מדוע מנה הסמ"ג אלמנה ויתום בלאו אחד?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כל אלמנה ויתום לא תענון (כב כא)
הסמ״ג לאוין ח׳ וק״פ מנה שלא לענות אלמנה ויתום בלאו אחד.
והקשו עליו בדינא דחיי ובפרשת דרכים דרך מצותיך ובמגילת ספר לאוין ח׳, הרי דרכו של הסמ״ג בשני לאוים הנפרטים באותו הלאו, למנות כל אחד בפני עצמו, כגון לא יבוא עמוני ומואבי, שאע״פ שנאמרו בלאו אחד, כיון שנפרטו בפירוש הוי כל אחד לאו בפני עצמו. ומאי שנא כל אלמנה ויתום שמנה רק בלאו אחד.

ונראה ליישב, דהנה רש״י כאן כתב "הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם", ובמכילתא היא מחלוקת תנאים רבי עקיבא רבי ישמעאל האם התורה הזהירה דוקא על אלמנה ויתום או הוא הדין כל אדם. והסמ״ג שם הביא את דברי רש״י הנ״ל שהוא הדין בכל אדם.
ומעתה נראה דהסמ״ג אזיל לשיטתו, דכיון שלאו זה נוהג בכל אדם ואלמנה ויתום לאו דוקא, אם כן אין זה אלא איסור אחד שלא לענות כל אדם ואינו תלוי בשמות של אלמנה ויתום, ואינו דומה לעמוני ומואבי שדוקא הם אסורים, אם כן האיסור תלוי בשם עמוני ובשם מואבי, ואתי שפיר.​

 

[הצעיר שבחבורה]

יואיל מר בטובו לפרש לי את דברי הסמ"ג בלאוין ק"פ שכתב

עבד זה שברח לארץ ישראל הרי זה גר צדק והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי \שאונה\ [שמונה] אותו מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר לכך צוה עליו הכתוב שנאמר עמך ישב בקרבך וגומר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו (ע"פ רמב"ם שם הל' יא ע"ש), ומכל מקום בכלל אזהרת הגר הוא והכל עניין לאו אחד הוא, והדעת מכרעת שהם שני לאוין ולא נמנה כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם בלאו אחד [כי מניין אחד הוא] (ל"ת ח ע"ש)​