סכין פלסטיק - האם צריך להורידו בברכת המזון?

[גרינפלד]

יישר כוח.

 

[אוצרות המלך]

לא
והטעם פשוט
ולענ''ד גם לא סכיני ברזל הרגילים בסט הסכו''ם שמיועדים בעיקר לחיתוך דברים רכים או למריחה
ואינם חדים כלל.
ועובדה היא שכולם קונים במיוחד סכינים חדים לשימוש תדיר
ואילו סכיני הסטים משמשים רק למריחה ועריכת שולחן, והמנומסים גם חותכים בהם את העוף ותו לא.

 

[גרינפלד]

לא
והטעם פשוט
ולענ''ד גם לא סכיני ברזל הרגילים בסט הסכו''ם שמיועדים בעיקר לחיתוך דברים רכים או למריחה
ואינם חדים כלל.
ועובדה היא שכולם קונים במיוחד סכינים חדים לשימוש תדיר
ואילו סכיני הסטים משמשים רק למריחה ועריכת שולחן, והמנומסים גם חותכים בהם את העוף ותו לא.

הראוני:

חשוקי חמד סנהדרין עו:

האם יש לכסות בברכת המזון סכין העשוי למריחה
שאלה. כתב השו"ע (או"ח סימן קפ סעיף ה) נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון. ויש להסתפק בזה בכמה שאלות:
א. האם יש לכסות גם סכינים שאינם חדים, והם משמשים רק למריחה?
ב. מה הדין בסכין העשוי מפלסטיק או עץ. האם גם אותם יש לכסות בשעת ברכת המזון?
ג. מה הדין במזלג העשוי מברזל, האם גם אותם יש לכסות בשעת ברכת המזון?
ד. מה הדין באקדח או במברג האם גם אותם יש לכסות בשעת ברכת המזון, או שמא רק סכין יש לכסות?
תשובה. במשנה ברורה (שם ס"ק יא) הביא בשם הב"י ב' טעמים לכיסוי הסכין בשעת ברכת המזון, האחד דברזל מקצר ימי האדם, ואינו דין שיהיה מונח על השלחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם, דע"כ כתיב לא תניף עליהם ברזל, וע"כ אחר שגמר אכילתו ורוצה לברך ברכת המזון מכסה הסכין. וטעם שני בשם רבינו שמחה לפי שפעם אחד הגיע אחד לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית ותקע סכין בבטנו, וע"כ נהגו לסלקו בשעת ברכה.
וכתב המג"א (סק"ד) שדוקא סכין העשוי מברזל יש לכסות, ולא העשוי משאר מתכות, ופירש הפמ"ג דלטעם א' דוקא סכין ברזל יש לכסות משום שנברא לקצר, אבל לא משאר מתכות, [ויעוין שם שנשאר בזה בצ"ע] אולם לטעם ב' כל מיני מתכות שיוכל להמית עצמו, יש לכסות.
ונראה לענין שאלה הראשונה האם יש לכסות סכין ברזל שאינה חדה, דלא מבעיא לטעם הראשון של "לא תניף עליהם ברזל" שיש לכסותו, אלא גם לטעם ב' יש לכסות סכין קהה, שהרי מבואר בסנהדרין דף עו ע"ב רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית בכל שהוא. ופרש"י על ידי תחיבה שתוחב לו מחט בושט או בלבו.
ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן פ לה) כתב ששמע מפי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שסכין העשוי למירוח ולא לחיתוך אין צריך להסירו בברכת המזון, אולם בשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן ב) כתב שיש להסירו.
והנה לענין השאלה השניה בסכין העשוי מפלסטיק, נראה כיון שאינו עשוי מברזל, אין צריך להסירו, וגם לטעם השני, אף על פי שאפשר לחתוך עמו, מ"מ בגזירה שנעשה בגלל מעשה, מצינו בגמרא בשבת (דף ס ע"ב) דלא אסרו אלא כמעשה שהיה, כמו שכתב הט"ז (סק"ג).
ויתכן שלטעם הא' שברזל מקצר, מן היושר לכסות אקדח ומזלג ומברג, אולם למעשה לא נהגו לכסות המזלגות בשעת ברכת המזון, וצ"ע.

 

[אוצרות המלך]

הראוני:

העולה מכל זה שאין באמת חילוק בין סכין שאינה חדה לכף או מזלג, ששניהם יכולים לקצר ימי אדם בשווה
וכדברי הגרמ''פ זצ''ל.
וממה שלא נהגו בכל ברזל, צ''ל שעיקר הקפידא היא בסכין שיותר שייך בו קיצור חיים.
ובלא''ה כבר כתב הב''י שנהגו שלא לכסות בשבתות וביו''ט. ושזה שייך רק להטעם הב'
וממילא אין כאן בית מחוש
(בפרט שאין זה מדינא דגמרא אלא מנהג)

 

[הצעיר שבחבורה]

ובלא''ה כבר כתב הב''י שנהגו שלא לכסות בשבתות וביו''ט. ושזה שייך רק להטעם הב'

האריכו בזה האחרונים, והט"ז כתב שכוונתו אף לטעם השני, ומ"מ פירשוהו בין לטעם הראשון ובין לטעם השני, כך שאין להוכיח מכך.
ובפרט שהב"י סיים "מנהגן של ישראל תורה" ולכך אין להכריע משום זה.

 

[החש בראשו]

שמעתי סברא יפה כיון שאינו תקנה מחז״ל אלא מימי הגאונים אנו צריכים ללכת אחר הטעם שמא יתקענה בבטנו ואם כן אין לנו אלא דומיא כמה שהיה א. רק סכין ב. והראוי להרוג באיבחה אחת כלומר סכין המיועדת לחיתוך.

 

[הצעיר שבחבורה]

וממה שלא נהגו בכל ברזל, צ''ל שעיקר הקפידא היא בסכין שיותר שייך בו קיצור חיים.

ראיתי מובא טעם שלא נהגו בכל ברזל, משום דבקרא כתיב "כי חרבך הנפת עליה ותחללה" ולכך לא חשו לשאר כלי ברזל.