סדרת מאמרים הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ז | חול המועד, מוצאי פסח

למעבר לחלק א'
למעבר לחלק ב'
למעבר לחלק ג'
למעבר לחלק ד'
למעבר לחלק ה'
למעבר לחלק ו'

הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ז' ~ חול המועד, מוצאי פסח​

​

מפי הגאון
רבי משה שטרנבוך שליט"א
שנת ה'תשע"ח
בתוספת מקצת הערות ממני הקטן​

נט] לדעת הגר"א יש קיום מצווה בכל אכילת מצה בכל ימי הפסח[א], ונראה שמצוותו לאכול בכל יום כיון שנאמר 'שבעת ימים', וכעין לולב במקדש שנאמר בו שבעת ימים ומצוותו בכל יום, ואם לא אכל מצה יום אחד לא קיים המצוה של אותו היום, (עי' תשוה"נ ח"ו סי' קי"ג), ועל כן ראוי לאכול כל יום כזית מצה בתוך שלש דקות ויאמר הנני מקיים מ"ע דשבעת ימים תאכלו מצות. ואם שמחתו ביין, ישתה כל יום יין.



ס] מלאכת חול המועד הוא מן הדברים העמומים וקשה לקבוע בזה הדינים, ולא התירו מלאכה בחול המועד כשמכוון מעיקרא לעשות את המלאכה במועד דווקא, וצריך ללמוד היטב הלכות חוה״מ, ויש נזהרים שלא להוציא בחול המועד שלא לצורך היום[ב], ולא משתמשים ביהודי למונית (טקסי) בשכר בחול המועד כשאינו צורך ממש, ולא משתמשים בסבון אלא לצורך כדי לנקות לכלוך.



סא] במוצאי פסח קונים את החמץ מהגוי, וצריך קנין מהגוי כדין, ולפי חוקי המדינה אם לא קונים כראוי בחזרה מוכח כמאה עדים שאין כאן אלא טקס דתי ונהגו אצלינו לקנות החמץ מהגוי בשטר מיוחד כדי שיהא לו תוקף עפ"י חוק, ובזה מוכח שמתכוונים לקניין ברצינות ואין זה רק טקס דתי, ודע שחלות הקניה מהגוי הוא בזמן רבינו תם, ועל כן אותם שאינם שומרים על זמן ר״ת, ראוי להם להיזהר שלא להשתמש בחמץ עד שעת הקניה מהגוי, אבל יש בתי דינים שנוהגים לשאול רשות מהגוי שלא יקפיד על מי שלוקח חמץ.



סב] יש נזהרים לאחר הפסח שלא לאכול חמץ שנמכר לגוי בפסח, אך היות שבזמנינו מוכרים החמץ כדין בבתי דינים, נמצא שלדעתם זהו רק חומרא בעלמא, ואין צריך עבור זה לדרוש ולחקור על כל דבר אם הוא חמץ הנמכר או לא, דדי לנו בעצם החומרא להחמיר בוודאי ולא בספק, וגם כל זה הוא רק בחמץ ממש וכגון דברי מאפה, אבל מה שהוסיפו חומרא שלא לאכול גם מקמח הנמכר אין לזה טעם בזמנינו, כי אין הקמח שורה במים לכ"ד שעות כבזמנם, אלא עובר על המים לכמה שניות, ואינו מתבקע בכה״ג[ג].
​

פסח כשר ושמח!​

---

[א] דרשו סימן תעה הערה 43:
והשיעור של האכילה בשאר הימים כדי שיחשב אכילת מצוה, דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי"ז ס"ק כג) שמסתבר שהוא דוקא בשיעור כזית.


[ב] דרשו סימן תקלה הערה 1:
ולענין הוצאה מרשות לרשות שלא לצורך המועד, מובא בשם החזו"א (ארחות רבנו ח"ב עמ' קכא), שהחמיר בזה, ולכן רוקן את כיסיו בחול המועד, וביאר, שחז"ל החמירו במלאכות חשובות והקלו במלאכות שאינן חשובות, ואין אנו יודעים איזו מלאכה נקראת חשובה, ויתכן שגם מלאכת הוצאה נקראת מלאכה חשובה ואסורה בחול המועד. וכן הביא בספר אעלה בתמר (אות לח בהע' שם) בשם הגר"ח קניבסקי שאמנם החזו"א בספרו (או"ח סי' קלה ד"ה רא"ש) כתב להקל בהוצאה בחול המועד, אבל למעשה החמיר בזה. [ודעת הגר"נ קרליץ (חוט שני עמ' רח) שגם החזו"א בספרו (שם) מחמיר].

מאידך, בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סוף סי' סח) כתב, שאמנם העמודי אור כתב לאסור וכן מטין משם החזו"א, אבל המאירי במועד קטן (יח, ב ד"ה אין כותבין ספרים) התיר. והוסיף השבט הלוי, שמסתימת דברי הפוסקים מוכח שאין לאסור, ולבסוף כתב שאף שמדברי הביה"ל לקמן (סי' תקלו ס"א ד"ה ומתר) משמע שפשוט לו שיש איסור הוצאה בחול המועד, מ"מ מדברי הישועות יעקב (סי' תרל ס"ק א) מתבאר להדיא שאין איסור הוצאה בחול המועד אף שלא לצורך כלל, ועוד, שהרי לפנות ממקום למקום אסרו [בסעיף זה] רק משום טירחא ואפילו מעיר לעיר, ולא הזכירו איסור הוצאה, ולכן הסיק להתיר הוצאה שלא לצורך בחול המועד, ודעת הגרי"ש אלישיב (ספר הזכרון מבקשי תורה חול המועד עמ' תעא) שאף שמדברי המאירי הנ"ל מבואר שאין איסור הוצאה במועד, מ"מ המחמיר על עצמו שלא להוציא במועד שלא לצורך כלל במקום שיש איסור הוצאה בשבת, תבוא עליו ברכה.


[ג] דרשו סימן תמח הערה 34:
ואף שמעיקר הדין יש לסמוך על מכירת חמץ, מ"מ כיון שיש שפקפקו על היתר מכירת חמץ אף כשנעשית כדין [ראה בכור שור (פסחים כא, א) ובמחצה"ש (ס"ק ד ד"ה וצ"ע)], מנהג החזו"א (דינים והנהגות פי"ז סי' כ) היה שלא לסמוך על מכירת חמץ בעין וכמו שכתוב בספר מעשה רב (אות קפא), ואף דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ו דבר הלכה אות יג וארחות הלכה הע' 43) שירא שמים ראוי לו להחמיר שלא למכור חמץ בעין, ומ"מ אין להורות כך לרבים כדי שלא יבואו לערער על תוקף מכירת חמץ הנהוגה מזה דורות, וכעין מה שכתב בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קיג ד"ה ולפי"ז) 'שכבר נהגו בכל תפוצות ישראל לסמוך על מכירת חמץ לנכרי, וכל המפקפק בכך ראוי לגערה', וכמו שמשמע בביה"ל להלן (ד"ה בדבר מועט) שמנהג כל ישראל לסמוך על מכירת חמץ.

אמנם, להשתמש אחר הפסח בקמח שנמכר לנכרי, מנהג החזו"א והגרי"י קניבסקי (ארחות רבנו ח"ב אות יט) היה שאפשר להשתמש בו, כיון שאינו חמץ בעין ואף אם השרו את החיטים במים קודם טחינתם, וכן דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פס"ב אות ז והע' תקיח, וראה שם פרטי דינים, ובמעשה רב אות קפא אסר חיטים לתותים במים), ומ"מ מי שיש לו רק מעט קמח, דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פ"ט ס"ק א ד"ה ועל כן) שראוי שלא למוכרו לנכרי אלא לבערו.​