חמור קונה ספרים שנת 2024 - אלפרד, שפרה ומוישי

[נדיב לב]

בחז"ל (בזוהר) מצינו את ההגדרה 'חמור נושא ספרים'.
בדורנו המתקדם, המשפט שודרג ל'חמור קונה ספרים'.

א.
ביום רביעי בבוקר ישב אלפרד מוזס, -בעבר שגריר ארה"ב ברומניה וכיום קשיש בן 94, בכורסה לבנה קטנה ליד שולחן עץ עגול בבניין משרדים במנהטן,

בזמן שהיסטוריון הציג לפניו בזהירות את דפי התנ"ך בן יותר מ-1,000 שנה. (כתב יד ששון).

שבועיים קודם לכן שילם אלפרד עבור הספר העתיק סכום שיא של 38 מיליון דולר עבור מוזיאון 'אנו'.

"זה המוזיאון של העם היהודי ורציתי שהקודקס יעבור לעם היהודי" נימק מוזס במשפט קצר את מסע הרכישה הגדול בעולם לספר העתיק!


(אלפרד מוזס מצד ימין באירוע אחר)

מוזס מוכן לשלם סכום דמיוני עבור ספר עתיק - 'שהקודקס יעבור לעם היהודי',
אבל אותו אלפרד, לא מוכן להיות חלק מהאתוס היהודי, התנכ"י!
תגידו, זה לא חמור.....קונה ספרים?!

ב.
טייס אל על 'רפי טל' שיטיס את המטוס שבו ישהה הקודקס הנדיר,
סיפר קצת מהתחושות שנלוות למסע,
"יצא לי להטיס יקרי ערך בעבר, אמרו שיש יהלומים בתא המטען,
אבל לדברים כאלה אין שום רגש. פה אתה מרגיש שייכות, זה חלק מאיתנו".
אכן מדובר על ספר תנ"ך המצו"ב (כתב יד ששון)
טל מביע רגש של שייכות שאסור לזלזל בו - "זה חלק מאיתנו" אומר הטייס.
אבל אותו רפי לא קושר את עצמו לציווי התנכ"י, למורשת התנכי"ת,
חמור נושא ספרים שנת 2024?!
(בתמונה: קודקס ששון)

ואולי במקום להתגולל על אלפרד וטל, נעשה טובה לעצמנו,
נבקר, נחפש, נפשפש בסתירות שקיימות אצלנו - והם לא מעט?
אולי..?!

ג.
מוצאי שבת.
'אמא אני הולכת לאמירת סליחות עם שפרה רבינוביץ'.
-רחלי, כבר אמרתי לך שלא, אז מה הנדנוד הזה שוב?
אוףףףףףףףףף...
'למה שפרה כן ואני לא, למה תמיד את סוגרת אותי בבית, למה?'
איזה אמא מעצבנת, סיננה רחלי בחוצפה...
***
רחלי משתוקקת לבקש סליחה מאביה שבשמים, לקדם אותו במוצאי מנוחה,
להצטרף לזעקת הש"צ ולומר יחד עם הקהל -
- "רצה עתירתם בעמדם בלילות"
להכות על חטאיה, להתחנן על נפשה, ולהיסחף באווירה המרוממת,
הלו! מישהו כאן התבלבל? מי אל ויחפוץ 'בעתירה' כזו חצופה.. מי?!
כיבוד הורים, זה גם חלק מהקודקס האלוקי..

ד.
מוישי נטל את החפיסה מידיו של יוסי, והקריא מתוך התווית:
"הסיגריות גורמות לשבץ מוחי ולמחלות לב".
משרד הבריאות.
נו מה אתה אומר על זה יוסי?... סיגריות זה לא בריא! כך משרד הבריאות קובע, וקיי"ל אומן לא מרע נפשיה.. חתם את עקיצתו בהנפת אגודל..
יוסי הניף ידו בתנועת ביטול. "נו נו, שיהיו בריאים משרד הבריאות, הלב שלי בריא כמו שור, ובכלל כשמו כן הוא, זה משרד לחולים וקיי"ל 'חולה צריך לשימור' אבל לא בריא.."

זה לא פעם ראשונה ששני האחים מתווכחים על זה. אבל מוישי נהנה לעורר אותו בהזדמנות שונות, לתפוס את אחיו שגדול ממנו בשנה וחצי בנקודת חולשה ולסנוט בו כמו אבא גדול, והשני מצדו היה מגולל בפניו מסכת טיעונים למה אין לחוש לדבר, וחוזר חלילה וחלילה... ולולי התערבות של אבא ואמא הויכוח לא היה מסתיים לעולם,

אבל כרגע הוריהם במסע קניות לכבוד החג.. והוויכוח המשיך להתנהל כשטיעוני סרק ואמת מעורבבים בו, עד לרגע שאזעקה חדה פילחה את האוויר המורעל.. ויוסי הבכור, תפס פיקוד על אחיו הקטנים, הכניס אותם לממ"ד וניסה להפיג את חששם בעשר דקות הקרובות.

כעבור חמש דקות מוישי שאיבד סבלנותו ניגש לפתוח את דלת הממ"ד,
'הי זה מסוכן, צריך להמתין לפחות עשר דקות מהאזעקה לא פחות!'. גער בו יוסי.

מוישי משך בכתפיו, 'עזוב פיקוד העורף סתם אוהב להלחיץ. וקיי"ל לא חוששים למיעוט דמיעוט. ובכלל הציונים לא יקבעו לי מה נכון ומה לא...'

ה.
שלח לי יהודי אחד:
"לפני עשרים ושש שנה בערב ר"ח אדר התקיימה עצרת החצי מליון בי-ם, האירוע צרוב אצלי מסיבות אישיות לגמרי, עמדתי רחוק מההמולה, ולפתע החלו דחיפות בידי קומץ קטן שפינו מקום לאוטו של אחד האדמורי"ם/הרבנים (נ.ל: צנזרתי את שמו), תוך כדי קיבלתי מכה חדה וכואבת על מקום ליבי ע"י איזה אדם שנראה מרוגש מאד לרומם כבוד רבו, תמונתו של האיש עומדת נגד עיניי עד היום!!!! חודשים אחרי הייתי אחוז כאבים בסביבות הלב, ויותר מכך יסורי נפש כי משום מה פחדתי לספר להוריי [הייתי אז ילד מופלא סמוך לאיש] והיה לי דמיונות שיש לי התקף לב וכדו', וזה גרם לי תולדות נזיקין ותולדות תולדותיהן ששיריים מהם עודם בעינן כיום!!!"
אותו יהודי "דחפן" מכבד ת"ח - בחינת ס"ת, ומאידך דורס ילד קטן כחמור שאינו מבחין בין עיקר לטפל.

מוזמנים להוסיף.

 

[נדיב לב]

בחז"ל (בזוהר) מצינו את ההגדרה 'חמור נושא ספרים'.

הביטוי מוזכר ב"זוהר החדש" (תיקונים, כרך ב, סט ע"ב) "אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דקשיר לון ביצר הטוב למהוי עזר בהדייהו, וקשיר ליה ליצר הרע למהוי כחמור למשאוי תחותייהו חמור נושא ספרים". והובא בראשית חכמה שער הקדושה - פרק ששי.
ויש הטוענים שמקור הביטוי הוא בקוראן (סורה, 62, 5) בהתייחסות לעם ישראל: "אלה אשר הוטלה עליהם התורה ולא עמדו בה נמשלו לחמור נושא ספרים".

ואכן מוזכר גם בחובת הלבבות (שער עבודת האלהים פרק ד'):

'וכבר התבאר, כי מעשי בני אדם ייחלקו לשני חלקי התורה, רצה לומר: הצוויים והאזהרות לבד, ומפני שהיתה התורה מלות וענינים, נחלקו בני אדם בחכמת התורה על עשר מעלות. תחילתם - אנשים למדו החומש והמקרא, והספיק להם בגירסת הפסוק מבלי הבנת ענין, ואינם יודעים פירוש המלות ושימוש הלשון, והם בתכונת חמור נושא ספרים'.

 

[נדיב לב]

בזמן שהיסטוריון הציג לפניו בזהירות את דפי התנ"ך בן יותר מ-1,000 שנה. (כתב יד ששון).

כתב היד היקר בהיסטוריה: 'קודקס ששון' נרכש ב-38 מיליון דולר - ביזנעס

קודקס ששון, ספר התנ"ך העתיק והשלם ביותר, נרכש אמש עבור 'אנו - מוזיאון העם היהודי' בתל אביב | המכירה נסגרה בתוך דקות ספורות בלבד | הרוכש הוא אלפרד מוזס, שייעד אותו כתרומה למוזיאון 'אנו' | "ערב חג השבועות, חג מתן תורה, אני שמחה שהתנ"ך חוזר הביתה", אמרה יו"ר המוזיאון

bizzness.net

ביום רביעי בבוקר ישב אלפרד מוזס, -בעבר שגריר ארה"ב ברומניה וכיום קשיש בן 94, בכורסה לבנה קטנה ליד שולחן עץ עגול בבניין משרדים במנהטן,

Alfred H. Moses - Wikipedia

en.wikipedia.org

 

[נדיב לב]

ו.
מישהו כתב משהו שנוגע לאשכול דנן בנוגע למעשני סיגריות. ואכתוב בתמצית את טענתו ומה שהשבתי.
ראשית כל הוא מספר שביקש מידידו שמעשן בכבדות שימנע מזה. מסיבות בריאותיות ממוניות ועוד.
אבל הדברים נפלו על אזנים ערלות...

ואותו מוכיח בשער. הרהר לעצמו, כיצד ייתכן שאדם שמכניס את עצמו לסכנה בריאותית חמורה, עומד ומבקש בתפלה, רפאנו ה' ונרפא.
איך הוא לא בוש להודות לקב"ה כל בוקר, ולומר מודה אני לפניך שהחזרת נשמתי, כאשר רגע אחרי זה הוא מקצר את נשימתו ונשמתו.
איך יתכן שאותו מעשן אומר לאחר עשיית הצרכים, 'אי אפשר להתקיים ולעמוד', כאשר בהצתת הסיגריה, הוא מקצר את חייו.
איך הוא מבקש פרנסה טובה, אבינו רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו, ותיכף בסמוך, הוא שורף כספו על רכישת סיגריות.
עד כאן ערימת קושיות והערות על המעשן.

---

ואנוכי, משיב על כך.

מדבריך אני מבין שהקושיא הגדולה מתחלקת לשלושה שאלות. אחת תמיה קלה, והשניה סתירה מיניה וביה. השלישית אם תפילתו אינה תפילת שווא.

א. כיצד טענתך הצודקת נפלה על אוזניים ערלות.
ב. כיצד לא חש המעשן לסתירה, בין בקשותיו, הודאותיו, ובין מעשיו הסותרים מיניה וביה.
ג. האם תפילתו תפילת שווא, האם יש מקום לתפילתו.

על הראשונות, כבר השיבו, זה טבע האדם, כוח התאווה וההרגל שטבוע בו, גורם לו לא לקבל טענה שקוראת תיגר על חולשותיו. ולא שאינו מסכים בצדקת הטענות, אלא נפשית אינו פנוי לשמוע טענה כנגד מעשיו השליליים, ששורשם בחולשה האנושית. מלבד הראקציה שאדם מפתח נגד מה שבעיניו נתפס, קריאת תיגר, או סדרת חינוך ואכמ"ל.

אבל על האחרונות, שמן הסתם זה מהות האשכול ובגללו הוא נפתח, כדי לעמוד על פשר הסתירה שהאדם נמצא בה, ואם אין תפילתו לשווא. אכן זו הערה חזקה על טבע האדם בכלל, שלא פעם ולעתים מזדמנות פועל בניגוד לאמונתו, לצו מצפונו, בלי קשר לאמונה דתית.

לנתח את שורש הבעיה, צריך להיות פסיכולוג לא קטן... אבל כן אתייחס לרובד נוסף מבחינת הסתירה העצמית, שאינה שייכת אלא באדם אמוני שומר תורה ומצוות. ואנסח את השאלה בצורה מודגשת.

כיצד אדם אמוני, שמחונך מגיל אפס על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ואם נקצין ה"לא תרצח" - שמלבד שהללו הוראות שכליות, אבל בהצטרף לזה תוקף ציווי האלוקים, על אחת כמה וכמה, שמצופה ממנו לנהוג באחריות על שמירת החיים, אם לא מצד שכלו אבל מתוקף הציווי האלוקי.

הפתי ישלול את הסתירה בטענה של "שומר פתאים ה". או בנוסח אחר "הוא אמר והוא אמר".. אבל האם בכל הליכותיו הוא מתנהג כך, או עושה 'אובר' השתדלות במקום לסמוך על שומר פתאים ה'...? [מבלי להתייחס שאין בטענה הזו ממש, כיום אין פתי שחושב שסיגריה מטיבה עם הבריאות ולא להפך, ועל פניו כשיש נתונים ברורים על חולי המעשנים הרי זה שכיח היזיקא, גם אם הנתונים אינם לפניו כדוגמת היזק ישיר או שעוסקים בגיל מאוחר וכיו"ב]

אבל על פניו התשובה האמתית לזה נעוצה בתפיסה לא נכונה ביחסי אדם - אלוקים.
אדם חווה את עצמו כאוטוריטה בפני עצמה, זאת אומרת יש אלוקים שמנהל את העולם, ויש את חלקת אלוקים הקטנה שלי, שברצוני לטפחה וברצוני להעמיד אותה בסיכונים, אבל זו החלטה שלי.

התפיסה השגויה הזו גורמת לאדם כשהוא מבקש או מתפלל להקב"ה, לתפוס את אלוקים כספקן צרכים, שיש בכוחו לשפר את חלקת האלוקים הקטנה שלו, אבל אין בה יחסי גומלין, שבתמורה שהאלוקים ישפר את מצבו הרפואי, כלכלי וכו', הוא ינהג כרצונו בכך וכך דברים.
זאת משום שהאדם מרגיש פטרון על עצמו ועל חייו, ולא רואה סתירה בין רצונותיו ודחפיו לבין הרצון האלוקי שהעניק לו 'חלקת אלוקים קטנה'.
ודוגמה שתמחיש את התיווך הקליל בין מעשי האדם לבקשותיו הסותרות, זה מה שגילו לנו חז"ל "גנב אפום מחתרתא קרי רחמנא"...
וממילא כשנתייחס להערתך האחרונה, האם אין כאן תפילת שווא?

לפי האמור, החיסרון בבקשה או תפילה כזו, אין די להגדירה כתפילת שווא, אלא מגלה על תפיסה שגויה של האדם בכל בקשותיו, וביחסיו בינו לבין אלוקיו.

ולמעשה אם תפילה זו יש לה מקום, על פניו אפשר להוכיח מכמה מקומות בדברי חז"ל שתפילה מחוקי הטבע נחקק שהיא תענה.
וכמו שכתב בביאור הדברים בספר משאת המלך על הפסוק "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם" (במדבר פרק טז פסוק טו) ומביא דברי הרמב"ן וז"ל: אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפילה שיתפללו לך וכו', עי"ש. והנראה לכאורה דתפלה דמהני ה"ז מחוקי עולם והנהגתו, שכך נברא העולם שאם יתפלל האדם יענה אף שאין זה לרצון הקב"ה, דכן יראה מוכח מכאן דלא יקשה ממנ"פ אם רצויה תפילתם לפניו מה אכפת ליה למשה, ואם אינה רצויה להקב"ה הרי בלא"ה לא יענו, אלא ע"כ נראה כנ"ל דתפלה מחוקי הבריאה נחקק דלעולם תענה התפלה.

וכן מצאנו בדברים (ג' כ"ו) ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, וגם כאן יפלא לכאורה שאם יתפלל משה ואזי יהא רצוי להקב"ה להענות לו הרי אף רצון הקב"ה כך, ואם מ"מ אין רצון הקב"ה בכך אזי לא יעתר לו, ולמה הזהירו בלאו אל תוסף דבר אלי, אלא ע"כ כמבואר דתפלה היא מחוקי עולם שתתקבל ותיענה ולכך הוצרך הקב"ה להזהירו אל תוסף וגו'.

וכן הא דאמרו בברכות (ס"ג.) גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, וכן הא דאמרו ביומא (נ"ג ע"ב) שהיה מתפלל שלא יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים, ומשמע דבלא"ה היה הקב"ה נענה לעוברי דרכים, ואע"פ שמתפלל לצורך הנאת עצמו לשעה ויש בזה להזיק לכל ישראל, אע"כ כמש"כ דאעפ"כ חק הוא דתתקבל התפלה בכל גווני עיי"ש.​

 

[נדיב לב]

ז.
בגמרא מו"ק (י"ח ע"ב) שמא יקדמנו אחר ברחמים, שמתפלל שימות פלוני וישא הוא! (עיין במהרש"א על אתר)
אדם מתפלל לקב"ה, שחבירו ימות?!
מבהיל הרעיון.

 

[נדיב לב]

ח.
בשעה שדפקת על דלתי לבך, אשמנו בגדנו גזלנו, הלב שלו דפק פי כמה מחשש שיצטרך לחלל את יום כיפור, ועוד כשהוא חצי מעולף...
כן אתה אתה אדוני שהחלטת לבנות יחידה או להרחיב את הבית והשלכת את כל החומרי בניה ברשות הרבים...
כן אתה אדוני שאמרת בווידוי,
על חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים, בבלי דעת?
כזבן!
אתה יודע טוב מאוד, שהשלכה של פסולת בנין ברוחבה של עיר היא בכלל,
על חטא שחטאנו לפניך, בעזות מצח, בקשיות עורף, בגזילה, בזלזול הורים ומורים.. בקלות ראש!!

 

[נדיב לב]

החברים מוזמנים להוסיף בשם ספרים וסופרים - מעניין הסתירות החדות שקיים בנו ובבני אנוש. כמו גם לתאר מצבים כאלה באמצעות משל, סיפור.

 

[סאדיגורא]

"לפני עשרים ושש שנה בערב ר"ח אדר התקיימה עצרת החצי מליון בי-ם,

?

 

[ישיב לרבות]

החברים מוזמנים להוסיף בשם ספרים וסופרים - מעניין הסתירות החדות שקיים בנו ובבני אנוש

גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.
נפוץ בכתבי חב"ד

גנבא אפום מחתרתא – חב"דפדיה

chabadpedia.co.il

לא מצאתי בגמרא וכפי שהם מציינים שהוא בגירסאות מסויימות.

 

[געגועים]

גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.
לא מצאתי בגמרא וכפי שהם מציינים שהוא בגירסאות מסויימות.

בעין יעקב (מובא בגליון ברכות סג.): אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי
ובס' פחד יצחק ערך גנבא: בגמרא דפוס פורטוגאל נמצא זה

 

[ישיב לרבות]

בעין יעקב (מובא בגליון ברכות סג.): אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי

כפי שהם מציינים שהוא בגירסאות מסויימות.

והם מביאים באמת שכך הוא הגירסא ב'עין יעקב'.

 

[געגועים]

והם מביאים באמת שכך הוא הגירסא ב'עין יעקב'.

לכן הדגשתי בציטוט את המילים וכפי שהם מציינים
היה חשוב לי להביא בשם אומרו - רב פפא

 

[נדיב לב]

גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.
נפוץ בכתבי חב"ד

גנבא אפום מחתרתא – חב"דפדיה

chabadpedia.co.il

לא מצאתי בגמרא וכפי שהם מציינים שהוא בגירסאות מסויימות.

אמת. וכך נכתב למעלה.

וכן הא דאמרו בברכות (ס"ג.) גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי,

ורשום אצלי.
הערת אגב. זו גירסא שמובאת בעין יעקב.
וידידי @כהנא דמסייע הראה לי ציטוט מרבינו הגר"א


ומסתבר שלא היה לפניו (הגר"א) הגירסא שמובאת בעין יעקב. ואמנם גם לפי הגי' הזו אין הכרח שמתקבלת תפילתו, ואילו בד' הגר"א מבואר שכן (עכ"פ בנוגע לבטחון).