סדרת מאמרים ענייני שעבודי בע"ח ונזקין - שומת בשל עולם (1 צופה)

א.
ב"ק ז. בגמ' בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרב אבא כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין, ויש לחקור אם גם להצד דבשלו הן שמין הויא בשל עולם שומא קיימת אלא דאין שמין בה או דאינה קיימת כלל, והנפק"מ והצדדים יבוארו אי"ה לקמן [ואמנם בדברי החזו"א (ליקוטים סי' י"ט) מבואר בהדיא דחשיב שומא לכו"ע עיי"ש].

והנה אמרי' בגמ' אליבא דר"י לא תיבעי לך דאמר בדניזק שיימי', וכתבו התוס' (ד"ה אליבא) דהיינו משום דיליף גז"ש מוביער בשדה אחר דהוי דניזק ממש, והקשה המהרש"א דהלא אמרי' לעיל (ו:) דבלית ליה למזיק כעידית דניזק אהני קרא לר"י ליתן מעידית דידיה ותיבעי לך אי בשלו או בש"ע ותי' דאפשר דפשיטא ליה לתלמודא לר"י דמצי יהיב ליה מעידית דעלמא כיון דיהיב ליה טפי מעידית דניזק דהא אי הו"ל זיבורית כעידית דניזק הו"מ יהיב ליה עכ"ד.

ב.
והנה בהא דאהני קרא לר"י דבדליכא למזיק עידית דניזק אלא עידית דידיה יותר מדניזק וזיבורית דידיה פחות מדניזק דגובה העידית, הביא הרא"ש לעיל (סי' ב') מחלוקת ראשונים בדלית ליה למזיק כעידית דניזק אבל אית ליה בינונית ועידית יותר מעידית דניזק דאית דאמרי דלא יהיב ליה אלא בינונית דידיה ואית דאמרי דאפ"ה יהיב ליה עידית דידיה וכן הכריע הרא"ש, ובפשוטו סברת מחלוקותם היא דהאית דאמרי קמא ס"ל דאהני קרא אינו אלא דביש לו פחות ממיטב ויותר ממיטב יתן לו היותר דלעולם לא יפחות ממיטב דניזק וא"כ כל דאית ליה יותר ממיטב דניזק יהיב ליה, והשיטה השניה והרא"ש ס"ל דבליכא מיטב דניזק בעי' דוקא מיטב דמזיק ולא מהני לתת רק יותר טוב ממיטב דניזק [וכן נקט הגרע"א בסוגיין בביאור פלוגתתם].

וכתבו האחרונים [הגרע"א והרש"ש ועוד] דבדברי המהרש"א הנ"ל מבואר דלא כהרא"ש, דהגם דבקושייתו ודאי ס"ל דאיכא דין עידית דמזיק אמנם זהו גופא תירוצו דליכא דין עידית דמזיק שיהא שייך לדון כיצד שומתו אלא כל דהוא יותר ממיטב דניזק יהיב ליה, ומקשים העולם סתירה בדברי המהרש"א דהנה כתבו התוס' לעיל (ו: ד"ה כגון) דבלית ליה למזיק כעידית דניזק למ"ד או כסף או מיטב צריך ליתן דוקא כסף ולא קרקע, וכתב ע"ז המהרש"א דלא אמרי' בהא נמי אהני קרא לר"י [שיוכל ליתן עידית דמזיק] כיון דלא הוי לטובת הניזק, ומבואר לכאו' בדבריו דשייך למימר הכא אהני קרא ליתן עידית דמזיק הגם דאינו יותר מעידית דניזק לולא דלא הוי לטובת הניזק והוא כשיטת הרא"ש וסותר לדבריו הנ"ל.

ג.
ולכאו' אפשר ליישב דברי המהרש"א [ומתיישב היטב בלשונו] דאין כוונתו בסוגיין ליישב דלא כהרא"ש, אלא לעולם כהרא"ש ס"ל דאהני קרא דבליכא עידית דניזק בעי' דוקא עידית דמזיק [ודלא כהאחרונים הנ"ל], ומ"מ כתב דכיון דבאמת הקילה עליו התורה ליתן עידית דניזק ורק דהכא לית ליה עידית דניזק סברא הוא דלא חייבתו התורה דוקא עידית דמזיק אלא בעי' רק שיתן עידית כל דהו וסגי בעידית דעלמא דהלא שם עידית עלה דהא איכא שומא בשל עולם אלא דבעיקר דין מיטב אפשר דלא שיימי' בה אבל בכה"ג ודאי אפשר לשום בה [וזהו דלא כהצד דבשל עולם ודאי שומא קיימת היא].

ד.
אמנם כד דייקת היטב לכאו' א"א לומר כן, דהנה אמרי' בגמ' דלר"י לא תיבעי לך דאמר בדניזק שיימי' והראשונים נתקשו בטעם הדבר וכתבו כו"כ פירושים בזה (עי' תוס' רשב"א ראב"ד שיטמ"ק ועוד ראשונים) וצ"ב טובא מה הזקיקם לפירושים אלו ולמה לא פירשו בפשיטות דאיך אפשר לומר כלל בדר"י דבשל עולם הן שמין דא"כ מאי מיטב שדהו של ניזק דקאמר ר"י ומה ענין ניזק לשל עולם דבשלמא בדר"ע דאמר בשל מזיק הכוונה דיהיב מזיק שדה עידית דידיה אלא דהעידית לא שיימי' לפי שדותיו אלא לפי שדות דעלמא ויהיב ליה המזיק מיטב דעלמא דאית ליה [וגם אינו מחוייב לקנות אם אין לו] אבל בדר"י מה שייך כלל לומר בשל עולם הן שמין [ובאמת כן פירש בשיטמ"ק בשם הגליון את דברי הגמ' וכ"כ המהר"ם שי"ף על התוס'].

והנה הראב"ד פי' בדברי הגמ' (והובא בשיטמ"ק, ודבריו צ"ב רב ומ"מ נקודה זו מבוארת בדבריו) דלכך לא מיבעיא לן לר"י משום דאי מיטב דניזק בשל עולם שיימי' א"כ גם בהא דאהני קרא לדין מיטב דמזיק [ולכאו' ס"ל כהרא"ש] ישומו בשל עולם וא"כ ליכא נפקותא בהא דאהני קרא וע"כ דבשלו הן שמין, ומבואר בדבריו דפשיטא ליה דאי ניזק בשל עולם שיימי' ה"ה בדמזיק וליכא לחלק דבניזק הכוונה בשל עולם לאפוקי בדמזיק ובדמזיק היינו בשלו ממש או דבדניזק יהא בשלו ובדמזיק יהא בשל עולם וכקושיית המהרש"א וצ"ב הטעם [ובפרט שלא מצינו בברייתא בהא דאהני קרא לשון בדמזיק וודאי דהיה אפשר לחלק ביניהם], ולכאו' ביאור דבריו הוא דבשל עולם אינו שומא שלישית דיש ג' אופני מיטב דמזיק ודניזק ודעלמא [כהצד הא' דלעיל], אלא דהוא עוד אופן לשום מיטב דמזיק או דניזק והיינו דאפש"ל דמיטב של אדם היינו לפי קרקעותיו דהטובה שביניהם היינו מיטב דידיה והיינו הצד דבשלו הן שמין, וגם אפש"ל דמיטב כלפי כל אדם נמדד בשוק שזהו קרקע טובה בעצם גם למי שיש לו קרקעות טובות או פחותות מאלה וזהו מיטב שלו וזהו הצד דבשל עולם הן שמין והיינו מיטב דניזק או דמזיק לפי שומת העולם ואינו סוג מיטב חדש והוא נידון בעצם בשומת מיטב כלפי כל אדם אם הוא לפי קרקעותיו או לפי קרקעות העולם, ובזה מובנים היטב דברי הראב"ד דאם מיטב דניזק ממש נמדד שומת העולם א"כ ה"ה בדמזיק ואין לחלק ביניהם וכן להיפך.

ובזה מיושבים ג"כ דברי התוס' והראשונים דמבואר בהם דגם אליבא דר"י שאמר בדניזק שיימי' שייך לומר בשל עולם, דהוא באמת תשלומי מיטב דניזק ממש אלא ששומתו הוא בשל עולם דמיטב העולם הוא מיטב דידיה, ואף דס"ל דאפשר לחלק בזה בין בדניזק לבדמזיק דהא לא תירצו כהראב"ד מ"מ בעיקר הדבר בגדר בשל עולם הן שמין ס"ל ג"כ הכי [ועדיין צ"ב קצת מאי נפק"מ בהא דבדניזק שיימי' כיון דשיימי' ליה לפי העולם והלא אף אם היה בדמזיק היה אפש"ל בשל עולם והיה אותו דין, אלא דיש ליישב באופן פשוט דהוא משום דס"ל דבליכא עידית דניזק [או דעלמא] אהני קרא לשום בדמזיק [בשלו ממש ולא בשל עולם ודלא כהראב"ד וכנ"ל] וא"כ עיקר הדין צריך להיות בדניזק כדי שיהא אפשר לשנות לדמזיק, דהא ודאי ס"ל דא"א לומר בדמזיק עצמו ב' שומות בשלו ובשל עולם דאהני קרא לשום בשלו דהלא הוא נידון מהותי מהו המיטב דמזיק בעצם וכמש"נ].

ה.
והשתא נדחה לכאו' הביאור הנ"ל בדברי המהרש"א [ומשו"ה לא פירשו כן האחרונים הנ"ל] דסברא הוא דמהני עידית כל דהו ואפי' עידית דעלמא, דהלא אינו שומא שלישית שיש עליה שם מיטב גם אם אליבא דאמת בשלו הן שמין, דהא אינו אלא אפשרות לשום מיטב דמזיק או דניזק ואם הדין דבשלו הן שמין א"כ שומת העולם אינה כלום ולא מעלה ולא מורדת [וזהו כהצד הב' דלעיל] ולא שייך לומר דפשוט שיוכל לשלם לפי שומא זו דהלא אינה קיימת כלל וודאי יצטרך לשלם עידית דמזיק וע"כ א"א לומר כנ"ל וע"כ דס"ל להמהרש"א כשיטה החולקת על הרא"ש וכהאחרונים הנ"ל.​