כשילדי כיתה ה' 2 העמידו בחצר בית הספר מגוון מכשולים - פרשת בשלח

[נדיב לב]

כל שנה כשאני קורא את פרשת בשלח צצים לי מספר שאלות בסיסיות.

1. מה הטענה כנגד עם ישראל בתלונתם על המים.

2. איך יתכן שטענו כנגד משה אחרי שהכתוב מעיד בקריעת ים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

3. מדוע משה רבינו לא הקדים את תפילתו קודם שכלו המים.

4. איך עם ישראל באים בטענה שבמצרים אכלו בשר וכיוצא בזה הלא באותם פו שנים של עבדות קשה ברור שלא קיבלו מעדנים כאלה מהמצרים.

5. חלק מהמפרשים כתבו שערב רב הוא שהתלונן אם כך מדוע משמע שנענשו כל ישראל ומה התורה צריכה להתיחס לנושא.

בספרים עומדים בחלק מהשאלות. מצאתי מאמר יפה שמתייחס לחלק מהשאלות ומבאר מזוית אחרת.

---

ילדי כיתה ה' 2 העמידו בחצר בית הספר מגוון מכשולים, קרשים קרטונים וכיוצא בזה. המבוגר שבהם צעק היכון הכן צא, ושני ילדים החלו להתחרות מי מגיע הראשון לקצה הרחבה. מהצד התבונן דודי בן השש - מילדי כיתה א, והרהר לעצמו 'אם רוצים לרוץ אז מה הענין להציב מכשולים מעכבים המהווים גם סיכון לשלום הרצים'. ממש מיותר! החליט הילד הקטן לעצמו.

כשחזר לביתו סיפר לאמו על המחזה המוזר שהתרחש בבית הספר. והיא מצידה כמו אימא טובה הסבירה לו את הענין שבמשוכות. "תבין דודי, מה שהופך את תחרות הריצה למאתגרת יותר היא דוקא המשוכה – כך מוטל על 'הרץ' להיזהר ולשים לב שלא ליפול, ויחד עם זאת לרוץ מהר ככל האפשר.

בפרשת בשלח אנו קוראים על יציאת עם ישראל מארץ מצרים כאשר פניהם מועדות לארץ הנכספת - ארץ ישראל.
שני דרכים ניצבו בפניהם, האחת קצרה - דרך ישירה בלי פיתולים וסיבובים מיותרים, ומצד שני דרך ארוכה ומייגעת שללא כל ספק שום 'וייז' או אפילו 'ג'י פי אס' לא היה מורה למשתמש הדרך לצעוד בה. ואילו משה רבינו בוחר בציווי השם להנהיג את העם, דווקא בדרך הארוכה הסובבת את המדבר כולו, זאת במקום לחתוך את המדבר לרוחבו ולהגיע למקום הנכסף. מדוע?

את פשר ציווי זה מנמקת לנו התורה - אילו היו צועדים בדרך הקצרה, תיכף כשהיו פוגשים באומה אחרת המציבה בפניהם מערכה ומלחמה, העם שלא הורגל עד כה למלחמות היה ניסוג אחורה, ומעדיף לחזור לארץ מצרים מאשר להלחם ולהתקדם לעבר ארץ ישראל. ובשביל זה, הקב"ה מוליך אותם בדרך ארוכה ועקיפה, שישקלו פעמים אם לחזור למצרים, גם בשעה שיפגשו בקוראי תיגר כמו עמלק וששת העמים שיצאו לקראתם במלחמה.

כעת ננסה להבין, וכי הקב"ה אין בכוחו להשמיד אויב ומתנקם, לקחת את עם ישראל דרך הקצרה, ואילו את עמלק וששת העמים שיצאו להלחם בעם ישראל – לחסל ולהשמיד, מה הצורך לסובב אותם בכל המדבר להעמיד בפניהם מכשולים בדמות מדבר לוהט עם נחשים ועקרבים, ועמים לוחמים מאשר דרך קצרה בלי חתחתים ומכשולים. אבל התשובה פשוטה מאד. הקב"ה חפץ לאתגר את עם ישראל. האתגר מחשל ובונה את העם הישראלי שעד כה היה במצרים תחת שיעבוד פרך, עם תוית של עבד בזוי הנשלט בידי אדונו, וכעת הגיע הזמן שיעברו כעין סדנת חינוך ומבחן לחיים בכל הנוגע להתנהגות היהודי, גם כשהוא אדון לעצמו ומשוחרר מידי משעבד בשר ודם, הוא בעצם נתון בידיו של הבורא.

ואכן הפרשה מספרת לנו על האתגרים שעמדו בפני העם במדבר, חסרון במים ובשר, עד אשר חלק מהעם החל להתלונן ולהשמיע קול כנגד משה ואהרון שהוציאו אותם ממצרים לעבר מדבר שממה. והתורה מכנה אותם בתואר גנאי - 'מתלוננים', כמו אדם המתלונן על מה בכך, מנדנד בטענות שווא, ואפילו קנטרניות משהו.. אבל כאן נעצור לרגע ונתבונן, הלא כל שרשת התלונות של העם, סמוכים הם לנסים המופתיים שחזו בהם עם ישראל, נס המכות ונס קריעת ים סוף שאז ראו את מעשי ההשגחה העליונה בצורה המוחשית ביותר שבן אנוש יכול להשיג, ועם זאת רגע אחרי נדמה שאין לדברים הללו כושר השפעה, והעם הנודד במדבר מעלה תואנות ומענות כנגד אלו שהוציאו ממצרים מעבדות פרך היתכן?

ובכלל עצם בקשת העם לקבל מים ואוכל על פניו אין בקשה חיונית וצודקת יותר ממנה. שלושה ימים שהם צועדים במדבר תחת שמש קופחת, המים אזלו וכעת הם עומדים בפני סכנת התייבשות ומוות, ואת הבקשה הכל כך פשוטה וצודקת מכתירה התורה בשם 'תלונה' - ואת אנשיה למתלוננים, מדוע?

התשובה לכל השאלות היא אחת.
כל המצבים הקשים שעמדו בפני עם ישראל כמו חסרון המים והאוכל במדבר, לא היו יד המקרה והטבע, כפי שהיה אפשר לטעות בפרט במדבר לוהט וצחיח, אלא יד ההשגחה העליונה סובבה זאת בשביל לתרגל ולחנך את העם שבכל המצבים הקשים גם אלה התלויים לכאורה בסיבה גשמית, מי שמסובב אותם באמת הוא הקב"ה.

נוסיף הסבר. הנה עד כה הקב"ה חולל לעמו ניסים ונפלאות, שידד בשבילם את מערכות הטבע, ועתה כשהם טעונים בנסים ונפלאות, הגיע העת לנסות את העם ולהעמידו במבחן האמונה - קודם שהוא מקבל את התורה ונכנס לארץ ישראל. מבחן זה בשונה משאר מבחנים, הציון מאה לא יוענק לאלה שענו נכון במבחן, אלא לאותם שיקלטו בכלל - שמוצב בפניהם מבחן! אותם אלה שיעשו אבחנה ויבינו שהקושי של הצמא והרעב שהם חווים, לא תלוי בגורם גשמי או סיבה טבעית כלשהי, וכמוה גם הפתרון הרצוי לא יבוא בדרך טבעית, אלא יד ההשגחה העליונה היא הגורמת לקשיים, וממילא גם הפתרון תלוי בידי ההשגחה.
וזאת בדרך של אמונה ותפילה למציב האתגרים הלא הוא - הקב"ה, ואליו ורק אליו צריך לפנות ולבקש מזור למצוקה. ואילו חלק מהעם שהתלונן, בעצם הוכיח שעדין לא הגיע לידי אבחנה זו, ומשום כך תלונתם על חסרון במים ואוכל וטענתם כנגד משה שהוציאם ממצרים, נקראת בפי התורה תלונת שווא, כי מה לכם להטיל את האשמה על גורם גשמי בשר ודם, עליכם לשאת כפים כלפי מעלה ולבקש מאת הקב"ה שיסייע בידכם. וזה פשר המשוכות שהקב"ה העמיד את עם ישראל במדבר בכדי לחשל אותם ולחנך אותם כיאה לעם מאמין וכפי רצונו יתברך.


החברים מוזמנים לעלות ישובים וביאורים נוספים.

 

[מתחילים מחדש]

כל שנה כשאני קורא את פרשת בשלח צצים לי מספר שאלות בסיסיות.

1. מה הטענה כנגד עם ישראל בתלונתם על המים.

2. איך יתכן שטענו כנגד משה אחרי שהכתוב מעיד בקריעת ים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

כמדומני שקושיא 1 מתורצת בחברתה