אסתר כיצד מתפללים "ולמלשינים אל תהי תקוה"?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם (ג ח)

יש להקשות איך אנו מתפללים בתפילת "ולמלשינים" שיכרתו ויעקרו הרשעים, הרי אמרינן בברכות י. במעשה דהנהו בריוני שהיו בשכינותו של ר״מ וציערוהו טובא, והתפלל עליהם שימותו, ואמרה לו ברוריא אשתו שיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה כדכתיב יתמו "חטאים" ואל יתמו "חוטאים", והודה לה רבי מאיר. וא״כ איך כאן אנו מתפללים שימותו, ובשלמא ולמלשינים אל תהי תקוה, אנו מתפללים רק שלא תהי להם תקוה והצלחה ברשעם, וכל הרשעה כרגע תאבד ג״כ ניחא דמתפללים על הרשעה אבל איך אנו אומרים והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר, שמתפללים על הרשעים עצמם שיכרתו וישברו.

והנה בפירוש אבודרהם על תפילת שחרית הקשה כעין זה, מגמ׳ דברכות ז. במעשה דההוא מינא שציער את ריב״ל ורצה לקללו בשעה שהקב״ה כועס, ומסיק שם "גם ענוש לצדיק לא טוב", וכתב ליישב דשאני התם שהוא דרך קללה משא״כ הכא שהוא דרך תפילה, וכ״כ בפירוש הברכות והתפילות לר״י בר יקר, אמנם עדיין קשה מהכא דבתפילה עצמה צריך להתפלל שיתמו חטאים ולא חוטאים, וצ"ע.
עוד כתב באבודרהם שם ליישב, דשאני התם שהתפלל עליו משום שציער אותו, אבל אנו מתפללים משום כבוד שמים משום שהם כופרים בבורא, וזה מותר, ולפי״ז י״ל דגם קושייתנו מיושבת, דיתמו חטאים ולא חוטאים היינו ג״כ בכה״ג שציערו את ר״מ, אבל לכבוד הבורא הכל שרי.
ועכ״פ מצוה לפרסם דברי אבודרהם הללו, דלפי״ז יוצא הנהגה למעשה דאין לכוין בתפילת ולמלשינים על רשעים שמצערים אותנו, אלא רק על כבוד שמים לחוד.

אמנם בעיקר הקושיא נראה ללמוד תירוץ לזה מדברי המן האגגי ימח שמו וזכרו, דהנה בילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנ״ד איתא שהמן הסית את אחשורוש לשנוא את ישראל, ואמר לו "ולמלך אין שוה להניחם, פותחים בתי כנסיות וקורים דברים שאי אפשר להשמע ואומרים שמע ישראל ואחר כך עומדים להתפלל ואומרים בתפלתם מכניע זדים, ואומרים שאנו זדים ואחר כך הם אומרים אוהב צדקה ומשפט, ומקוים שיעשה הקדוש ברוך הוא בנו דין", ע״כ. מבואר דמה שאנו מתפללים על הזדים, היינו על אומות העולם.

ולפי״ז מיושב היטב דהנה מהרש״א הקשה איך שייך להתפלל על חבירו שיחזור בתשובה הרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וביאר החזו״א (נדפס בסוף סדר טהרות) כיון שכל ישראל כאיש אחד ממילא הוי כמו תפילה על עצמו, ומהני הבחירה של אחד לגבי חבירו ג״כ, עי״ש. א״כ כל זה בישראל, אבל בנכרים דלא שייך תפילה על חבירו שיחזור בתשובה, א״כ אין לנו אפשרות להתפלל שיחזרו בתשובה אלא רק להתפלל שימותו. ולכן באומות העולם מתפללין יתמו חוטאים ולא מתפללים יתמו חטאים, וא״ש שבברכת ולמלשינים על הזדים מתפללים שימותו, דהזדים הם אומות העולם, וכנ״ל.



ובעיקר דברי המדרש צ״ע, הרי בברכות כח: מבואר שברכת ולמלשינים תיקנוה מאוחר יותר בימי שמואל הקטן, וא״כ לכאורה לא היתה עדיין בימי המן, וצ״ל שלא קבעוה חובה אבל היו נוהגים להתפלל אותה, וצ״ע.​