מאמר תורני הכנסת ספר תורה

"עיקר ההכנסת ספר תורה" הוא להכניס את התורה בעצמותנו לקבל עלינו את עולה ולא רק להכניס אותה לארון קודש או לעשות לה פרוכת יפה אלא העיקר לקבל עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות בעיון התורה בטהרה בניצול הזמן כמה דאפשר בלי הפסק בכלל. ואז באמת יהיה זה הכנסת ספר תורה אמיתית.

וראיתי סיפור נפלא מהבא"ח זצ"ל שסיפר על שני אחיות שאחת נישאה לגביר גדול ואחת נישאה לאברך כולל לזאת שנשאה לגביר היה ארמונות וטרקלינים ועסקים חובקי עולם ולשנייה דירת מגורים דלה וצנועה בבני ברק. יום אחד הגיעה אשת האברך לבקר את אחותה והנה היא רואה פאר והדר אבל עיניה של אחותה הגבירסט'ע נוגות ועצובות וכששאלה אותה לפשר העניין היא השיבה לה שבעלה כל היום נוסע לעסקיו ואכן כל חודש הוא שולח לה תכשיטים אבל נמאס כי היא מרגישה שהיא התחתנה עם תכשיטים ולא עם בעלה והוא בכלל לא אוהב אותה אלא רק את עסקיו והתכשיטים הם רק מס שפתיים, ואחותה נפרדה ממנה בעצב רב.

לימים אחותה הגבירה ביקשה לבקרה בבני ברק וכמובן שהיא נענתה לבקשתה רק היא הודיעה לה שלא מצפה לה אבנים טובות ומרגליות אלא מעט צרי ומעט דבש נכאות ולט בטנים ושקדים כי זה דירה של אברכים ואין לה הרבה, וכשהגיעה הגבירה היא ראתה בית קטן ואנשים בו הרבה וכולם מקפצים ושמחים ועליזים היא נמלאה שמחה ואמרה זה אכן חיים אמיתיים חיים עם ילדים מלאים שמחה ובעל מעודד וכו'.

אמר הבן איש חי הנמשל הוא שיש אנשים שהם קונים ספר תורה מהודר ואכן מקשטים אותו במעיל יפה פעמונים ורימונים עשרה זהב משקלם ועושים הכנסת ספר תורה בפאר והדר אבל יום אח"כ נועלים את התורה בארון ותו לא ואוי לה לאותה בושה כי התורה היא תורת חיים ולא העיקר הכסף והזהב החיצוניים אלא העמל הפנימי והיגיעה בתורה כי היא חיינו ואורך ימינו.

ובהכנסת ספר תורה צריך לשמוח באמת עם התורה ולא לפנות לתפאורה ולמוזיקה שזה לא העיקר. כי העיקר הוא השמחה של מצווה. כמו שאמר הרמב"ם בסוף הלכות לולב ש'המצווה שישמח האדם בעשיית המצווה ובעבודת הקל עניין גדול הוא עד מאד' וכותב בחריפות נגד מי שחושב שזה לא מתאים לו או שלא מכובד לו הוא קורא אותו "חוטא ושוטה". וכל המשפיל עצמו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה.

וכמו שאמרו על אדוננו דוד המלך ע"ה שכרכר בכל עוז לפני ה'. ונאמר שמה דבר מאד מעניין בפסוקים האלה "ודוד מכרכר בכל עז לפני ה' ודוד חגור אפד בד ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר".

מסביר המלבים שיש פה ג' מעלות מצד דוד המלך. א. שהוא היה מכרכר בגופו רוקד בכל הכח. ב. שהוא היה חגור אפוד בד כמו כל הכהנים ולא בבגדי מלכות. ג. מה שהוא השתתף ביחד עם כל עם ישראל. ע"כ.

והכנסת מרדכי במועדים הישן מביא את הסיפור על דוד המלך וכותב שהוא המקור שנוהגים למחוא כפיים בשמחת תורה או מתי שמכניסים ס"ת כי דוד המלך היה מכרכר שהיה אומר כירי רם כירי רם. והוא היה טופח בידיו כף אל כף.

ועתה הראוני את דברי הבכורי יעקב בהלכות שמחת תורה דברים נוראים והרי לך אותם. כתב מהרי"ק בשם רב האי גאון, יום זה רגילין אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומר קילוסים לתורה. ואף שזו משום שבות היא, נהגו בו היתר משום כבוד התורה. עכ"ל.

ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה, כמ"ש גבי דוד המלך. וכן כתבו משם האר"י ז"ל ובזה מקבל הארת התורה וקדושה עליונה.

והעידו על הארי"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה. ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה לרקד לפני המון עם כאחד הריקים, שהרי זה חטא מיכל בת שאול. ע"כ.

וראה בים של שלמה ב"ק פ"ז סימן לז שכתב שסעודת סיום מסכת היה ראוי לומר בו שהשמחה במעונו מפני שאין שמחה לפני הקב"ה כשמחה ורינה של תורה דאין לו לקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. ע"כ. וע"ע באריכות בהנותן אמרי שפר למהראנ"ח פרשת מצורע שהאריך בזה.

ומקרו ושורש הדברים הוא מדברי המדרש תחילת שיר השירים (א,ט) שכתוב על שלמה המלך שאחר שהקב"ה נתן לו חכמה בינה ודעת הוא עלה לירושלים ועשה סעודה גדולה. אמר רבי אלעזר מכאן שעושים סעודה לגומרה של תורה. ע"כ. וראיתי פרפרת נאה לבעל עץ יוסף שהכוונה ללמוד תורה כמו שאמרו לאו כולי עלמא גמירי. והיינו מה דאמרינן להכניס את התורה אלינו.

וראיתי בשם האדמו"ר הריי"צ שכתב שיש בכחה של הכנסת ספר תורה שהיא נעשית ברוב פאר והדר וברגש קודש לעורר הלבבות לתשובה ולהעיר את הפינטעלע יוד ובאמת זה מה שעלינו לעשות להכניס בלבנו את הערכה לתורה ולנושאי דגלה.

וכידוע בפרט בזמנים אלה שכבוד התורה ירד חמש מעלות מטה מטה, מרגש מאד המחזה הזה לראות את עם ישראל מאמינים בני מאמינים שהם יודעים למי לחלוק כבוד, לתורה ולנושאי דגלה! זה מעין יחוד עם נשמתה של האומה שאינה אומה ללא תורתה זה הנשמה זה המוביל וזה מה שהחזיק את העם שלנו בכל הגלויות "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" וזה ההבטחה שהקב"ה הנחיל לנו ע"י אדון הנביאים משה רבנו עליו השלום "וענתה השירה הזאת לכם לעד כי לא תשכח מפי זרעו".

התורה היא תמשיך ותתחזק ולנו יש את הזכות להיות מן המחזיקים בעץ החיים להשריש בנפשנו ברוחנו ובנשמתנו את האור הנפלא הזה עדי נזכה שאור חדש על ציון יאיר ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו בב"א.

 

[המאושר!]

פששששששששש.........................

איזה מאמר נפלא!

איזה כתיבה יפה, קלילה וזורמת! אין מילים.

הייתי ממליץ לך בכל זאת, להשתמש קצת יותר עם פסיקים, למען יצאו מאמריך וחידושיך בצורה הטובה ביותר.

לך בכוחך זה...

 

[רבי]

פששששששששש.........................

איזה מאמר נפלא!

איזה כתיבה יפה, קלילה וזורמת! אין מילים.

הייתי ממליץ לך בכל זאת, להשתמש קצת יותר עם פסיקים, למען יצאו מאמריך וחידושיך בצורה הטובה ביותר.

לך בכוחך זה...

זה יותר נכתב בשפת הדיבור.

להבא אשתמש בעצתך.

 

[י"ג מידות]

פששששששששש.........................

איזה מאמר נפלא!

איזה כתיבה יפה, קלילה וזורמת! אין מילים.

הייתי ממליץ לך בכל זאת, להשתמש קצת יותר עם פסיקים, למען יצאו מאמריך וחידושיך בצורה הטובה ביותר.

לך בכוחך זה...

אני ממליץ על פיסוק וחלוקה למקטעים