מאמר תורני השייכות בין פסח - למילה

במהר"ל בגור אריה כתב, שהמילה והפסח באים לעבדות. מילה כחותם והפסח כעבודה, אך החידוש שהפסח הוא מתוך החותם, ולכך בן נכר לא יאכל בו, שכל מהות הפסח כעבודה באה מתוך חותם העבדות של מילה

וצריך להבין מהו ענין פסח דווקא כעבודה, ומה העבודה הזאת לכם, ומדוע היא עולה דווקא מתוך חותם העבדות של המילה.

ובמהר"ל גבורות ה' ל"ו שכל הפסח מורה שהוא ית' אחד, והרי עיקר ענינה של גלות מצרים והגאולה ומעמד הר סיני הוא ענין זה של אחדות ה', וכדברה הא' אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומהחיבור למדנו שזהו ענינה של גאולה זו, וכן 'אתה הראת לדעת' שזהו עיקרו של מעמד הר סיני. וזו עבודתו של פסח.

ענינה של מילה דורש ברור, ויש לעיין אם עיקרה הוא חותם עבדות, ויש בה שם 'ברית' וחותם עבדות לכאו' הוא סתירה לברית שקיימת בין שנים, ואילו חותם עבדות ענינו הטפלות לאדון,

ולכאו' מעמלק שחותכים מילות ישראל וזורקים כלפי מעלה למדנו שזהו הענין של המלחמה, ועשיו אינו נימול ולא כישמעאל שכן נימול, ובאמת הנוצרים מכחישים אחדות ה' ואילו המוסלמים מאמינים, אך מילת ישמאעל היא לא מילה כיצחק, וכפה"נ שעשיו שבעצם שייך למילת יצחק לכן הוא כופר משא"כ ישמעאל בכלל לא שייך לכל עצם המילה ולכן ג"כ אינו כופר בה. וכ"ה ברמב"ן י"ז ד' עה"פ 'ואתה את בריתי תשמור והיית לאב המון גויים', שע"י שאת בריתי תשמור והיית לאב המון גויים דהיינו לידת יצחק.

וברמב"ן שם באר עה"פ 'אני קל שקי וגו', שלידת יצחק היא התגברות על כח המזלות והיא הנהגת הקב"ה את עמו בתור חלק ה', ולמדנו בצרוף דברי הרמב"ן דלעיל שבחירה זו בעמ"י היא תלויה בברית מילה,

ונראה כבר ההבנה בזה, שענין המילה כחותם עבדות, שעניין ישראל בהנהגת הניסים הנסתרים היא הנהגת עבדות, שהם 'חלק ה' והנקודה היא שהם טפלים לה' יתברך, וענין הטפלות שהם המיוחדים להודיע את שמו – הנהגתו, ולכן הם מונהגים בדווקא ע"י ולא ע"י מזלות.

ומ"מ למדנו לכאו' שגם המילה שייכת לענין אחדות ה', שהסרת הערלה היא ביטוי להסרת העצמיות ולעמוד כטפל וכל ענינו להודעת הנהגת ה' ית' את עולמו.

וא"כ נעמיק, שהרי הר"מ כתב סו"פ א' מהל' ע"ז, שבמצרים כבר כמעט קט נשתקע שם אברהם העברי מהם, והרי הברית היא בריתו של אברהם אבינו, ונראה שזו הנקודה שנשתקע מהם ענין הטפלות להודעת שמו, וגאולת מצרים היא שלב מע"ג מצב הודעת שמו להיותם נבדלים לשמו הגדול שבו נבראו שמים וארץ והוא ביטול כל מציאות סדר העולם להיותה ע"פ תורה, ולכך הוצרכו לפסח ומילה, למילה להטפלות להודעת שמו, ומתוך כן לקרבן פסח על אחדותו המוחלטת שהיא תחילת הודעת שמו הגדול מצד עמ"י שאין מאום בעולם מלבדו, ולא רק ניסים נסתרים אלא ניסים גלוים ומוחלטים, והיא הנהגת בנים אתם לה' אלוקיכם, אך היא הנהגת בנים מתוך מציאות עבדים, ולכך קדמה עבדות עמ"י מפרעה לקב"ה ורק לאח"כ יכול לבוא מתן תורה (או אפילו קרי"ס וצריך לעיין בזה יותר) שהוא לידי בנים.

ועומק ההבדל בין בן לעבד, שעבד הנהגתו היא כרצון האדון, אך בן הנהגתו היא כביכול אפילו קודמת לרצון האדון אלא היא הטוב ביותר עבורו, אלא שהבן הוא עצמו חלק ממציאותו של האדון, ויש להעמיק בזה עוד, וכעת הגיע כבר עת תפילת המנחה.

ושמעתי עוד שעניין השיכות בין מילה לפסח הוא, ששניהם ענינם קבלת עבדות, והביא דבר נפלא מהמשך חכמה פרשת בהעלותך שגר שלא הביא קרבן על גרותו והביא קרבן פסח יצא בו ידי חובתו, ואי"צ להביא קרבן עוף.