שהכל נהיה בדברו

במשנה "ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא". לכאורה פליג ת"ק אר"י דאמר שצריך ברכה מבוררת לכל אחד ויליף לה מברוך ה' יום יום?

באיזה אופן יברך אדם שהכל (נהיה בדברו...) למרות שלא אוכל כלום (אינו מוסכם להלכה, אך לא נדחה לגמרי)

שמעתי מהגאון המופלא ר"א גניחובסקי זללה"ה להסתפק בשותה סודה שלא לצמאו האם נחשב כמים לענין שאין מברך כששותה שלא לצמאו או שדינו כשאר משקין האם יש בכתובים מנידון זה?