לא תבשל גדי בחלב אמו - ניסיון לפי' בסנהדרין ד' ב' ע"פ הגר"א

[גרינפלד]

הגמרא בסנהדרין (ד' ב') מסיקה שלא שייך לקרוא כאן כמסורת בחֵלֶב, כי "דרך בישול אסרה תורה".

ונחלקו הראשונים בביאור כוונת הגמרא:
רש"י מפרש שבחֵלֶב שאינו צלול - זה טיגון ולא בישול;
ותוספות פירשו שמשמע שכל אחד בפני עצמו - מותר, וחֵלֶב בלא"ה אסור.

ולכאורה בדעת הגר"א היה אפשר לפרש באופן אחר,
שהנה בחולין (ק"ח א') דנה הגמרא אם אפשר להוכיח מבשר וחָלָב שטעם כעיקר הוא מדאורייתא,
ואמר אביי שאין לומר שזה חידוש, כי א"כ אפילו בלא נתינת טעם יהא אסור,
ורבא דוחה, שאכן זה חידוש, רק "דרך בישול אסרה תורה";
ובפשטות הכוונה שכשמבשלים שני דברים - זה כדי שיתן אחד טעם בשני,
ולפי"ז להגר"א (יו"ד סי' צ"ח ס"א) שחֵלֶב לא נותן טעם בבשר, כי הטעמים דומים - יש לפרש כוונת הגמ' בסנהדרין שדרך בישול זה כשנותן טעם, מה שאי"ז בחֵלֶב בבשר.

והראשונים שלא פירשו כן - י"ל דס"ל כראשונים החולקים על הגר"א (עי' טור; ועי' או"ש שזה נידון בראשונים) וס"ל שחֵלֶב כן נותן טעם בבשר.

מיהו החוסן ישועות בחולין מפרש פירוש אחר בגמרא שם. (עי' בשוטנשטיין).

 

[הצעיר שבחבורה]

ולפי"ז להגר"א (יו"ד סי' צ"ח ס"א) שחֵלֶב לא נותן טעם בבשר, כי הטעמים דומים - יש לפרש כוונת הגמ' בסנהדרין שדרך בישול זה כשנותן טעם, מה שאי"ז בחֵלֶב בבשר.

ומצאתי בפנים יפות

(יט) לא תבשל גדי וגו'. איתא בסנהדרין דף ד' ע"ב אלא אמר ר' אחא בריה דרב איקא אמר קרא לא תבשל גדי דרך בישול אסרה תורה, כתבו התוס' בד"ה דרך בישול וכו' דמשמע דבלא בישול שרי וליכא למימר בחֵלֶב כפי המסורה דבלאו הכי אסור משום איסור חלב, אך הלשון דחוק דמה ענין זה ללשון דרך בישול אסרה תורה, ונלענ"ד לפרש דבאמת אף שומן נקרא חלב כדאמרינן [חולין מט ב] חלב טהור סותם א"כ ליכא הוכחה דילמא אסרה תורה לטגן בשומן שהוא מותר, אלא דאיתא בחולין דף ק"ח [ע"א] אי חידוש הוא אף על גב דליכא נותן טעם נמי, א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה פירש"י [ד"ה א"ל רבא] מדלא אסרה תורה אלא דרך בישול וכו' ואין לך כגון זו שלא יתן טעם.
והנה הר"ן כ' בנדרים [נב. ד"ה וקשיא] והביאו הט"ז ביו"ד סי' ק"ב [סק"ה] הטעם בדבר שיש לו מתירין לא בטל משום דהיתר בהיתר ה"ל מין במינו, ולהכי היכא דהוי שלא במינו ממש אפילו היתר בהיתר בטל, ואיתא בב"י ביו"ד סי' צ"ח דשומן ובשר הו"ל מין במינו, נמצא אי נימא להאי חלב היינו שומן של היתר כנ"ל, א"כ הוי השומן עם הבשר מין במינו והיתר בהיתר, וכיון דאסרה התורה דוקא דרך בישול היינו בנתינת טעם דוקא, כדאמר רבא ע"כ לאו שומן של היתר הוא אלא חלב ממש דאע"ג דהוי היתר בהיתר מ"מ חלב ובשר הוי מין באינו מינו, והיינו דאמר הכא כיון דליכא לפרושי חלב של איסור דבל"ז אסור וא"א לפרש אלא בשומן של היתר כיון דדרך בישול אסרה תורה, דהיינו בנתינת טעם ליכא לפרושי הכי:​

 

[גרינפלד]

ומצאתי בפנים יפות

(יט) לא תבשל גדי וגו'. איתא בסנהדרין דף ד' ע"ב אלא אמר ר' אחא בריה דרב איקא אמר קרא לא תבשל גדי דרך בישול אסרה תורה, כתבו התוס' בד"ה דרך בישול וכו' דמשמע דבלא בישול שרי וליכא למימר בחֵלֶב כפי המסורה דבלאו הכי אסור משום איסור חלב, אך הלשון דחוק דמה ענין זה ללשון דרך בישול אסרה תורה, ונלענ"ד לפרש דבאמת אף שומן נקרא חלב כדאמרינן [חולין מט ב] חלב טהור סותם א"כ ליכא הוכחה דילמא אסרה תורה לטגן בשומן שהוא מותר, אלא דאיתא בחולין דף ק"ח [ע"א] אי חידוש הוא אף על גב דליכא נותן טעם נמי, א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה פירש"י [ד"ה א"ל רבא] מדלא אסרה תורה אלא דרך בישול וכו' ואין לך כגון זו שלא יתן טעם.
והנה הר"ן כ' בנדרים [נב. ד"ה וקשיא] והביאו הט"ז ביו"ד סי' ק"ב [סק"ה] הטעם בדבר שיש לו מתירין לא בטל משום דהיתר בהיתר ה"ל מין במינו, ולהכי היכא דהוי שלא במינו ממש אפילו היתר בהיתר בטל, ואיתא בב"י ביו"ד סי' צ"ח דשומן ובשר הו"ל מין במינו, נמצא אי נימא להאי חלב היינו שומן של היתר כנ"ל, א"כ הוי השומן עם הבשר מין במינו והיתר בהיתר, וכיון דאסרה התורה דוקא דרך בישול היינו בנתינת טעם דוקא, כדאמר רבא ע"כ לאו שומן של היתר הוא אלא חלב ממש דאע"ג דהוי היתר בהיתר מ"מ חלב ובשר הוי מין באינו מינו, והיינו דאמר הכא כיון דליכא לפרושי חלב של איסור דבל"ז אסור וא"א לפרש אלא בשומן של היתר כיון דדרך בישול אסרה תורה, דהיינו בנתינת טעם ליכא לפרושי הכי:​

יישר כוח עצום!!!