הלכות ברכות - השותה סודה שלא לצמאו | הלכה ומנהג הלכות ברכות - השותה סודה שלא לצמאו | הלכה ומנהג

הלכות ברכות השותה סודה שלא לצמאו (10 צופים)

פסקי תשובות הערות סימן רצט
6. הפוסקים ונו"כ השו"ע סתמו דבריהם ולא פירשו על מש"כ הטושו"ע 'מים', ובספרי זמנינו מצינו לדון אם הם ג"כ בכלל ההיתר, או דלמא דווקא מים שאין בהם טעם וחשיבות כלל, וכששותה שלא לצמאו אינו מברך עליהם, אבל שאר משקין, ואפילו מי סודה, שהשותה אותם אפילו שלא לצמאו מברך עליהם, אינם בכלל ההיתר - שו"ת שבט הקהתי ח"ב סי' קכ"ד. ושו"ר בשו"ת שלמת חיים סי' רע"ג שהמקיל בזה אין גוערין בו.

דן שם לגבי הבדלה.
 
נו, ומה התשובה למעשה?
אתה מתכוין מה ר"א גניחובסקי ענה?
זה היה בדרשה בקידוש בשבת אויפרוף
המסקנה היתה שכלפי החתן אין נידון אם אפשר לברך עליו
כיון שודאי יש לו טעם...
 
זמן רב הוקשה לי הסברא לברך על סודה שהכל מסברת הפסקי תשובות שנהנה מהבעבוע. וצ"ת דלכאו' לא חשיב הנאת גרונו ויל"ע.
הנדון כאן משום דאינו הנאת גרונו מן 'טעם' אלא מן ה'מרקם' [אם כי לא ברירא לי המציאות שאין השפעה בטעם]

אגב, כיו''ב יש לדון גם במים קרים על נפש עייפה, ובזה לכאו' ודאי אין טעם נוסף רק הנאה מקרירותם [אלא א''כ נחלק דצריך חשיבות בגוף הדבר וקור לאו חשיבות בגוף המים הוא, וצ''ע].
 
הנדון כאן משום דאינו הנאת גרונו מן 'טעם' אלא מן ה'מרקם' [אם כי לא ברירא לי המציאות שאין השפעה בטעם]

אגב, כיו''ב יש לדון גם במים קרים על נפש עייפה, ובזה לכאו' ודאי אין טעם נוסף רק הנאה מקרירותם [אלא א''כ נחלק דצריך חשיבות בגוף הדבר וקור לאו חשיבות בגוף המים הוא, וצ''ע].
אף זה בפשטות לא מחייב ברכה , כשם שהמיקר עצמו בנחל לא מברך וצ"ע.
 
אגב, כיו''ב יש לדון גם במים קרים על נפש עייפה, ובזה לכאו' ודאי אין טעם נוסף רק הנאה מקרירותם [אלא א''כ נחלק דצריך חשיבות בגוף הדבר וקור לאו חשיבות בגוף המים הוא, וצ''ע].
אף זה בפשטות לא מחייב ברכה , כשם שהמיקר עצמו בנחל לא מברך וצ"ע.
ודאי שאין עצם הנאת הקירור מחייבת ברכה, אלא הנדון אם זה יכול להחשב הנאה מן השתיה שנהנה שגרונו מצטנן על ידה [כתבתי רק לחדד הדברים אף דברי לי שכ''ת הבין זה מעיקרא ואפ''ה השיב ע''ז].
 
בסיכום ג' הידיעות דאייתי הגר''א גרינפלד שליט''א
דעת הגרח''ק והגראי''ל זללה''ה דלא יברך כה''ג, ודעת הגר''נ קרליץ זללה''ה דיברך.
 

בסיכום ג' הידיעות דאייתי הגר''א גרינפלד שליט''א
דעת הגרח''ק והגראי''ל זללה''ה דלא יברך כה''ג, ודעת הגר''נ קרליץ זללה''ה דיברך.
בחוט שני הובא דעתו באופן שונה ז"ל (חוט שני או"ח עמ' שפ"ד)
מי סודה שאין להם טעם עצמי אלא שיש בהם גזים וכדו', אם שותה אותם שלא לצמאו, נראה שאין כל בני אדם שווים בזה ולא כל העיתים שווים בזה, דישנם בני אדם שמרגישים בשתייתם נעימות אף אם שותה אותם שלא לצמאו, ומסתברא שצריך לברך על זה שהכל דברכת הנהנין אינו תלוי דוקא אם יש טעם עצמי כגון סוכר וכדו', אלא כל שהאדם שותה אותם ומרגיש בשתייתם נעימות, הרי זה חשיבשנהנה מן המים, דאין חילוק אם נהנה מן המים מפני שיש בהם סוכר או שיש בהם דבר אחר שנהנה מהם, וכל שנהנה מהמים אף ששותה אותם שלא לצמאו צריך לברך על זה ברכת הנהנין.

לדבריו זה תלוי לפי מה שהוא אדם וכמה עמד על סודה..
 

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון