קידושין לידת בן נוסף, האם הוה הידור במצוות פו"ר

[אחריך נרוצה]

נסתפקתי, אחד שזכה וכבר קיים את המצוה רבה דפרו ורבו, האם עם כל לידה ולידה של בן או בת נוספים מקיים בזה הידור מצוה של מצות פו"ר או דהוא רק עשה דדברי קבלה של "לא תוהו בראה".
אשמח לשמוע את דעת תלמידי החכמים דפה.

 

[בן דוד]

לשון הרמב''ם הלכות אישות פט''ו הט''ז:

אף ע"פ שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח. שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם

ומשמע שהוא מצווה דרבנן.

 

[זוטא]

יבמות סב: רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים
ועיין בשו"ע אבה"ע סי' א' שהביא י"א שאפי' אם יש לו בנים צריך למכור ס"ת בשביל לישא אישה בת בנים ועיין בנו"כ דלר' יהושוע פשיטא דימכור
וז"ל הבית שמואל סקט"ז ומ"ש ב"ח בשם תוס' דף ס"א דס"ל דאין מוכרים ל"ד כי שם כתבו כן אליבא דמתני' אבל לר' יהושע פשיטא דצריך למכור וכן עיקר
אולם במחלקת מחוקק שם כתב וז"ל וי"א שאפי' אם יש לו וכו'. (אמר המגיה והכותב בנו של המחבר להיות כי מה שארשום כאן היא נפקות' גדולה בכל ספרי הש"ע של המחבר הרב הב"י מה שהוא נוגע לפסק הלכה ולדינא אמרתי בלבי לבל למנוע בר ולהעתיק פה מה שמצאתי בתשובת הרב הגדול מ"ע סי' צ"ז וז"ל ואמרת כי הב"י לא הכריע בטי"ד סי' נ"ה וגם הש"ע הביא ב' הסברות והניח הדבר בספק דע כי המחבר ההוא רבן של בני הגולה זה דרכו בש"ע דקבוע להוראה להביא תחלה הדעת היותר מוסכמת והיכ' דאיכא למיחש לסברא מייתי לה בשם י"א א"כ מה שכתב תחלה כדעת הגאונים להתיר הוא פסק גמור ומוחלט ולפי סברתו ולא זכר הסברא השניה אלא לחלוק כבוד לבעלה שגם הם גדולים ורבים ובהרבה מקומות פשט המנהג לאסור דכוותיהו עכ"ל ואתה המעיין ממנו תבין היכא דהרב הב"י מביא שני סברות בש"ע והסברא השניה מביא בשם י"א אין הדבר כמסופק אצלו בין הסברות רק דעתו לפסוק כסברא הראשונה והי"א מביא רק לחלוק כבוד לבעל הסברא ההיא ואתה דע לך) עכ"ל

 

[צריך עיון]

הרבנים @בן דוד ו @זוטא
תשובותיהם מראות מקור שיש 'חיוב' ו'מצוה' דרבנן להוליד עוד בנים ובנות.
אך כל זה אינו נוגע לספיקו של ידידנו הרב @אחריך נרוצה שמסתפק על ה'קיום'
דאף שודאי אין חיוב פ''ו אלא בבן ובת למאי דקי''ל כב''ה, מ''מ אולי יש כאן 'קיום'

ואם באנו למידה זו לבאר ספיקו של הרב הנ''ל, הנני מרחיב מעט את ספיקו
א'. י''ל דבן ובת אינו אלא שיעור למטה בהמצוה אבל לא שיעור למעלה [ואם זה הספק יל''ע למה לא נמנה בדברים שאין להם שיעור בריש פאה ויל''פ]
ב. י''ל דניתן לקיים המצוה כמ''פ כל עוד לא נגמר הקיום שלה כיסוד הידוע מהגנצי''ב [וזה למאי דנימא דהמצוה מתקיימת כל שעתא בחיותם של הבן ובת]

 

[בן דוד]

הרבנים @בן דוד ו @זוטא
תשובותיהם מראות מקור שיש 'חיוב' ו'מצוה' דרבנן להוליד עוד בנים ובנות.
אך כל זה אינו נוגע לספיקו של ידידנו הרב @אחריך נרוצה שמסתפק על ה'קיום'
דאף שודאי אין חיוב פ''ו אלא בבן ובת למאי דקי''ל כב''ה, מ''מ אולי יש כאן 'קיום'

ואם באנו למידה זו לבאר ספיקו של הרב הנ''ל, הנני מרחיב מעט את ספיקו
א'. י''ל דבן ובת אינו אלא שיעור למטה בהמצוה אבל לא שיעור למעלה [ואם זה הספק יל''ע למה לא נמנה בדברים שאין להם שיעור בריש פאה ויל''פ]
ב. י''ל דניתן לקיים המצוה כמ''פ כל עוד לא נגמר הקיום שלה כיסוד הידוע מהגנצי''ב [וזה למאי דנימא דהמצוה מתקיימת כל שעתא בחיותם של הבן ובת]

לכאורה יש סברא נוספת,

אשר הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם שייתכן חיוב רק 'לכתחילה' מדאורייתא,

אם כן, אז אפילו אם בן ובת הוי שיעור גם למעלה לגבי החיוב, ואפילו אם אי אפשר לקיים מצוה כזו עוד פעם,

ייתכן אולי שיהיה חיוב לכתחילה על יותר מהחיוב הגמור.

 

[חכימא]

לכאורה לפי יסוד הגר"ח שלא שייך הידור לאחר שכבר יצא ידי חובתו,
תיתכן השאלה רק באופן שהוליד כמה בנים לפני שהוליד בת או איפכא,
כי אם כבר הוליד בן ובת ויצא ידי חובתו אין כאן הידור.

 

[צריך עיון]

לכאורה יש סברא נוספת,

אשר הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם שייתכן חיוב רק 'לכתחילה' מדאורייתא,

אם כן, אז אפילו אם בן ובת הוי שיעור גם למעלה לגבי החיוב, ואפילו אם אי אפשר לקיים מצוה כזו עוד פעם,

ייתכן אולי שיהיה חיוב לכתחילה על יותר מהחיוב הגמור.

דצ''ע מכל הנך שיש להם שיעור למטה ואין להם שיעור למעלה, עי' ירו' ריש פיאה.

נ.ב. היכן יש מחלוקת כזו בראשונים [יש להניח שאין כונתו לתוס' פ''ק דגיטין].

 

[הצעיר שבחבורה]

נסתפקתי, אחד שזכה וכבר קיים את המצוה רבה דפרו ורבו, האם עם כל לידה ולידה של בן או בת נוספים מקיים בזה הידור מצוה של מצות פו"ר או דהוא רק עשה דדברי קבלה של "לא תוהו בראה".
אשמח לשמוע את דעת תלמידי החכמים דפה.

שמא יש להוכיח ממעשה דר' חייא ויהודית דביתהו. (יבמות סה ב)

 

[המאושר!]

סליחה שאני מתפרץ - קצת שלא מן העניין!

אני מבין את חשיבות הנושא, שהרי תורה היא, וללמוד אנו צריכים. אך טרם ניגש לדיון, חובה עלינו לעצור, להביט נכוחה ולשנן את האמת השורשית, האמת שאין בלתה:

רצון ה' בכל יהודי באשר הוא, להוריד לעולם עוד ועוד נשמות, להוסיף חיילים לה' ולעמו, שיגלו ויאירו את אורו ית' בתחתונים! זוהי האמת הברורה, שאין עליה עוררין, כפי שהורו לנו כל גדולי ישראל, על כל גווניהם.

אך אבוי! פירצה נוראה פרצה בדורנו - פירצה שמעמידה בסכנה את עצם יסודות הקיום היהודי! רוח הדמוקרטיה השקרית פשתה בקרבנו, נושאת עימה מסר מסוכן: עשה כפי הבנתך, פעל כפי שחוש הדעת המצומצם שלך מורה לך, ואל תטרח מעבר לכך - שהרי את שלך כבר קיימת!

וזו פירצה ומעשה טיפשית שאין למעלה ממנה! וכי יודע האדם מה נכון לו? וכי יכול הוא לשער לאן יובילוהו חייו? מי הפתי החושב שבידו לנווט את עתידו, לפרנס את עצמו, ולסדר את דרכו ללא הכוונה?

אכן, ישנם מקרים חריגים, מצבים יוצאי דופן הדורשים דיון פרטני. אך גם אז - לא מחשבה אישית, לא רגש חולף, ולא אידיאולוגיות זרות ישמשו נר לרגלינו, אלא דעת תורה טהורה בלבד!

ועוד יש להרחיב בזה רבות. אך ראשית לכל, חובה עלינו לדעת, לזכור ולחקוק עלי כתב את שורש הדברים!

 

[יודע רזי תורה]

נסתפקתי, אחד שזכה וכבר קיים את המצוה רבה דפרו ורבו, האם עם כל לידה ולידה של בן או בת נוספים מקיים בזה הידור מצוה של מצות פו"ר או דהוא רק עשה דדברי קבלה של "לא תוהו בראה".
אשמח לשמוע את דעת תלמידי החכמים דפה.

בלתק
יש משנה ביבמות שלדעת ב"ה או ב"ש צריך שני בנים ולא בן ובת

 

[הצעיר שבחבורה]

בלתק
יש משנה ביבמות שלדעת ב"ה או ב"ש צריך שני בנים ולא בן ובת

ב"ש אומרים שני זכרים, וב"ה אומרים זכר ונקבה שנאמר זכר ונקבה בראם.
אך, למאי נפק"מ?

 

[אחריך נרוצה]

לכאורה לפי יסוד הגר"ח שלא שייך הידור לאחר שכבר יצא ידי חובתו,
תיתכן השאלה רק באופן שהוליד כמה בנים לפני שהוליד בת או איפכא,
כי אם כבר הוליד בן ובת ויצא ידי חובתו אין כאן הידור.

אכן, לזה התכוונתי.
דלכאו' אם כבר לא עסוק באותה המצוה והיא נתקיימה בעבר אין אפשרות להוסיף בה הידור.

 

[אחריך נרוצה]

סליחה שאני מתפרץ - קצת שלא מן העניין!

אני מבין את חשיבות הנושא, שהרי תורה היא, וללמוד אנו צריכים. אך טרם ניגש לדיון, חובה עלינו לעצור, להביט נכוחה ולשנן את האמת השורשית, האמת שאין בלתה:

רצון ה' בכל יהודי באשר הוא, להוריד לעולם עוד ועוד נשמות, להוסיף חיילים לה' ולעמו, שיגלו ויאירו את אורו ית' בתחתונים! זוהי האמת הברורה, שאין עליה עוררין, כפי שהורו לנו כל גדולי ישראל, על כל גווניהם.

אך אבוי! פירצה נוראה פרצה בדורנו - פירצה שמעמידה בסכנה את עצם יסודות הקיום היהודי! רוח הדמוקרטיה השקרית פשתה בקרבנו, נושאת עימה מסר מסוכן: עשה כפי הבנתך, פעל כפי שחוש הדעת המצומצם שלך מורה לך, ואל תטרח מעבר לכך - שהרי את שלך כבר קיימת!

וזו פירצה ומעשה טיפשית שאין למעלה ממנה! וכי יודע האדם מה נכון לו? וכי יכול הוא לשער לאן יובילוהו חייו? מי הפתי החושב שבידו לנווט את עתידו, לפרנס את עצמו, ולסדר את דרכו ללא הכוונה?

אכן, ישנם מקרים חריגים, מצבים יוצאי דופן הדורשים דיון פרטני. אך גם אז - לא מחשבה אישית, לא רגש חולף, ולא אידיאולוגיות זרות ישמשו נר לרגלינו, אלא דעת תורה טהורה בלבד!

ועוד יש להרחיב בזה רבות. אך ראשית לכל, חובה עלינו לדעת, לזכור ולחקוק עלי כתב את שורש הדברים!

פשוט וברור ואינו צריך לפנים ביושבי בי מדרשא הדין.