כגון לחם עוני, ונאכלת בכל מושבות, ופסול דטבל וכדו', זהו רק במצה הנאכלת...

בני ישראל יוצאים ממצרים עם עיסות של בצק, ונאמר בתורה שהם 'אפו' את הבצק, רק שלא נזכר באיזה צורה אפו זאת. בתרגום יונתן מתרגם את הפסוק כך: והוו קטעין מן לישא דאפיקו ממצרים, וסדרין על רישהון ומתאפי להון מחומתא דשימשא חרירן פטירן ארום לא חמיע וכו'. מבואר בדבריו ששמו את הבצק על ראשם, והבצק נאפה מחום...