מאמר תורני מניין המצוות

מוני המצוות
מקצוע מכובד בו עסקו גדולי אומתנו הוא מניין המצוות, במקרים רבים אף נקשר העיסוק בתחום מהותי זה בדברי ימי אלו שעסקו בו. תחום זה העסיק את רבותינו עוד בתקופת הגאונים בה כתב רבי סעדיה גאון את מניין המצוות שלו אשר נעשה להבהיר ונהיר אודות לר''י פערלא שאזניים עשה לתורתו.

לאחריו היו רבים נוספים כדוגמת ספר החינוך אשר נכתב בעיקרו כאיגרת לבן על מנת לעורר את ליבו לדבוק בתורה ומצוותיה ואגב פירוט מצוות התורה מונה אתן המחבר אשר יתכן ויוודע מיהו לאחר שהדבר היה בגדר תעלומה. וגם את כליו נשא בעל המנחת חינוך שבאר את דבריו כשהביא ללא הרף במקביל להם את דברי המורה הגדול, הלא הוא הרמב''ם.

אחד ממוני המצוות המרכזיים ביותר היה הרמב״ם שהחל את מניינו מהשרשים שיהיו אמות המידה מה יכנס למניין ומה לא שייך לעניין. אמנם מוני המצוות הללו ועוד כמותם שלא סרו מן הדבר,
אשר כחוט השני עבר,
וממנו אף אחד לא סר
ועל תרי''ג מצוות שמר.


מניין המצוות
מניינם של מצוות לפי דברם,
של חכמים וצדיקים גדולי עולם, הוא שש מאות ושלוש עשרה. מניין זה כביכול נתקדש על ידם של מוני המצוות וגם כשסברו כי מצווה מסויימת אינה מן המנוייות, ספרו במקומה אחרת ועל מניין זה שמרו.
מקורו של מניין תריי''ג הוא מהגמ' מכות כג, ב
דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם אמר רב המנונא מאי קרא תורה צוה לנו משה מורשה תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום

כותב שם המאירי:
שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני שס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה ורמ"ח מצות עשה כמנין איבריו של אדם ופרטי המצות הנכללות תחת מספר זה ענינם מעורבב ביד המפרשים וכבר נתפרסם במנינם ספר נכבד לגדולי המחברים:


אבל הגמ' בסוטה, מביאה מחלוקת בין רבי ישמעאל לר' עקיבא.
לגבי שלושה מצוות (לקנא לאשתו, לעולם בהם תעבודו, לה יטמא) שר' ישמעאל אמר רשות ואילו רבי עקיבא אמר חובה.

ומקשה על כך שם התוס'
וכי לרבי ישמעאל דאמר רשות בצר להו או לר' עקיבא טפי להו

האם יתכן שר' ישמעאל או רבי עקיבא יטו מהמקובל למנות תרי''ג מצוות ?

ותירצו התוס'
ונראה דבשאר מצות דמפיק ר' ישמעאל מקרא עביד ליה ר' עקיבא אסמכתא

ואם כן מספר תרי''ג נשמר, שהרי מתוך התרי''ג מצוות שמנה ר' ישמעאל ישנם מצוות שאינן נמנות לדעת ר' עקיבא והן נלמדות מפסוקים רק כאסמכתא.

אבל היו בין תלמידי החכמים שרצו לקבוע כי אין דברם זה של קביעת מניין המצוות לתרי''ג החלטי.
ולדבריהם אין כל נפקא מינא בעניין אם לר' ישמעאל יחסרו או שלר' עקיבא יתיתרו מצוות מספר.
בדבריהם התבססו הם על דברי הרמב''ן.

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שורש א:
וטרם אתחיל לדבר עם לבבי בענין הזה אומר מה שנסתפק לי אף על פי שידעתי שהכל מחזיקים בו כדבר פשוט, וזה במה שאמרו בסוף מסכת מכות: דרש ר' שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני … והנה על פי זו המימרא בא בעל הלכות גדולות ומנאן אחת לאחת למצוא חשבון ואחריו נתפשט הדבר מאד והוסכם בין כל החכמים והתלמידים ונתפרסם בהמון שזה סכום כל המצות ונתחברו בזה שירות פיוטין ואזהרות נעימי זמירות. … ואני בעניי, עם כל זה עלה בלבי ספק על זו המימרא, אם היא דברי הכל או יש בה מחלוקת. וספק אחר אם היא הלכה למשה מסיני … או שהוא אסמכתא בעלמא מן הגימטריא הזו … אבל אע״פ שנביא אותה במחלוקת נודה שהיא הלכה, לפי שהסוגיות בתלמוד כן.

אמנם מצינו עוד ריבוי מקורות למניין תרי''ג בדווקא.

בגמ' בהן מפורש שמעניין המצוות הוא תרי''ג
נדרים כה, א

… וכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם: הוו יודעים, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת" (דברים כט יג).6 מאי אמר להו משה לישראל? … לאו לאפוקי דאסיקו שמא לעבודת כוכבים אלוה … לא, עבודת כוכבים איקרי אלוה7 …. ולשבע יתהון דמקיימיתון מצות! משמע מצות המלך.8 … ולישבע יתהון דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה! אי נמי, שש מאות ושלש עשרה מצות! אלא, משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט.

וכן יבמות מז, ב

… "ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני" … "ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו" – אמר רבי אלעזר: מאי קראה? דכתיב: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה" (רות א יח). אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! – "באשר תלכי אלך".10 אסיר לן ייחוד! – "באשר תליני אלין". מפקדינן שש מאות וי"ג מצות! – "עמך עמי". אסיר לן עבודת כוכבים! – "ואלהיך אלהי". ארבע מיתות נמסרו לבית דין! – "באשר תמותי אמות" … מיד: "ותרא כי מתאמצת היא וגו' ".

וכן במקורות נוספים:
שה''ש רבה פרשה א
ר' עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפיסו שטתיה.צאמרי: כתוב "תורה צוה לנו משה" (דברים לג ד) – כל התורה כולה שש מאות ושלוש עשרה מצות, הוי: בגימטריא "תורה" עולה שש מאות ואחת עשרה מצות דבר עמנו משה. ברם "אנכי ולא יהיה לך" לא שמענו מפי משה אלא מפי הקב"ה.

וכן,
בראשית רבה כד ה
א"ר יהודה ב"ר סימון: ראוי היה אדם הראשון שתינתן תורה על ידו. מאי טעמא? "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה א). אמר הקב"ה: יציר כפי ואיני נותנה לו? חזר הקב"ה ואמר: ומה עכשיו שש מצות נתתי לו ולא היה יוכל לעמוד בהן, והיאך אני נותן לו תרי"ג מצות – רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה?! "ויאמר לאדם" (איוב כח כח) – ויאמר לאדם – לא לאדם אני נותן, כי אם לבניו, שנאמר: "זה ספר תולדות אדם".

וכן,
שה''ש רבה א כ
ר' ינאי בריה דר' שמעון: כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו. כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, מאתים וארבעים ושמונה [רמ"ח] מצוות עשה, ושלש מאות וששים וחמש [שס"ה] מצוות לא תעשה.

ועל הטעם למניינם של מצוות באופן זה ועל מצוות שחלקו מוני המצוות אם למנותן, ארחיב אי''ה בחלק הבא בל''נ.

 

[הצעיר שבחבורה]

בגמ' בהן מפורש שמעניין המצוות הוא תרי''ג
נדרים כה, א

… וכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם: הוו יודעים, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת" (דברים כט יג).6 מאי אמר להו משה לישראל? … לאו לאפוקי דאסיקו שמא לעבודת כוכבים אלוה … לא, עבודת כוכבים איקרי אלוה7 …. ולשבע יתהון דמקיימיתון מצות! משמע מצות המלך.8 … ולישבע יתהון דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה! אי נמי, שש מאות ושלש עשרה מצות! אלא, משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט.

וכן יבמות מז, ב

… "ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני" … "ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו" – אמר רבי אלעזר: מאי קראה? דכתיב: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה" (רות א יח). אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! – "באשר תלכי אלך".10 אסיר לן ייחוד! – "באשר תליני אלין". מפקדינן שש מאות וי"ג מצות! – "עמך עמי". אסיר לן עבודת כוכבים! – "ואלהיך אלהי". ארבע מיתות נמסרו לבית דין! – "באשר תמותי אמות" … מיד: "ותרא כי מתאמצת היא וגו' ".

כמדו' שמובאות הם בהשגות הרמב"ן הנ"ל

 

[הצעיר שבחבורה]

אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! – "באשר תלכי אלך".

ראה

אמנם ראיתי ברמב"ן (בהשגות לספר המצוות שורש א) שכ' "שאמרה לה ברוח הקדש אפילו מצות העתידות להתחדש כמו שאמרו מפקדינן תחום שבת והיא מצוה מדבריהם ואני חושב שהיא תקון שלמה ובית דינו מכלל עירובין"