הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתים (ו, יב)

[אור חדש]

כבר הקשו רבים את השאלה המתבקשת, וכי הסיבה שבני ישראל לא שמעו אל משה הייתה משום היותו ערל שפתים? הרי הסיבה לכך שלא שמעו אליו מפורשת לעיל בפסוק ט' – "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"!

ועוד, כל הקל וחומר שטוען כאן משה, שאם לא שמעו אותו בני ישראל קל וחומר שלא ישמע אליו פרעה ("הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה"), לכאורה אינו נכון, שהרי אצל בני ישראל, הסיבה לאי ההקשבה הייתה מקוצר רוח ועבודה קשה וכו', וסיבה זו אינה קיימת ביחס לפרעה?

נראה לפי פשוטו ליישב (את שתי השאלות), שמשה בא לטעון כך: המציאות היא שאני כבד פה וערל שפתים, ונטול כוח שכנוע, ומשום כך, איני יכול להתגבר על המכשולים הטבעיים המונעים מאנשים להקשיב. ואצל בני ישראל, המכשול המונע את ההקשבה הוא ה"קוצר רוח ועבודה קשה", ואילו אצל פרעה, המכשול המונע את ההקשבה הוא מכשול גדול עוד יותר, של עקשנות ותקיפות. ואם לא הצלחתי עם ערלות שפתי להתגבר על מכשול ההקשבה בדמות "קוצר רוח ועבודה קשה", קל וחומר שלא אצליח להתגבר על מכשול הקשבה קשה בהרבה, שהוא עקשנותו ותקיפותו של פרעה.

[ובמלים פשוטות, הקל וחומר הוא כך: אם ערלות שפתיי גרמה שלא אצליח להתגבר על המכשול הקל יחסית, של קוצר רוח ועבודה קשה, קל וחומר שערלות שפתיי תגרום לכך שלא אצליח להתגבר על עקשנותו של פרעה].

זו כוונתו של משה, ולכן אין סתירה בין התיאור "ואני ערל שפתים" לבין ה"קוצר ורוח ועבודה קשה", כי זהו גופא העניין: בגלל ערלות שפתי והעדר היכולת שלי לדבר ולשכנע, איני מצליח להתגבר על מכשול ההקשבה בדמות "קוצר רוח ועבודה קשה", וקל וחומר על מכשול הקשבה גדול יותר, עקשנותו של פרעה.