וישלח כינוי 'הזקן' ליעקב אבינו עליו השלום

[הספר התורני]

ברמב"ן מופיע כמה וכמה פעמים הביטוי 'הזקן' כלפי יעקב אבינו
אצלינו מקובל זה ביטוי קצת 'צורם'
האם גם אתם הרגשתם בזה?

 

[תורה תמימה]

האם גם אתם הרגשתם בזה?

בחז"ל זה כינוי מכובד. עיין לדוגמא ברכות נה:
והביטוי כבר הורה זקן מוזכר בכמה מקומות לדוגמא עירובין סה:
הלל הזקן שמאי הזקן רבן גמליאל הזקן

 

[הספר התורני]

בחז"ל זה כינוי מכובד. עיין לדוגמא ברכות נה:
והביטוי כבר הורה זקן מוזכר בכמה מקומות לדוגמא עירובין סה:
הלל הזקן שמאי הזקן רבן גמליאל הזקן

כתואר נלווה לשם האדם זה מכובד
בפני עצמו לא

 

[ישראל סבא]

וכן בתוספות
ר"י הזקן ר"י הבחור
ר"י הלבן

 

[ישראל סבא]

רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר (איוב יב) "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח".
אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן, שנאמר (שם) "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה".

 

[תורה תמימה]

כתואר נלווה לשם האדם זה מכובד
בפני עצמו לא

כבר הורה זקן זה תואר בפני עצמו

 

[מתחילים מחדש]

ברמב"ן מופיע כמה וכמה פעמים הביטוי 'הזקן' כלפי יעקב אבינו
אצלינו מקובל זה ביטוי קצת 'צורם'
האם גם אתם הרגשתם בזה?

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
ודרשו חז"ל "זקן - זה שקנה חכמה".

 

[הספר התורני]

כבר הורה זקן זה תואר בפני עצמו

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
ודרשו חז"ל "זקן - זה שקנה חכמה".

אם לכם לא מפריע, בסדר.
לי מפריע.

 

[געגועים]

אם לכם לא מפריע, בסדר. לי מפריע.

אם הרמב"ן כותב כך איך זה יכול להפריע ודו"ק

 

[שני בזיכים]

יש לשים לב גם כן באלו הקשרים משתמש רמב"ן בכינוי זה על יעקב אבינו.
הייתי שמח כאשר מישהו פוגש קטע כזה שיעלהו לכאן.

 

[מתחילים מחדש]

אם לכם לא מפריע, בסדר.

להעיר שהדברים נכתבו בדור אחר. כשכל תואר היה לו משמעות אחרת.
תחשוב אם יכתבו היום של של גדול הדור ללא שום קידומת [הגאון, רבינו, מרן, רבי] רק שמו בלבד. והרי כך קוראים לאביי ורבא.

 

[הספר התורני]

יש לשים לב גם כן באלו הקשרים משתמש רמב"ן בכינוי זה על יעקב אבינו.
הייתי שמח כאשר מישהו פוגש קטע כזה שיעלהו לכאן.

רמב"ן על בראשית פרק כז פסוק מא
והנה עשו היה אומר יקרבו ימי אבל אבי - כי בחייו לא יצערנו, או מפחדו שלא יקללנו ותהפך ברכתו לקללה, ורבקה פחדה שמא ימות הזקן פתאום ויהרגנו, או שמא יזדמן לו בחייו ויהרגנו

רמב"ן על בראשית פרק לג פסוק טו
(טו) למה זה אמצא חן בעיני אדני למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון רש"י והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת:
ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (ב"ר עח טו) רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללותו שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם:

רמב"ן על בראשית פרק לד פסוק יג
(יג) ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה הנה חמור ושכם אל אביה ואל אחיה דברו, אבל הזקן לא ענה אותם דבר, כי בניו ידברו במקומו בענין הזה לכבודו, כי בעבור היות הדבר להם לקלון לא ירצו שיפתח פיו לדבר בו כלל:

רמב"ן על בראשית פרק מב פסוק כב
(כב) והנה ראובן ענה להם שכבר אמרתי אליכם בשעת מעשה שלא תחטאו בו כי ילד הוא, ומפני נערותו חטא לכם, וראוי לכם להעביר על חטאות נעוריו, ועתה גם דמו, עם האכזריות אשר אתם אומרים הנה נדרש או יהיה פירוש גם דמו, אף על פי שלא הרגתם אותו ידרוש השם מכם דמו, ונחשב לכם כאלו שפכתם דמו בהיותו נמכר לעבד עולם, כי יתכן שמת בעבור היותו ילד שעשועים ולא נסה לעבוד ורבותינו דרשו (ב"ר צא ח) דמו ודם הזקן

רמב"ן על בראשית פרק מד פסוק יט
ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה ולכן תפול נא תחנתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם כי טוב אני ממנו

רמב"ן על בראשית פרק מד פסוק לב
(לב) כי עבדך ערב את הנער יאמר כי ירד ביגון שאולה עליו, כי גם בכל זה שאמרנו לו לא רצה הזקן לשלחו עד שנעשיתי לו ערב עליו, ובטח בי, ועל כן ישב נא עבדך תחתיו ואם יהיה פירוש "והורידו עבדיך" כפשוטו, יאמר אנחנו הגורמים מיתת הזקן ברעה, כי אני ערבתי בו:

רמב"ן על בראשית פרק מה פסוק כו
וגם זה, ויפג לבו, שנתבטל לבו ופסקה נשימתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת - וזה הענין ידוע בבוא השמחה פתאום, והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח, שיתעלפו רבים מהם בבוא להם שמחה בפתע פתאום, כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו:
והנה נפל הזקן כמת - ואמר כי לא האמין להם, להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב דומם בעבור שלא האמין להם, כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח, וזה טעם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות, כי היו צועקים באזניו דברי יוסף ומביאים לפניו העגלות, אז שבה רוחו אליו וחזרה נשימתו וחיה, וזהו ותחי רוח יעקב אביהם:

רמב"ן על בראשית פרק מז פסוק ט
(ט) מעט ורעים היו ימי שני חיי לא ידעתי טעם הזקן אבינו, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך, ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי, כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך, שכבר קצרו שנותם, ולכן שאל לו כמה ימי שני חייך, כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי, אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה, ואל יתמה בהם כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר, אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד:

רמב"ן על בראשית פרק מט פסוק י
ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מ"א יא לט) וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח ד) הם המליכו ולא ממני:

ואידך זיל גמור

 

[תורה תמימה]

ואידך זיל גמור

ואחרי כל זה יש לך עוד צד שהרמב"ן לא רואה בזה תואר כבוד?
תימה רבתית.