מאמר תורני מי כתב את המשניות?

כל מי ששואלים אותו את השאלה הזאת, עונה באינסטינקט "רבינו הקדוש".
האמנם?
גשו נא לארון הספרים, ופתחו את 'תוספות הרא"ש' על מסכת כתובות דף ב:
וזה לשונו:
"לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו. יש מקשין מנא ידעינן דלא קתני נשאו, דלא נישאו נמי ניכתב בלא יו""ד, א"כ מצינן למיקרי לא נשאו כמו לא נישאו. ומתרצים דמדקדק מדקתני אוכלות משלו, ואי קתני לא נשאו א"כ בבעלים איירי, א"כ הוה ליה למיתני מאכילין אותן משלהן. ולי נראה דאינו קשה, שהרי לא היה להם כתובה תורה שבעל פה וגורסין על פי הקבלה, והיה ידוע להם היאך קיבלו הקריאה".

הרי כתוב כאן מפורש, שבזמן האמוראים עדיין לא נכתבה תורה שבעל פה.
וכן יש משהו ברש"י (ב"מ דף ל"ג:): שדורש התייחסות. וז"ל:

"בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה (דף י.) ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם לפיכך אמרו בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו לב לטעמי המשנה".

בכל האריכות בלשון רש"י הקדוש, יש שורש אחד שלא מופיע - וזה השורש כ.ת.ב. - שהיה מתבקש לכותבו אם רש"י היה סובר שרבי כתב את המשניות.
וכך מוכח שהתפארת ישראל הבין בדברי רש"י, כי במסכת ערכין פרק ד' משנה א' הוא מבאר מה הפשט בזה שלפעמים אומרת הגמ' 'חיסורי מחסרא והכי קתני' - וכי לא יכלו להגיה המשניות, ומתרץ התפארת ישראל וז"ל:

"ולפע"ד היה זה כדי לחזק המשנה בכח הזכרון, מדהיו שונין המשניות על פה אפי' בימי רבי [כרש"י מסכת בבא מציעא דף ל"ג עמוד א]. וע"י הניגון נזכר היטב לישנא דמתני', באשר שהיה הזמר מסודר לפי המלות והבבות שבמשנה".

וכך גם משמע ברש"י בתמורה דף יד:, שהגמ' שם אומרת וז"ל:

"והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה".
וברש"י, "כשורפי התורה - שאין מצילין אותן בשבת בפני הדליקה. ל"א שאסור להשהותן כתובים דתורה שבעל פה היא".

היינו שללישנא אחרינא המשניות עוד לא נכתבו בזמן האמוראים.
וכן איתא בהקדמת הר"ן למסכת ברכות:

"וכאשר ראה (=רבי) העתקת האומה בדלדול ובחסרון בגירסא ובחכמה, וכאשר אמרו עירובין דף נ"ג. "לבם של ראשונים כפתחו של אולם ואנו כמלא מחט סדקית", וראה עוד מה שעבר על האומה מהגזירות והעול והיו ימיו ימי ישועה לקרבו מהמלך, עלה בלבו שיקבץ כל מה שיש בידם מהקבלה לפי שראה שאריכות יש בגלות. ונתקבץ עם חכמי דורו וקיבץ העקרים לאנשי אותו הזמן למשמרת לאות, ותקנה תיקון יפה וחברה חיבור נמרץ כפי חכמתו ופלפולו וקראה משנה".

שוב אנו רואים שלא מופיעה המילה כתב בהטיותיה השונות, למרות שמתבקש לכתוב כך.

לסיכום:
מתוספות הרא"ש, מרש"י ומהר"ן אנו רואים שס"ל שרבי לא כתב את המשניות, אלא רק סדרם בפרקים ובמסכתות ובסדרים, אבל עדיין הכל היה בע"פ.
וכן יש עוד הרבה הוכחות מראשונים רבים שסוברים שרבי לא כתב את המשניות.
(מאידך יש דיוקים אצל הרבה ראשונים שכן סוברים שרבי הוא הוא זה שהעלה על הכתב את המשניות, אך במאמר זה אני מתייחס אך ורק לשיטה שרבי לא כתב את המשניות).
אז לשיטתם, מי כן כתבם?
אין לי לזה תשובה ברורה, אך ממה שראינו הם סוברים שבזמן האמוראים המשנה עדיין לא נכתבה, ובזמן הראשונים היא בוודאי כבר היתה כתובה.
ולכן חייבים לומר שאו הסבוראי או הגאונים הם אלו שהעלו את ששה סדרי המשנה על הכתב.

ואשמח מאד אם אחד מהחכמים והרבנים כאן יוכל לשפוך אור על הענין, וכן אשמח לקבל מקורות נוספים בענין זה.

 

[רוצה להיות יהודי פשוט]

אין לי תשובה לשאלה, אבל יש לי שאלה נוספת שייתכן שיש קשר בין שתי השאלות, ואולי יש מי שיוכל להחכים אותנו בזה.
יש הרבה שינויי נוסחאות בין המשניות שבבבלי למשניות שבירושלמי וביניהם למשניות המודפסות בפני עצמם, השאלה היא מהיכן באמת נוצרו ההבדלים? והאם ניתן להצביע על אחד מהנוסחאות הנ"ל כהיותר מדוייק?
[התעוררתי לזה לגבי חזרת משניות בעל פה, לאיזה נוסח עדיף להיצמד].
אשמח מאוד אם יש מי שידוע לו משהו בנידון.
ומתוך המאמר עלתה בי מחשבה שאולי הא גופא, אכן המשניות לא היו כתובים מתחילה מזמן רבי, אלא שכותבי התלמוד כתבו ממילא את המשניות שבתוך התלמוד, וכל אחד כתב כפי הנוסחא שהיה רגיל בה, ומזה באו ההבדלים, ואם כנים הדברים הרי בהכרח שמלבד זה היה עוד כתיבה לכל המשניות יחד שהרי לא על כל המשניות יש גמ', וזהו הנוסח השלישי של המשניות שלפנינו, ועדיין צ"ע.

 

[חיים למוצאיהם]

לא צריך דיוקים בדעת רש"י בעירובין סב: מפורש ברש"י שבימי האמוראים לא היתה המשנה כתובה וז"ל להכי נקט מגילת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית ולהכי קרי לה מגלה עכ"ל וכן בשבת יג:

 

[אחד יחיד]

לא צריך דיוקים בדעת רש"י בעירובין סב: מפורש ברש"י שבימי האמוראים לא היתה המשנה כתובה וז"ל להכי נקט מגילת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית ולהכי קרי לה מגלה עכ"ל וכן בשבת יג:

אפשר לדחות, דשאני דבר הלכה ממשנה.
אך בכל אופן, ייש"כ על המקורות החשובים.

 

[חיים למוצאיהם]

אפשר לדחות, דשאני דבר הלכה ממשנה.
אך בכל אופן, ייש"כ על המקורות החשובים.

הגמ' מדברת על זה שגם דבר פשוט ביותר אסור להורות בפני רבו והדוגמא לזה היא מגילת תענית ורש"י מסביר שזה היה הדבר היחיד שהיה כתוב
ובשבת רש"י כותב להדיא שהמשנה והברייתא לא היה בכתב אמנם שם לא מבואר על איזה תקופה מדובר אבל בצירוף שתי המקורות הדבר מפורש ברש"י שלא רבי כתב את המשניות אלא רק ערך בע"פ

 

[אחד יחיד]

הגמ' מדברת על זה שגם דבר פשוט ביותר אסור להורות בפני רבו והדוגמא לזה היא מגילת תענית ורש"י מסביר שזה היה הדבר היחיד שהיה כתוב
ובשבת רש"י כותב להדיא שהמשנה והברייתא לא היה בכתב אמנם שם לא מבואר על איזה תקופה מדובר אבל בצירוף שתי המקורות הדבר מפורש ברש"י שלא רבי כתב את המשניות אלא רק ערך בע"פ

לשון רש"י שהבאת הוא "שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן".
מי אמר לך שדבר הלכה זה משניות? אמנם מסתבר שאין חילוק, אך אין הכרח.

 

[חיים למוצאיהם]

לשון רש"י שהבאת הוא "שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן".
מי אמר לך שדבר הלכה זה משניות? אמנם מסתבר שאין חילוק, אך אין הכרח.

כי רש"י בא להסביר למה הגמ' נקטה דוקא מגילת תענית ולא כל משנה אחרת שיהיה מותר להורות מתוך הכתב
וע"ז כתב שלא היה כתוב בימיהם רק מגילת תענית

 

[חיים למוצאיהם]

המהרי"ץ חיות האריך בענין זה שלא רבי כתב את המשניות בספרו תורת נביאים
(תעשה חיפוש באוצר החכמה את המילים מגילת תענית בספר הנ"ל)

 

[אחד יחיד]

המהרי"ץ חיות האריך בענין זה שלא רבי כתב את המשניות בספרו תורת נביאים
(תעשה חיפוש באוצר החכמה את המילים מגילת תענית בספר הנ"ל)

ייש"כ!
וברוך שכיוונתי לדבריו.

 

[י"ג מידות]

נראה לי שיש לי ראיה די מפורשת לעניין:

כשהזיק חב המזיק:

חב המזיק חייב המזיק מיבעי ליה אמר רב יהודה אמר רב האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא:

מובן, שיש מקומות שהתנא ירושלמי ויש מקומות שהוא לא ירושלמי.
נמצא שלא רבי כתב את המשניות אלא רק סידרם.

 

[חיים למוצאיהם]

נראה לי שיש לי ראיה די מפורשת לעניין:

מובן, שיש מקומות שהתנא ירושלמי ויש מקומות שהוא לא ירושלמי.
נמצא שלא רבי כתב את המשניות אלא רק סידרם.

הנידון כאן הוא אם רבי ערך את המשניות או גם כתב אין צד שהוא לא ערך אלא רק סידר
אבל אה"נ המהרי"ץ חיות במקום שם כותב שמוכח מגמ' זו שיש משניות שהיו קודם רבי ורבי הניחם כמו שמצאם
אבל ודאי שע"פ רוב רבי הוא זה שערך את המשניות

 

[גנזי נסתרות]

איני יודע אם זה ראיה-
לפי הידוע הכתב יד הראשון של המשניות המוכר לנו הוא מהגניזה הקהירית מזמן הגאונים ובהחלט יכול להיות שרק אז כתבו זאת מסודר

 

[זוטא]

כן אשמח לקבל מקורות נוספים בענין זה

מצאתי בספר עלי תמר עמ"ס מגילה שהתייחס לדברים וז"ל
דברים שנאמרו בפה בפה. דברים שנאמרו בכתב בכתב. בתמורה י"ד. ר"י ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי עת לעשות לה' הפרו תורתיך וכו'. ולא שהם חידשו הדרש שהרי לפניהם נכתבו המשנה והבריתות. אלא ר"ל דדרשי הפסוק הרגיל בזה כבר לענין כתיבת המשנה אלא שרבי כתב המשנה אבל למדו בע"פ בנוסח האחיד של משנת רבי אלא שאם שכחו עיינו בהנוסח הכתוב כמ"ש בלישנא אחרינא בשטמ"ק שם. ובפירוש ר"ג ובספר חסידים הוצאת מק"נ סימן תתקנ"א וז"ל אמרי רבנן על גירסייהו סמיכי כיון שאיכא שכחה כתבין ומחתין דאי משתכח מילתא מעיינין בספרא כו' ולכן נכתבו המשנה והבריתות ותלמוד ומדרשים ותוספות והראשונים כתבום ע"כ. ור"י ור"ל יתכן שבעת הדרשה בשבת מעייני בסיפרא דאגדתא אף בציבור. והנה לא רבי התחיל לכתוב תורה שבע"פ אלא כבר מזמן משה רבינו והנביאים כתבום בקיצור בראשי דברים לעצמם וללמדם לציבור בהסברה רחבה בע"פ. שכן כתב הרמב"ם בהקדמה לחיבורו. ומימות משה ועד רבינו הקדוש לא חברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבע"פ. אלא בכל דור ודור ראש בי"ד או נשיא שהיה באותו דור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמדה ע"פ ברבים וכו'. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש וכו'. וחיבר ספר המשנה ושננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם כדי שלא תשתכח התורה שבע"פ מישראל. ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה. לפי שראה שהצרות מתחדשין וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות. וחיבר חבור אחד להיות ביד כולם וכו' עיין שם היטב. מזה נראה שעיקר הדבר הוא הלכה מקובלת ממשה מסיני שהתורה שבע"פ יש לשמרה משכחה וכפי שכל דור ודור צריכים, יש לכתבה לשמרה מהשכחה. והדרשה של עת לעשות לא התנאים ולא האמוראים חדשו אלא היא אסמכתא להלכה המקובלת ממשה והנביאים. ובזה ניחא שלא קשה והלא אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ואיך התירו הכתיבה של תורה שבע"פ. אבל לפי האמור כך היא הלכה ממשה ובית דינו. ולכאורה יש סתירה לדברי הרמב"ם מאגרת רש"ג שכתב, ולא הוו חד מן הראשונים דכתבו מדעם עד סוף יומי דרבינו הקדוש. וכן לא הוה גרסי כולהו בפה אחד ולשון אחד וכו'. וכדי שלא יסתרו את דברי הרמב"ם צריכים לפרש דעד יומי דרבי לא הוה כתב מדעם כחיבור כתוב בנוסח אחיד אבל ודאי שבכל הדורות הנביאים והחכמים כתבו בקיצור לזכרון הלכות שהיו צריכים לעצמם אבל הסתירוה מעיני רבים כדי שילמדו תורה שבע"פ וכמ"ש בשבת ו', מצאתי מגילת סתרים עיין שם וברש"י שם. ובאתי רק להעיר והדברים ארוכים כידוע עכ"ל

 

[אחד יחיד]

מצאתי בספר עלי תמר עמ"ס מגילה שהתייחס לדברים וז"ל
דברים שנאמרו בפה בפה. דברים שנאמרו בכתב בכתב. בתמורה י"ד. ר"י ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי עת לעשות לה' הפרו תורתיך וכו'. ולא שהם חידשו הדרש שהרי לפניהם נכתבו המשנה והבריתות. אלא ר"ל דדרשי הפסוק הרגיל בזה כבר לענין כתיבת המשנה אלא שרבי כתב המשנה אבל למדו בע"פ בנוסח האחיד של משנת רבי אלא שאם שכחו עיינו בהנוסח הכתוב כמ"ש בלישנא אחרינא בשטמ"ק שם. ובפירוש ר"ג ובספר חסידים הוצאת מק"נ סימן תתקנ"א וז"ל אמרי רבנן על גירסייהו סמיכי כיון שאיכא שכחה כתבין ומחתין דאי משתכח מילתא מעיינין בספרא כו' ולכן נכתבו המשנה והבריתות ותלמוד ומדרשים ותוספות והראשונים כתבום ע"כ. ור"י ור"ל יתכן שבעת הדרשה בשבת מעייני בסיפרא דאגדתא אף בציבור. והנה לא רבי התחיל לכתוב תורה שבע"פ אלא כבר מזמן משה רבינו והנביאים כתבום בקיצור בראשי דברים לעצמם וללמדם לציבור בהסברה רחבה בע"פ. שכן כתב הרמב"ם בהקדמה לחיבורו. ומימות משה ועד רבינו הקדוש לא חברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבע"פ. אלא בכל דור ודור ראש בי"ד או נשיא שהיה באותו דור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמדה ע"פ ברבים וכו'. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש וכו'. וחיבר ספר המשנה ושננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם כדי שלא תשתכח התורה שבע"פ מישראל. ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה. לפי שראה שהצרות מתחדשין וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות. וחיבר חבור אחד להיות ביד כולם וכו' עיין שם היטב. מזה נראה שעיקר הדבר הוא הלכה מקובלת ממשה מסיני שהתורה שבע"פ יש לשמרה משכחה וכפי שכל דור ודור צריכים, יש לכתבה לשמרה מהשכחה. והדרשה של עת לעשות לא התנאים ולא האמוראים חדשו אלא היא אסמכתא להלכה המקובלת ממשה והנביאים. ובזה ניחא שלא קשה והלא אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ואיך התירו הכתיבה של תורה שבע"פ. אבל לפי האמור כך היא הלכה ממשה ובית דינו. ולכאורה יש סתירה לדברי הרמב"ם מאגרת רש"ג שכתב, ולא הוו חד מן הראשונים דכתבו מדעם עד סוף יומי דרבינו הקדוש. וכן לא הוה גרסי כולהו בפה אחד ולשון אחד וכו'. וכדי שלא יסתרו את דברי הרמב"ם צריכים לפרש דעד יומי דרבי לא הוה כתב מדעם כחיבור כתוב בנוסח אחיד אבל ודאי שבכל הדורות הנביאים והחכמים כתבו בקיצור לזכרון הלכות שהיו צריכים לעצמם אבל הסתירוה מעיני רבים כדי שילמדו תורה שבע"פ וכמ"ש בשבת ו', מצאתי מגילת סתרים עיין שם וברש"י שם. ובאתי רק להעיר והדברים ארוכים כידוע עכ"ל

ייש"כ על המציאה הנפלאה!

 

[חידושא]

תלמד בספר "יסוד המשנה ועריכתה", להגאון האדיר ר' ראובן מרגליות ז"ל, [כמדומני ניתן להורידו גם בהיברובוקס] ותחכים הרבה בנושא חשוב זה.