הפסקה בלימוד קבלה - אמן יהא שמיה רבא

[מאן דהו]

שאלה: תלמיד חכם בן עליה שמילא כרסו בש"ס ופוסקים ועוסק בקבלה, ובאמצע לימודו שומע ציבור שאומרים קדושה ואמן יהא שמיה רבא, האם צריך לפסוק ולענות עמהם, או שאין להפסיק באמצע לימוד קדוש זה?

תשובה: דעת השל"ה הקדוש בספרו מסכת שבועות [נר מצוה אות כ"ח (נ"ד)] שכאשר עוסק בחכמת הקבלה צריך שלא יסיח דעת מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין, ולא יענה אפילו אמן יהא שמיא רבא.

ומקורו מגמרא ברכות (דף כא:) שהגמ' דנה האם מפסיקים לאמן יהא שמיה רבא באמצע שמונה עשרה ומביאה שרבי יוחנן אמר לכל אין מפסיקין חוץ מאיש"ר שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ומסקנת הגמרא שאין הלכה כמותו, הרי שכשלומד קבלה אין להפסיק לעניית איש"ר.

הכף החיים (סי' ס"ו סק"כ) הביא דעת השל"ה, וכתב שהפוסקים נחלקו עליו ופירשו מסקנת הגמרא רק לגבי שמונה עשרה, אבל כשלומד קבלה נשאר הדין שיפסיק לאמן יהא שמיה רבא. אכן מצאנו מפורש יוצא מפי האור זרוע (הל' תפילה צ"ז) שפירש מסקנת הגמרא שאינו פוסק בשמונה עשרה וכל שכן בעסקו בקבלה, הרי שפשוט לו שלהפסיק באמצע לימוד קבלה חמור יותר מלהפסיק באמצע.

משולחנו של הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה 'נאות שמחה' - מודיעין עילית

 

[מאן דהו]

ספר השל"ה הקדוש - מסכת שבועות - פרק נר מצוה (כח)
הן אמת שכמו ששכר היודע סודות המצות גדול מאד משכר הבלתי יודע, כך עונשו כשיעבור עבירה או יבטל מצוה גדול מעונש הבלתי יודע. ומכל מקום לא האדם בן חורין ליבטל הימנה ולומר לא היא ולא שכרה, כי על מנת כן עברנו בברית ה' אלהינו ובאלתו, לעשות כל מה שהוא חפצו. ובבטלנו רצונו, יפקוד בשבט פשעינו. ולא נפרוק עולו מעל צוארינו באמור לא מדבש הקבלה ולא מעוקצה, כמו שאמרו שעיר ופארן במיאנם התורה. ואולם צריך לידיעה ההוא ב' תנאים, הא' לב נבון מלא יראת ה' ואהבתו. הב' שקידה רבה על ספר הזוהר. במסכת ברכות דף כ', העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפילו לאמן יהא שמיה רבה כו'. על כן העוסק בחכמת הקבלה, צריך שלא יסיח דעתו מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין. ואין צריך לומר שלא ישיח ח"ו שום שיחה, והוא בקל וחומר בנו של קל וחומר דאפילו בדברי תורה דעלמא אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, ב), המפסיק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים. אשרי שומר פיו ולשונו ובתורת ה' יהגה:

 

[הצעיר שבחבורה]

ולהעיר, שהחושש לדעת השל"ה, ואינו מפסיק לאמן יהא שמיה רבא, לכאו' אין לו להפסיק עד שיסיים הענין, אף אם נגמר זמן סדר לימודו, וצ"ע.