הקב"ה ישר ואינו סובל עקמומית אף בצדיקים אפילו שזה לש"ש!

[שלום הלוי]

דבר מעניין מאוד שראיתי מהנצי"ב, וכך הוא כותב בהעמק דבר הקדמה לבראשית: "זה הספר הנקרא ספר בראשית. נקרא בפי הנביאים ספר הישר. כדאיתא במ' עבודת כוכבים (כ"ה ע"א) על שני מקראות בס' יהושע (י' י"ג) הלא היא כתובה על ספר הישר. ובס' שמואל ב' (א' י"ח) ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר. ומפרש ר' יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר תמות נפשי מות ישרים. ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכנוי ישרים. ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי. והענין דנתבאר בשירת האזינו עה"פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחרבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע"ז היה צדוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה"ע אפי' עובדי אלילים מכוערים. מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום. אף על גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם".
עי"ש שממשיך עוד ועוד.
מה דעתכם על מקור נפלא זה, איך אדם צריך לנהוג, נכון שהקב"ה שונא עושי רע, אבל זה לא אומר שצריך להיות כל החיים ברדיפה, עיקר החיים הוא לפעול ולהיטיב, להביא עוד אנשים שיעבדו את ה' ולא להיפך. וזה נפלא.

 

[איך]

בספר חוט המשולש (במכון דעת סופר זה בעמוד כז) מצאתי גם משהו מעניין שקשור למה שכתבת. (הנושא הוא מחסידים ומתנגדים אבל אני מביא את זה לגופו של הרעיון)

"שמעתי בענין זה דבר נאה ומתקבל, כאשר יצא הגר"א מווילנא ז"ל ואתו עמו גדולי תלמידיו לרדוף כת החסידים עד חרמה בחרם גדול וחמור, והעלוהו על הספר וחתמו עליו. באו ג"כ אל הגאון החסיד רך בשנים ואב בחכמה רבי זלמן וולאז'ין ז"ל שהי תלמיד חביב מאוד לרבו הגר"א ז"ל הנ"ל, ובקשו שגם הוא יחתום עצמו על החרם הנ"ל אבל לא אבה שמוע להם, ותמהו עליו מאוד באמרם אם רבינו הגדול יצא בראש ומי רואה אותו יוצא ולא יצא אחריו.

והשיב להם, שמעו נא דברי, בתוה"ק בעקידת יצחק כתיב "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", ותמוה הדבר מה לו למלאך אל אברהם הכי הוא ציוה לו לעקוד את בנו ושעתה חוזר מדבריו, הלא מפי הקב"ה בעצמו שמע אאע"ה קח נא את בנך והעלהו לעולה, ואיך ישמע כעת למלאך שלא לעשות לו מאומה?

ואם בכ"ז שמע אאע"ה לדבריו, ע"כ נשמע מזה שלא לשחוט אדם יכולים לשמוע גם ממלאך אבל לשחוט אדם צריכים לשמוע דוקא מהקב"ה בעצמו, וכן הדבר הזה אם כי רבינו רבי אליהו דומה למלאך ה' צבאות, אבל לשחוט אדם צריכים דוקא לשמוע מקב"ה עצמו, ע"כ צחות דבריו.

וכאשר הגיע הדבר לאזני רבו הגאון הקדוש נכנסו דברי תלמידו בלבבו ומשך ידו ולא עשה מעשה עוד".

 

[עיני לשמיא נטלת]

דברי הנצי''ב תמוהים מאד
א. אין כל רמז לא בחז''ל ולא בספרי ההסטוריה לעובדות מזמן בית שני
מסוג זה של חשדות חינם באחרים כביכול הם צדוקים או אפיקורסים
וק''ו לא לעובדות של הריגת אחרים מפני חשדות אלו.
ב. בסוף ימי בית שני היתה השררה ביד הצדוקים וחבריהם. ולא היתה יד הפרושים תקיפה להרוג צדוקים וק''ו שלא להרוג מי שרק נחשד כצדוקי.
ג. מידתן של אבותינו לרצות בתיקון עולם ולא במיתת רשעים, היא מידה משובחת רק כשהיא בין אדם לקונו
אבל בהנהגת העולם למעשה, אין לנו להניח עושי רשעה. ומי שהוא בכלל מורידין ולא מעלין, וודאי שהיה אסור להעלותו עכ''פ בזמן הבית.
לא מיבעיא כלפי גויים, שכמה אומות נצטוינו עליהם לאבדם ולהומם. אלא אף כלפי ישראל שהרשיעו הרבה כבימי פילגש בגבעה.
ואפילו בינינו לבין השי''ת התקינו חז''ל ברכת המינים שנתפלל אליו ית' שיעקרם וישברם וימגרם ויכניעם
ולשון הרמב''ם ''בימי רבן גמליאל רבו המינים בישראל, והיו מצֵירין לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי ה'. וכיון שראה שזו גדולה מכל צורכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו, והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאילה מלפני ה' לאבד המינים, וקבע אותה בתפילה, כדי שתהיה ערוכה בפי הכול.''
ד. פשיטא שחשד בעלמא במי ש''אינו נוהג ביראת ה' כפי דעתו'' שהוא צדוקי ואפיקורס, הוא אסור. והתורה אמרה בצדק תשפוט עמיתך
וכמה ציוויים נאמרו על אהבת אחינו הצדיקים. ולא נתמעטו אלא מי שיצא מכלל אחיך ועמיתך ולא מי שנוהג בדעת אחרת.
כ''ש שההורגם הרי הוא רוצח גמור.
אבל אין צריך להפליג בשביל אזהרה זו עד רצון בקיומם של כל רשעי עולם.

מה דעתכם על מקור נפלא זה, איך אדם צריך לנהוג, נכון שהקב"ה שונא עושי רע, אבל זה לא אומר שצריך להיות כל החיים ברדיפה, עיקר החיים הוא לפעול ולהיטיב, להביא עוד אנשים שיעבדו את ה' ולא להיפך. וזה נפלא.

לא כ''כ קשור לדברי הנצי''ב.
ולגופו של משפט, משל למה הדבר דומה, לאיש עסקים שאינו נזהר מנוכלים ורמאים ואינו מזהיר את עובדיו ומנהלי עסקיו מפניהם.
כי לא צריך להיות כל החיים ברדיפה, ועיקר החיים מבחינתו, הוא להרבות ממון ולהשיג עוד ממון...

דברים שכתב הגרז''נ גולדברג זצ''ל בקובץ ''ממעיין מחולה''

 

[עיני לשמיא נטלת]

דברים שכתב הגרז''נ גולדברג זצ''ל על דברי הנצי''ב בקובץ ''ממעיין מחולה'' ולא נקלטו בהודעתי הקודמת


.

 

[בן תורה]

כתב רבנו בעל החפץ חיים בביאור הלכה סימן א:
"אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע"ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו'".