למה עשרת מכות ולא אחת?

[תורה תמימה]

כדי לשחרר את עם ישראל ממצרים לא די במכה אחת?

 

[יהודי]

הפסוק בהתראה למכת ברד מתייחס לשאלה הזאת
כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ: {טז} וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ:

 

[דוד רוטנברג]

המגיד מדובנא בספרו אהל יעקב ממשיל את זה לאדם המכין לעצמו ארוחה, שדי לו בתבשיל אחד שיהיה בו בכדי להשביעו. אבל אכסנאי שמבשל לאורחיו, מרבה בתבשילים כדי להשביע את רצון כולם ולהציג בפניהם מבחר מגוון ומינים ממינים שונים. אף כאן, אילו הייתה מטרת המכות שלוח בני ישראל בלבד, היה די במכה אחת. אבל הקב"ה מעיד שהמכות באו "למען תדע כי לה' הארץ", להראות את כוחו וגבורתו המלאים עולם, "ולמען ספר שמי בכל הארץ". לשם כך רצוי שיהיה גיוון ומבחר, להשתומם ולהתפעל.

 

[געגועים]

כדי לשחרר את עם ישראל ממצרים לא די במכה אחת?

זה על דרך מה שהקשו במשנה "והלוא במאמר אחד יכול להיבראות" ועיי"ש בתוי"ט
ועשרת המכות היו כנגד עשרה מאמרות כמובא ברש"י באבות עיי"ש

 

[שלמה דייטש]

אור החיים הקדוש פרק ד פסוק כד

עוד אפשר שאם היה פרעה מחזיק לבו לשלח ישראל ולא היה מדבר דברים נגד כבודו יתברך כאומרו (לקמן ה' ב') מי ה' היה ה' מביא עליו מכת בכורות תיכף ומיד ולא היה משביעו כוסות התרעלה, וזה הוא שרמז ה' למשה באומרו ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם פירוש שהחוזק הוא שלא ישלח שאם ישלח אפי' מכת בכורות לא תבא עליו, וכשלא יהיה אלא מניעת שלוח העם יהיה לו לצרה מכת בכורות, אבל אחר שנגע בכבודו יתברך יבואו עליו מכות גדולות ונאמנות, וכן תמצא שאמר ה' (לקמן ט טז) בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי וגו':

וע"פ האמת הם כבר דברי רש"י פרק ז פסוק ג

מאחר שהרשיע והתריס כנגדי

 

[למשמע אוזן]

זה מדה כנגד מידה וכל מכה כנגד דבר אחר שעשו, אמנם כך היה יכול להישאל אמאי לא הביא ה' עליהם את כל המכות בפעם אחת ועל זה תירצו כבר לעיל מקרא דבעבור זאת העמדתיך וכו'

 

[הינוקא]

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.

 

[אם היו]

הקב"ה היה יכול לשחרר את עם ישראל גם בלי מכות למצרים בכלל, אלא כך עלה הרצון מלפניו יתברך לנקום במצרים.

 

[שלמה דייטש]

לפי דברי האור החיים הקדוש בריש פרשתן היה להשי"ת מצד אחד אינטרס בענישת המצרים, ומצד שני להראות כוחו

אכן כוונת הכתוב הוא כי בא ה' להודיע כי אין תכלית הכוונה בהבאת האותות בקרבו לעשות נקמה בפרעה אלא לחזק האותו' שבהם עיקר האמונה בלב ישראל כדי שיהיה רשום בל ישכח לנצח כי כשיהי' בקרבו של פרעה יהי' בזכרון בני ישראל לעולם ועד והכוונה ע"ד אומרם ז"ל במס' חולין (דף עה:) בדין בן פקועה כ"א יהיו בו ב' דברים המופלאים יהי' מוזכר תמיד וכשיראו שאוכלו בלא שחיטה לא יחשדוהו כי מוזכר הוא ביניהם כי תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי והנה באמצעות הפלא שיפליא ה' להודיעם כי הוא שולט ברוח ובמים ובעפר ובבעלי חיים ובאש ובאויר וכדומה אין זה מספיק שיזכר הדבר בתמידות לעולם לחקק האמונה אלא באמצעות היות הפלאה ב' כי יפליא ה' להרע את פרעה ועבדיו להשקותם כוסות לענה מה שלא הי' כן לכל גוי וזה לך נעימות אמרי נועם ולמען תספר באזני בנך ענין זה והסיפור מן הנמנע שיהיה הדבר תמיד בזכרונך זולת באמצעות ב' תמיהות, הא' את אשר התעללתי במצרים הרי תמיה אחת הגם שהי' ה' עושה להם צרות שאין בהם שדוד המערכות והטבעיות אעפ"כ לצד רוב הצרות והמכות עשר מכות וכל מכה היתה של ארבע וה' מכות לא עשה כן לכל גוי הנה הדבר תמוה ותמיה זו לבד לא דכירי אינשי ולא יספרו מעשה ה' ואמר ואת אותותי פי' האותות שעשה ה' תמיה' שנית שגם בלא ענין מצרים האות מעצמו הוא דבר פלא ובאמצעות ב' פלאות תספר באזני בנך ובן בנך וגו' ותכלית המכוון בסיפור הוא וידעתם כי אני ה' ואין עוד ותכזיבו האמונות זולת זה וכן תמצא כשדבר אתנו ה' ב"ה בהר סיני פתח דבריו ית' אמר אנכי ה' אלהיך וזה לך האות אשר הוצאתיך מארץ מצרים והוא שהקדים דבריו כאן ואמר וידעתם כי אני ה' כי יכירו בזה בחוש הראות צדק האמונה מה שלא השיג אדם מהעולם עד העולם ברוך אשר כן עשה לנו:

 

[שני בזיכים]

הקב"ה היה יכול לשחרר את עם ישראל גם בלי מכות למצרים בכלל, אלא כך עלה הרצון מלפניו יתברך לנקום במצרים.

השאלה אם אפשר להבין.
ונראה מהתורה שהיא רוצה שנבין. והיא כותבת הרבה על נושא זה.
צריך להתעמק היטב בדבריה.

 

[תורה תמימה]

הקב"ה היה יכול לשחרר את עם ישראל גם בלי מכות למצרים בכלל, אלא כך עלה הרצון מלפניו יתברך לנקום במצרים.

כמעט את כל הקושיות אפשר לפתור בטענה הזו. ובכל זאת ראשונים ואחרונים חיפשו הסבר. ומצאו....

 

[מצַפֶּה]

כדי לשחרר את עם ישראל ממצרים לא די במכה אחת?

בהגדה של פסח נראה שיש שבח בכמה שיותר מכות. [מחלוקת אם 200 או 250]

 

[שני בזיכים]

למה אני מקבל התראה כאשר יש תגובה כלשהו לאשכול זה?
אני רוצה רק כאשר יש תגובה אליי.

 

[מצַפֶּה]

למה אני מקבל התראה כאשר יש תגובה כלשהו לאשכול זה?
אני רוצה רק כאשר יש תגובה אליי.

מעל ההודעה הראשונה בעמוד בצד שמאל יש "בטל", תלחץ ותראה ישועות.

 

[שלמה דייטש]

חשבתי אולי לצרף את דעות האור החיים הק' שהובאו בהודעות 5 ו-9 וע"י זה להסביר פירוש קצת מעניין.

היה להשי"ת ענין להוכיח את שלטונו היחיד בעליונים ותחתונים, על הארץ והים והיבשה והאויר.
אבל אילו הוא היה קורע את ים סוף ולא מטביע את המצרים בתוכו, גם כולם היו מודים שהוא השולט הבלעדי על הים.
וע"כ הרבש"ע היה יכול לעשות 10 פלאות בהם היה לו ענין כנגד עשרה מאמרות, ולהראות את כוחו ולספר שמו בכל הארץ.

אלא שכאן נכנס הענין שפרעה חירף וגידף, ולכן נגזר עליו לקבל את כל האותות והמופתים ולשתות את כוס התרעלה עד תומה, מה שאכן לא היה חייב לקרות.

ובזה צירפתי את דעותיהם של @תורה תמימה @יהודי @דוד רוטנברג @געגועים @למשמע אוזן @הינוקא @אם היו גם יחד.

 

[אוצר התורה]

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.

רבינו @געגועים הזכיר מזה למעלה.

בא - למה עשרת מכות ולא אחת?

כדי לשחרר את עם ישראל ממצרים לא די במכה אחת?

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[דוד המלך]

אפשר לנסות לדמיין שקצין נאצי במחנה השמדה אחרי השחרור יקבל כדור בראש, זה לא מגיע לו, הוא צריך לעבור סבל ארוך ורק אחר כך למות.

 

[הצעיר שבחבורה]

הפסוק בהתראה למכת ברד מתייחס לשאלה הזאת
כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ: {טז} וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ:

וכן בתחילת פרשת בא

כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּוֹ: וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י ה'.