מאמר תורני עניני שינה - חשיבות השינה, זמן השינה, לימוד בלילה ולקום מאוחר או להיפך ועוד

מה עדיף לימוד בלילה עד מאוחר או לימוד בבוקר מוקדם​

ענף א' - נחיצות השינה / איסור הזלזול בשינה / האם יבטל תלמודו ללכת לישון / ענף ב' - זמן הרצוי לשינה / ענף ג' - מה עדיף לימוד בלילה עד מאוחר או לימוד בבוקר מוקדם​

"שינה" הוא אחד מהדברים שהם נושא לדיון לכל עובד ה', לכל ירא שמים ועוסק בתורה שתורתו אומנתו, שרוצה לדעת כמה לישון, מתי לישון ועוד, וזה נושא שיש ע"ז הרבה בספרי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים, וזה נושא ששווה ללקט דעת רבותינו בנושא זה, וע"כ יצאתי לחפש בספרות חז"ל ורבותינו בכל הדורות בנושא הזה.

ענף א' - חשיבות השינה​

קודם כל אנחנו צריכים לדעת טובתו של שינה ונחיצותו של השינה, גם לעצם הדיון כשדנים כן או לא, זה לא כמו שדנים אם מותר לאכול ממתקים או לא, וכן לגבי הכרת הטוב שאנו צריכים להכיר טובה לבורא יתברך שמו על הבריאה הנפלאה של השניה.

טובת השינה​

כתוב ב"בראשית רבה" (פרשת בראשית פרשה ט): "אמר רבי שמעון בן אלעזר הנה טוב מאד והנה טובה שינה, וכי שינה טובה מאד, אתמהא, לא כן תנינן יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה". מכל הבריאה המופלאה כולו בחר הקב"ה לכנות "טוב מאוד" את השינה.

מעלות השינה​

ואעתיק מדברי ה"באור חדש מספיק" על הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ד הלכה ד) בענין טובת השינה: "טובת השינה היא עליות אידים מן המאכל למוח, ולפי שהוא קר נקשים שם ונעשים כבדים ובירידתם סוגרים דרכי החושים עד שהחום מכלה אותם ואז יקיץ משנתו, ומשינה ימשכו לאדם הרבה תועליות הכחות העמלות מתמעצים וגם יתעכל המאכל הרבה ובזה יולד דם טוב הרב' וע"י רבוי הדם יתרבה החום ויתאמץ הגוף כולו וינוח הרוגז ותהי' הנפש במנוחה, וטובה מאד לזקנים לפי שמלחלח גופם היבש וינוחו מכאובים, אמנם השינה ארוכה מזקת מאד וצריך לברוח ולמנוע ממנה לפי שמקרבת ומחלשת חום הטבעי והוא אז כמו האש שאין נופחים אותו שהוא מכבה".

חשיבות השינה והאיסור לזלזל בה​

כתב רבינו המאירי (בית הבחירה מסכת אבות פרק ג): "רבי חנניא בן חכינאי אומר הנעור בלילה כו' [הוא] שבא להעיר האדם שאם האמיננו היות כל ענייני האדם מושגחים אם לגמול אם לעונש ראוי לאדם שלא לפשוע בעצמו ולהזהר מן המקרים שההיזק מצוי להיות בהם והזכיר מהם הנעור בלילה ר"ל כל הלילה כי התעוררות יותר מדאי תזיק מאד והשיעור המוגבל לתעורת הלילה לדברי תורה הוא בכדי שישלים בה עם היום תעורת שש עשרה שעות וישן שמונה שעות שהם שליש היום השלם ר"ל כ"ד שעות".

דברי הרב אביגדור מילר זצ"ל על שינה​

מפני חשיבות הדברים אביא גם דבריו של הרב אביגדור מילר זצ"ל, בדברים נוקבים אודות שינה [יש ממנו הרבה על שינה, אבל שמרתי לעצמי ב' שאלות שנ"ל מספיק להביא כאן].

שאלה: האם הרב יוכל לתת לי עצה כיצד להקל מעלי את הלחץ שאני מרגיש?

תשובה: הקפד לישון שמונה שעות בכל לילה, ללא שום יוצא מן הכלל! אין חתונות, אין שמחות! בלי תירוצים! אם תתחיל לישון שמונה שעות כל לילה, ותעשה את זה במשך זמן רב, תגלה שינוי נהדר במערכת העצבים שלך. שינוי גדול! אם לעצתי תשמע, ותהיה עקבי בזה, לעולם לא תרצה לחזור להרגלי השינה הקודמים שלך. אתה תהיה אדם אחר לגמרי. אמנם זה לא הדבר היחיד, אבל זה אחד הדברים הראשונים אותם צריך לעשות. רוב האנשים, תגלה, נתונים ללחץ ולהפרעות עצבים אחרות בגלל חוסר שינה. שינה היא אחת המתנות הגדולות ביותר שנתן לנו השי“ת. איזה תענוג זה להניח את הראש על הכרית ולהיסחף אל תוך שינה מתוקה! אז דאג שלא לשבש את המתנה הזו. השתמש בה בצורה הנכונה, ואתה תהיה אדם מאושר!

שאלה: מדוע ברא ה' את השינה - הלא זה בזבוז זמן ממש?!

תשובה: ומדוע הוא ברא את הצורך לאכול?! גם זהו בזבוז זמן! וכמו כן יש לשאול על כל צרכי הגוף - לשם מה הם נבראו?!

זוהי שאלה טובה, ואסביר לך את התשובה. הקב"ה ברא את עולמו כדי שנכיר אותו. אולם - כיצד יכירו בני אדם את ה' בעולם הזה בעוד הם עסוקים כל כך בענייניהם? אדם חושב רק על עצמו ואינו זוכר את בוראו. לכן המציא לנו השי"ת דרכים כיצד נזכור אותו. אדם נעשה רעב, הוא מוכרח לאכול, וכאשר הוא מקבל פרוסת לחם, הוא פונה לה' ואומר: "תודה לך ה‘! מה הייתי עושה ללא לחם? הלא איני יכול לחיות ללא לחם!" הלחם גורם לאדם להרגיש הכרת הטוב כלפי השי"ת, ומביאו לידי אהבת ה', וכך ממלא האדם את תכליתו בעולם.

או, לחילופין, אדם מרגיש עייפות, וגופו זקוק נואשות למנוחה. האם הוא ישן כמו שחתול ישן? לא! אם הוא מסוגל לישון, עליו להודות לה' על כך! ישנם אנשים שאינם מסוגלים להירדם! השינה היא מתנה נפלאה, מתנה עליה צריכים אנו להודות לה'! לכן הקב"ה גרם לך להיות עייף - כדי שתזכור אותו ותודה לו. אמור את זה בפיך: "שינת לילה נעימה ומתוקה!" זהו דבר המענג יותר מכל תענוגות העולם. ובבוקר אתה קם רענן, ומרגיש בן אדם חדש, ואומר לה', "מודה אני לפניך - תודה לך ה'!" השינה נבראה כדי לגרום לבני אדם להכיר טובה לקב"ה.

זוהי רק אחת מהתועלויות שבשינה, וישנן עוד תועלויות, אבל זו היא התועלת שעל ידה האדם בא לידי ידיעת והכרת הבורא, ובכך הוא משלים את עצמו, כפי רצונו יתברך. ^[1]ע"כ בעיקר ענין השינה.

ביטול תורה בזמן השינה​

נעבור לדון מה עם ביטול תורה. כנ"ל המאירי כתב שאפילו שזה על חשבון תורה, עי"ש בדבריו שכתב בדיוק כמה זמן יקדיש לתורה וכמה לשאר דברים. אבל יותר מפורש מזה כתב לנו הט"ז.

דברי הט"ז על הממעטים לישון, ששכרם כמו הישנים כדי צרכם​

וז"ל הט"ז (אבן העזר סימן כה ס"ק א'): "ודכוותיה מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל דרכיך דעהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה ודברים אלו אסמכתא אקרא שוא לכם משכימי קום וכו' דהיינו שיש ת"ח מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה על כן אמר שוא לכם דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שנתם זה בחנם כי כן יתן ה' לידידו שינה דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקדוש ברוך הוא חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה". כתוב כאן דברים נוראים, ונ"ל מיותר להוסיף עוד בענין זה.

מעשה נורא עם תלמיד הרמב"ן​

ולסיום נושא זה, אביא מעשה שכתב בספר "קב הישר" (פרק ח אות ז), שיש בזה לימוד להרבה דברים, ובתוך דבריו יש גם לימוד נורא לענין שינה.

וז"ל: "ובוא וראה מה שהובא בספר הולך תמיד וז"ל, רבי ישעיהו החסיד ספר לי בשם רבי יהדוה החסיד ז"ל, שהרמב"ן ז"ל היה לו תלמיד אחד שהיתה נפשו חשקה בתורה בחשק נפלא, וממש לא ראה שינה בעיניו, ואם היה אוכל להחיות נפשו אז היה הספר פתוח לפניו, ותמים נתן עיניו בספר, ולא היה מתפלל ברב אהבת התורה. והיה הרמב"ן ז"ל מזהיר אותו תמיד ואמר לו, אכול בשעת אכילה, ותישן בשעת השינה, ועשה תפלתך בשעת תפלה, וזכות התורה יהיה אצלך ותשמרך ותחיך, אמנם לא תפשע בה. כי התפלה תתבע עלבונה לפני הקב"ה ותענש ח"ו ע"ז והזהר בתפלה. ולא השגיח התלמיד אל דבריו ולא שם אל לבו". עי"ש המשך המעשה. אבל רואים במעשה זה שאמר לו הרמב"ן אל תלמד, "אכל בשעת אכילה, ותישן בשעת השינה". אבל גם רואים שהעיקר הבעיה היה התפילה, שהרי אמר "כי התפלה תתבע עלבונה", עכ"פ מתוך השיחת חולין של הת"ח הרמב"ן למדנו דברים גדולים, של "אכול בשעת אכילה, ותישן בשעת שינה".

ענף ב' - הזמן שצריך לישון​

אבל צריך לזכור, זה שצריך לישון כנ"ל לא אומר שאדם צריך להתרגל לישון כמה שיותר, ובאמת אין שיעור של זמן שאפשר לומר כך וכך שעות תישן, וכל ערום יעשה בדעת, לא להגזים ולא להמעיט, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיתכוון לבו לשמים [כדברי הט"ז הנ"ל] ולא משום ריבוי העצלה, והעצלות הוא אחד מהדברים המעכבים להשיג מדרגות.

ח' שעות ביממה​

הדעה הראשונה - הדעה הכי מפורסמת היא דעת הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ד הלכה ד) שכתב "היום והלילה כ"ד שעות, די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות, ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש".

ואע"פ שכולם מצטטים את הרמב"ם שדעתו שצריך לישון ח' שעות, למעשה המדייק בדבריו שכתב "די לו לאדם" שמשמע שמספיק סך שעות אלו, כלומר, זה הכי הרבה, אבל מי שמספיק לו פחות אפשר גם פחות.

ולמעשה ראיתי שכך דייק כבר המעשה רקח דעות שם, וכתב "שהוא ח' שעות. חז"ל אמרו ז' שינת כל אדם ורבינו כתב דהמרבה לא ירבה מח' כמ"ש ישנתי א"ז ינוח לי ולכך דקדק בלשונו שכתב די לו לאדם וכו'".

מספיק ו' שעות, והכל כפי שמרגיל​

וזה לשון היעב"ץ בסידורו (סדר ק"ש שעהמ"ט) "משך השינה לאדם בינוני, אמרו שמונה שעות שליש היום ונתנו בו סימן וכו', אכן די לאדם הבריא שישן שש שעות ומספיק בלי ספק, והכל לפי מה שירגיל האדם עצמו בנעוריו כי ההרגל טבע שני".

רק עד נ' שנה צריך ח' שעות​

ב"תפארת ישראל" (אבות ו, ה יכין אות פג) כתב וז"ל: "במיעוט שינה. דע"י ריבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן, אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו, אמנם גם פחות מהראוי ג"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה, וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ"כ גודל כבימי נעוריו, וא"צ אח"כ מנוח כ"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות".

מספיק רק ד' שעות​

ב"דרך פקודיך" (מצות לא תעשה כד חלק המחשבה בהגה) כתב: "ומדי דברי בזה אודיעך באגב, אז תישן אינו בפסוק, רק מישנתי אז [איוב ג ,יג] נוטלו. ושמעתי בשם גדול אחד שלא לישן יותר מד' שעות במעת לעת, וסימנך ישנתי א"ז, כאשר אני ישן ח' שעות ינוח ל"י, יש מנוחה ודי להמוחין מ' שעות מנין ל"י, נמצא סך הכל ב' מעת לעת די בהם השינה ח' שעות מגיע לכל מעל"ע ד' שעות, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, דמה שנתנו סימן ח' שעות לכל מעת לעת היינו שינה עם אכילה ושתיה ובהכ"ס ושאר עניינים, ושינה לבדה די בד' שעות כנ"ל". ובהערה שם כתב: מימרא זו מובאת בשם הגר"א עי' ספר לוית חן ובאהבת איתן על המשניות בבא מציעא (פרק ד' משנה ב'). ובספר חוט המשולש הביא דמרגלא בפומיה דהגאון החתם סופר ישנתי אז ינוח לי אם ישן א"ז שמונה שעות ינוח ל"י יש די על ארבעים שעות. וב"אשל אברהם" (להגה"ק מבוטשאטש, תלמיד הקדושת לוי) סימן א' סק"ג הביא מימרא זו בשם הרה"ק מהר"ש שמעלקא מניקלשבורג שכידוע היה מדיר שינה מעיניו ימים רבים.

וכ"כ ב"אשל אברהם" (להרה"ק מבוטשאטש - סימן א): "שמעתי מ"מ משה נ"י האב"ד דק"ק האברטין יצ"ו שאמר בשם הגאון אב"ד דק"ק ש"ש נ"ש יצ"ו מוה' שמואל שמעלקא ע"ה המפורסם בשם טוב, שהרמז ישנתי אז ינוח לי שכתוב בבאר היטב או"ח סימן א' לגבי שינה ח' שעות, היינו ח' שעות בתוך ב' מעת לעת. כן יש לפרש הרמז על פי מדת חסידות, ורמז לזה ינוח לי, שאחר שינה ח' שעות ישאר מ' שעות מהב' מעת לעת לנייחא דעבודת השי"ת כמספר ל"י. ואמרתי שיש רמז לזה באלב"ם אשר ס' שכתרה שינה היא מצטרפת עם ד' לרמז מספר ד' שעות כנ"ל".

וכ"כ בפשיטות המהר"ם שיק בשו"ת "מהר"ם שיק" (אורח חיים סימן א) "וכבר כתבו הספרים שצריך אדם לישן עד ד' שעות או יותר".

הכרעת המג"א והמשנ"ב​

ה"מג"א" סימן רלח (בהקדמה לסימן) כתב: "וי"א דזמן שינה הוא ח' שעות וסימן ישנתי א"ז יניח לי, ונ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם, וכמ"ש סימן רל"א ע"ש". בפשטות כוונתו גם לפחות, אבל ה"ה גם ליותר, והכל לפי מה שהאדם, אבל האדם צריך לבדוק את עצמו טוב, שלא יוסיף מתאוותו וגם שלא למעט.

ובמשנ"ב בסימן רלח (ס"ק ב) כתב: "ועיין במ"א דלשינת האדם בלילה אין לזה שיעור קבוע, אלא תלוי בכל אדם לפי כח בריאותו, ועכ"פ לא ישתקע בשינה יותר מדאי, וכדאיתא במשנה [סנהדרין פ"ח] שינה לצדיקים רע להן ורע לעולם, ופירש"י מפני שאינם עוסקין בתורה".

עוד שיטות​

ויש עוד הרבה דעות, יש שהביאו שיעור של י"ב שעות, וכפי שמבואר בגמרא בשבת (פט, ב), "אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. - אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם - שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו - פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא - פשו להו עשרין וחמשה". רואים שיושנים י"ב שעות, שאמר יצחק שיוריד חצי מימי החיים. ויש שדחו ששם מדובר כשאין עושים רצונו של מקום, וישנים למלאות תאוותם. ויש עוד כמה וכמה שיעורים שהוזכרו בפוסקים.

מסקנת הדברים​

אחר כל הדעות שהבאתי, נ"ל לכתוב כאן כלל שישנו בידי, והוא, שכל פעם שיש הרבה דעות, סימן שאין שום דעה שהוא להלכה, כלומר, כל אחד מייצג מה שנראה לו הכי טוב וכ"א יעשה כפי מה שנראה לו. בדאורייתות אין כ"כ הרבה דעות, כל דבר שיש הרבה דעות זה כבר נותן טעם לפגם לחוב הגמור שיש בזה. וזה יסוד דברי הגמרא בשבת (סב, א): "כי קאי אדרבי מאיר דאמר חייב חטאת - אמר ליה פטור, כי קאי אדרבנן דאמרי פטור אבל אסור - אמר איהו מותר לכתחלה". ופירש רש"י - "כי קאי אר' מאיר - בההיא מתניתין לא איירו רבנן, אלא ר' מאיר לחודיה, וגבי חיוב דר' מאיר שייך למיתני ר' אליעזר פוטר, ואף על פי שהוא מתיר לכתחלה. הא כי קאי ארבנן - במתניתין דלעיל דאיירו רבנן בה, ואמרו פטור - פריש ר' אליעזר בהדיא למילתיה לאיפלוגי עלייהו, ואמר יוצאה לכתחלה". כתוב כאן שלא שייך מחלוקות קיצוניים, ואפילו אם באמת סובר שמותר לגמרי, הוא כותב שפטור אבל אסור כדי שלא יהיה מחלוקת קיצונית. ומכאן אתה למד, שכשיש כן מחלוקת קיצונית ביותר שזה רק עצה טובה, ואפילו הלכה, אבל אינו כ"כ חובה. וזהו בעצם כהכרעת המג"א והמשנ"ב שהם הפוסקים האחרונים שכל עם ישראל כפוף אליהם.

ולכן, כ"א צריך לשער בעצמו כמה מספיק לו, ולא יזלזל סתם בלי סיבה בשינה אחר מה שהארכנו כ"כ בחשיבות השינה.

אבל צריך לזכור, הרבה אנשים טוענים שהם צריכים לישון יותר זמן וכו', ואכן שינה תלוי הרבה כפי ההרגל, וכשאדם יעבוד על עצמו וישנה את הרגליו יהיה לו קשה מאוד, ואח"כ יבוא ויאמר אני חייב לישון כך וכך שעות, אבל פשוט שזה טעות גמור ואין זה תירוץ כלל, כל אחד צריך לנסות באופן סביר ומבוקר לנסות לפחות שבועיים עד חודש ורק אח"כ להחליט האם זה לכוחותיו או לא, מי שלא מנסה תקופה מסוימת אני אומר לו מראש שלא יצליח ולא יהיה לו שום הצדקה לטענה שלו. ומה נענה ליום הדין.

הבעיה בשינה מרובה​

אגב שדברנו כבר ממעלת השינה והאיסור לזלזל בשינה וכו', צריך גם להביא צד השני, ולדעת כמה גרוע להרבות בשינה.

וז"ל מורה דרכנו בילדותנו [כבר כמה דורות], ה"קיצור שולחן ערוך" (סימן לב סעיף כג): "השינה הממוצעת, טובה לבריאות הגוף, לפי שיתעכל מזונו וינוחו החושים, ואם יקרה לו מחמת חולי שאינו יכול לישן, צריך שיאכל דברים המביאים את השינה, אבל ריבוי השינה מזקת, לפי שיתמלא הראש מהאדים כי ירבה העשן העולה מן הבטן אל המוח, וימלא הראש עשן ויזיק לגוף היזק גדול".

ענף ג' - מה עדיף, לקום בבוקר מוקדם, או ללמוד עד מאוחר בלילה​

נעבור לדון בעוד נושא הקשור לשינה - מה עדיף, לימוד בלילה עד מאוחר, או להקדים לשכב ולאחר לקום, כמובן לפני שיעבור ח"ו זמן ק"ש ותפילה.

מעלת הלומד בלילה​

הנה בלילה יש מעלה גדול בלימוד, וכידוע הרבה מאמרי חז"ל בענין הלומד בלילה, ואביא כמה מהם.

בגמרא בחגיגה (יב, ב) אמרו: "אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו - משום ובלילה שירה עמי".

ובתמיד (לב, ב) אמרו: "תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה - שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'".

ובפסיקתא רבתי (איש שלום - פיסקא יא) יהודה וישראל אמרו: "ד"א מה הכוכבים אינן שולטין אלא בלילה כך ישראל אינן מושלין בתורה אלא בלילה".

ובאבות דרבי נתן (פרק כט) כתב, וז"ל: "רבי חנניא בן יעקב אומר הניעור בלילה מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דברי שיחה סימן רע לו: רבי יעקב בן חנניא אומר הניעור בלילה ואינו פותח פיו בדברי תורה ראוי לו ומוטב לו שנהפכה לו שלייתו של אמו על פניו ולא יצא לאויר העולם ולא ראה את העולם".

וכך נפסק ברמב"ם הלכה למעשה (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג) וז"ל: "אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה, אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי, וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח, כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר".

וכך נפסק למעשה בשו"ע (יורה דעה סימן רמו סעיף כג): "מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה, באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה. הגה: כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה".

ולשון נורא כתוב בבית הבחירה למאירי בבבא בתרא (י, ב): "כבר התבאר בהרבה מקומות שאין רנה של תורה אלא בלילה והיא שעה נכבדת להתבודד ולהשיג הדברים הגבוהים והעמוקים והוא המשל בראיית התמונה והוא אמרם אשבעה בהקיץ תמונתך ודרשו בו אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם והקב"ה משביען מזיו שכינה כלומר בסבת היקיצה והתעורה זכינו לשבוע ולהביט בתמונתו ית' והוא המשל על אמתת הענין על תכלית מה שאפשר בו".

וכן כתב ברבינו יונה בפירושו על מסכת אבות (ג, ד) על המשנה: "רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו", כתב "מפני שהם שעות רצויות אין לו לחשב בהן כי אם דברים רצויים לפני המקום ב"ה אלו הן דברי תורה שאותן שעות כמה הם חשובות וראויות למחשבת התורה כי אין לו מלאכת לעשות ואיננו שומע קולות בני אדם. ואם יפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו שמפסיד זמן כי תוכל להיות לו מחשבה ברורה ונכונה ומסירה אותו מהרהור דברי תורה".

ומכל הנ"ל רואים גודל המעלה של התורה בלילה, ולכאורה מזה נראה שעדיף שילמד בלילה מאשר ילמד בבוקר.

עוד טעם שעדיף שילמד בלילה​

וכן י"ל ששהויי מצוה לא משהינן, וכדאמרין ביבמות (לט, א) לענין יבום כשהאח הגדול לא נמצא כעת: "אלא, כל שהויי מצוה לא משהינן". וכן אמרו יבמות (מז, ב) לגבי גר, שאם קיבל מלים מיד, וכדברי הגמרא שם "קיבל, מלין אותו מיד. מ"ט? שהויי מצוה לא משהינן". ומי יאמר שיקום בבוקר, ומי יאמר שיחיה למחרת, אל תצר צרת מחר, ואם יכול עכשיו ללמוד למה ללכת לישון.

יותר קל לאחר השינה מלקום מוקדם​

ויש להוסיף עוד טעם שעדיף הלימוד בלילה, שבגמרא ביומא (כב, א) מבואר, שקשה יותר לקום מאשר להשאר ער, הגמרא שם דנה בזה שלתרומת הדשן בהתחלה לא היה פייס, משא"כ להקרבת אבירים ופדרים, אומרת הגמרא "והרי איברים ופדרים דאיכא אונס שינה, ותקינו לה רבנן פייסא! - שאני מיגנא ממיקם". כתוב כאן שלקום יותר קשה מאשר להשאר ער, ולכן, אין לאדם להתגרות ביצר הרע, וסתם יכלה כוחו לריב עם יצרו ע"ז, ולכן עדיף שילך לישון מאוחר וילמד באותו זמן, ויזכה לכל הנ"ל וגם לא יריב עם יצרו, ויקום מאוחר קצת, כמובן שלא יפסיד ח"ו ק"ש ותפילה בזמנה, שאז עדיף שישן כל הלילה וחצי מהיום והעיקר שיתפלל בזמנו.

אבל כמובן כל הנ"ל הוא בשאלה למי שאפשר לו, אבל מי שכפוף למסגרת, בין בחור לישיבה, בין אברך לכולל, בודאי שאסור לו מדין חב לאחרינא ללמדו בלילות על חשבון ההשכמה המקובלת בישיבה, והוא חב לאחרינא ממש שמקרר את כל הציבור, והם לא ילמדו לא בלילות ולא בבקרים, ועתיד ליתן את הדין, וכל אשר דברנו הוא באדם פרטי שבידו לקבוע סדרי יומו.

דעת אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב​

ויש להביא כאן גם מה שכתב רבינו אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש (צוואת הריב"ש): "יהא זהיר מאד לקיים תמיד בחצות לילה, אם אינו קם והיה שלא מחמת אונס הוא בנידוי למעלה ח"ו, ויהפוך הלילות לימים, וישן ביום כמה שעות כדי שיספיק לו מעט שינה בלילה".

וכן כתב בפלא יועץ (ערך שינה): "וכתוב בספרים שמוטב לאדם שישן ביום כמה שעות כדי שיעמוד בחצי הלילה ואף שאמרו שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס לא נאמר זה למאן דאקדומי אקדים לגירסיה או למי שרוצה להיות נעור בלילה שאז מצוה לישן ביום וכבר אמר החכם מכלל הזהירות שלא תהא זהיר הרבה וכשם שטוב שלא לישן ביום כשלא יש לו סיבה כך טוב לישן כדי להיות נעור בלילה ולא ידחוק עצמו לאחוז בזה וגם מזה דשמא תחטפנו שינה בשעת ק"ש ותפלה עם התפילין ויצא שכרו בהפסדו".

דעת ה"ערוגת הבושם"​

ואביא כאן ב' תשובות שדנו בזה, תחילה דברי הערוגת הבושם (שו"ת ערוגת הבושם אורח חיים סימן א): "אמנם כאשר שמענו כן ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה מנהגם להיות נעור כל הלילה עד שתחטפנו שינתם ועיקר עסק תורתם הוא בפלג הלילה קמא ועיין בסידור יעב"ץ בסוף סדר הלילה כתב וז"ל: על הרוב זמן שכיבה שלנו לאחר חצות לילה עיין שם, וכן משמע קצת מהא דאמרז"ל ברפ"ב דברכות כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושובע ילין בל יפקד רע והאי לישנא כולל ג"כ דעי"ז ינצל ממקרים רעים ומהרהורים רעים, ובוודאי בזמן קצר א"א להשביע עצמו מד"ת וע"כ עכ"פ החיוב לעסוק מיהת איזה שעות עד שיהי' בגדר משביע עצמו מד"ת, ותו נראה טעמם ונימוקם דאין ספק מוציא מידי ודאי ומי יודע אם לא יהא תקפה עליו שנתו ולא יתעורר בעתו ובזמנו, וס"ל כמאן דאמר זריזין מקדימים למצות עדיף ממצוה מן המובחר, ועיין מג"א ריש סימן כ"ה שהיה מצוה לא משהינן אעפ"י שיש לומר שיעשה אח"כ מן המובחר יותר, ונראה דבכל כיו"ב נאמר כל הלבבות דורש ד' וכל יצר מחשבות הוא מבין". ועי"ש עוד שמאריך בזה.

דעת "שבט הלוי"​

אבל בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן א) כתב, וז"ל: "ובענין אי עדיף הלמוד בחצי לילה השני באשמורת הבקר או בחצי לילה הראשון, הנה כל חז"ל וזוה"ק מלאים משבח משכימי קום, ועיין בחופת אלי' שבסוסה"ק ראשית חכמה בשער של שלשה מביא מחז"ל ר' שמעון בן מנסיא אומר על שלשה הקדוש ברוך הוא מכריז בכל יום - ועל ת"ח שאינו עוסק בתורה באשמורה האחרונה, ועליו הכ' אומר - הדלת תיסב על צירה ועצל על מטתו, ויראה דבדיוק כ' באשמורה האחרונה, דאע"ג דלאו כל אדם יכול לקום מחצות הלילה, אבל אם מבטל גם למודו באשמורה האחרונה לפני היום עליו הכ' אומר וכו'. וידעתי שבשו"ת הגה"ק בעל ערוגת הבשם או"ח סי' א' מהפך בזכות הת"ח והצדיקים שעיקר עסקם בתורה בחצי הלילה הראשון יע"ש דבה"ק, ודבריו דברי טעם, אבל פשיטא לי שבחינוך הדורות ובפרט בישיבות הקדשות צריך שיהיה דרך החינוך להרגילם להקדים אשמורות - דאם לא יעשו כן מנ"פ אם יתפללו ויקראו ק"ש בזמנם יהיה זה בלי הכנת הנפש, ונקיון הגוף, ואיך אפשר לנפש הישראלי לקום מן המטה ישר לבית התפלה בלי הכנה, ואם כן יכינו עצמם יאחרו זמן תפלה וק"ש, וכל סדר היום של ת"ח מבולבל, ואוי לת"ח שחי בלי סדרים - ואין להאריך עוד כאן בזה".

העולה למעשה​

סוף דבר: צריך להיות חכם גדול כדי שלא להפסיד מלהשאר ער עד מאוחר, וכמו שכתב מרן השבט הלוי, וכדמשמע מדבריו שמה שאמר הוא בגלל חינוך הדורות והישיבה וכו', ובאמת אסור להיות נער ולנפנף במאמרי חז"ל, והרי הוא בכלל נבל ברשות התורה, ואפשר למצוא גם מאמרי חז"ל על ההשכמה, וכמו שהביא השבט הלוי [אפילו שהמתבונן יראה שהרבה יותר מאמרים כתוב לגבי לימוד בלילה, ואין לך מאמרים ברמב"ם להשכים, וודאי מאמרי אגדה ורמב"ם ושו"ע ההלכה כרמב"ם וכשו"ע, וכידוע שאין פוסקים מאגדה, וברמב"ם ובשו"ע כתבו רק ענין הלימוד בלילה, אבל אפ"ה יש מספיק מאמרי חז"ל למי שרוצה לנהוג לקום מוקדם וללכת לישון מוקדם], וצריך לדקדק במעשיו טוב טוב לראות האם אכן עדיף בשבילו לקום באשמורות או ללמוד עד מאוחר, וכל ערום יעשה בדעת.

---

---

[1] מחמת חשיבות הדבר, אפילו שאיני רגיל לצטט מדברי הרופאים, אבל לצערנו יש שמאמינים לרופאים יותר מלגמרא ולפוסקים, ולכן אביא מה ששמרתי אצלי מזמן בענין שינה מהרופא ד"ר ציון שלוסברג מנהל המחלקה לטיפול באוכלוסיות מיוחדות במשרד הבריאות, מומחה לרפואת משפחה, ומנהל המרפאה ברמת אלחנן, [כלשון שהובא ב"בטאון קול ברמה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק בטאון חודש אב תש"פ"]: "נפלאות השינה - חוסר שינה בלילה יכול לגרום למצוקה למחרת היום. לאורך זמן, חוסר-שינה-מתמשך יכול לגרום להרעה לא רק במצבי הרוח המּוכרים מחוסר-שינה לילית. מחקרים מוכיחים כי שינה איכותית על בסיס קבוע יכולה לסייע בשיפור כל-מיני נושאים, החל מסוכר בדם ועד לבקרה על המשקל. בחלק זה של המאמר אסקור חלק מהדברים.

מוח חד יותר שינה לא-מספקת קשורה בבעיות זיכרון, וקושי בריכוז. הסיבה לכך היא, של שינה יש חלק חשוב הן בלמידה והן בזיכרון. במהלך השינה הלילית המוח מעבד את המידע שנלמד במהלך היום, מקודד ומאחסן אותו נכונה, כך שיהיה אפשרי לשלוף אותו בזמן הנכון. בזמן השינה המוח מבצע את הקשרים הרלוונטיים עם המידע הקיים כבר, על-מנת להעמיק את הלמידה והזיכרון.

מצב הרוח בשעת השינה מעבד המוח את הרגשות שלנו. השינה חשובה כדי להעניק למוח את הזמן לזיהוי תגובה וקידוד נכון של חוויות רגשיות שעלו במהלך היום. חוסר-שינה מוביל לתגובות רגשיות שליליות. חוסר-שינה כרוני יכול להעלות את הסיכוי ללקות בהפרעת מצב-רוח, עם סיכוי של עד פי 5 לפתח דיכאון, או הפרעת חרדה. אם מרגישים קצת עצבניים/מתוחים/או סתם לא נעים, רעיון טוב הוא בזמנים כאלו ללחוץ על 'כפתור האיפוס', ולתפוס תנומת צהריים קצרה.

לב בריא יותר בזמן השינה, יורד לחץ הדם, והלב וכלי הדם נכנסים למנוחה עמוקה. בחוסר-שינה, לחץ הדם נשאר גבוה לאורך זמן, ואינו מרפה מספיק, ולא רק במהלך השינה, אלא גם לאורך 24 שעות. כידוע, לחץ דם גבוה יכול להוביל ר"ל למחלות לב, כולל שבץ מוחי. משק סוכר קבוע בדם במהלך החלק העמוק והגל-איטי של מחזור השינה, כמות הסוכר בדם יורדת. שינה מעטה ו/או לא- איכותית, תגרום לערכי סוכר גבוהים בדם ותגובה אשר תקשה על הגוף להגיב לצרכי התאים ולניוד יעיל של רמות הסוכר בדם. הרשו לעצמכם אפוא לישון בצורה מספקת, ועדיף שינה עמוקה ומרעננת, ואז פחות סביר שתפתחו סוכרת מסוג 2.

מערכת החיסון כדי לעזור לגוף להגן על מחלות, המערכת החיסונית שעובדת קשה כל היום, ובין היתר גם בזיהוי חיידקים ווירוסים מזיקים ובהשמדתם, צריכה את זמן השינה לקבע תהליכים ולהפיק תובנות. חוסר-שינה-מתמשך משנה את אופן הפעולה של תאי החיסון. יתכן שהם לא יתקפו מהר, או ביעילות הנכונה, וכתוצאה מכך עלולים להיתקף במחלות, חלילה, בקלות רבה יותר.

בקרת משקל לאחר מנוחה טובה, יש פחות תחושת רעב, וזאת כתוצאה מאיזון נכון של הורמוני הרעב והשובע - 'לפטין' ו'גרלין' - ששולטים על התאבון. כשהורמונים אלו יוצאים מאיזון, מתגברת אי-היכולת לדחות סיפוקים ולהתפתות לאוכל מהיר, ובדרך כלל גם לא בריא. כמו-כן תחושת עייפות מחבלת במוטיבציה לקום ולזוז, או ללכת. השילוב של שניהם הוא מתכון בטוח לעלייה במשקל. בחלק ב' של המאמר נשלים לגבי המלצות לשעות שינה, איך מזהים חוסר-שינה, וכמה טיפים על 'איך לישון טוב יותר'". ע"כ דברי הרופא הנ"ל בבטאון קול ברמה.

 

[געגועים]

עניני שינה - חשיבות השינה, זמן השינה, לימוד בלילה ולקום מאוחר או להיפך ועוד

מאמר מרתק, ייש"כ

ובאמת אין שיעור של זמן שאפשר לומר כך וכך שעות תישן

מעניין לציין לדברי רש"י בסוכה (כו. ד"ה רבא): שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך
ובענין שינה ביום: אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי קרי עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך

 

[יואל שילה]

מאמר מרתק!
בפועל זה כל כך אינדיבידואלי
אצלי אין יותר ילדים בבית, ואני גם לא משועבד לשעות הכולל, לכן מתאפשר לי לחלק את השינה לשלש: לילה, לאחר שחרית, וצהרים, כך שבכל זמן הערות אני צלול באופן יחסי.
המשגיח הרב דב יפה זצ"ל אמר לי פעם שלת"ח מותר לפעמים לגנוב לילה...

 

[צריך עיון]

מאמר מרתק!
בפועל זה כל כך אינדיבידואלי
אצלי אין יותר ילדים בבית, ואני גם לא משועבד לשעות הכולל, לכן מתאפשר לי לחלק את השינה לשלש: לילה, לאחר שחרית, וצהרים, כך שבכל זמן הערות אני צלול באופן יחסי.
המשגיח הרב דב יפה זצ"ל אמר לי פעם שלת"ח מותר לפעמים לגנוב לילה...

שעת התגובה תוכיח

 

[י"ג מידות]

הזכיר לי את המדרש הזה

לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הן: דוד ואסא, יהושפט וחזקיהו. דוד אמר (תהלים י"ח) ארדפה אויבי ואשיגם וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן. הדא הוא דכתיב: (שמואל א' ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם מהו למחרתם? רבי יהושע בן לוי אמר: לשתי לילות ויום אחד. והיה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים. כמה דתנינן תמן: על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים. הדא הוא דכתיב: (תהלים י"ח) כי אתה תאיר נרי וגו'. עמד אסא ואמר: אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו: אני עושה. שנאמר: (ד"ה ב' י"ד) וירדפם אסא וגו' כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד. "לפני אסא" אין כתיב כאן, אלא, "לפני ה' ולפני מחנהו". עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה. שנאמר: (שם כ') ובעת החלו ברנה ותהלה וגו'. עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה. אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה. שנאמר: (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'. כמה נשתייר מהן? רב אמר: עשרה, שנאמר (ישעיה י') ונער יכתבם, שכן דרכו של נער להיות כותב יו"ד. ר' אליעזר אומר: ששה, שכן דרכו של נער להיות שורט שריטה. ר' יהושע אומר: חמשה, שנאמר (שם י"ז) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. ר' יהודה בר' סימון אמר: תשעה, הדא הוא דכתיב: (שם) וארבעה חמשה בסעיפיה פוריה ר' תנחום בר חנילאי אמר: ארבעה עשר, הדא הוא דכתיב: (שם) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה. בין כדברי אלו בין כדברי אלו, הכל מודים שנבוכדנצר אחד מהם היה. אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא עלה והחריב בית המקדש. אמר: לא בעי אלא מצמצמא יתי מיעבד לי כמה דעבד לסבי. מה עשה? בא וישב בדפני של אנטוכיא, ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים. עשה שם שלש שנים ומחצה. בכל יום מקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה. וכיון שלא היה יכול לכבוש בקש לחזור, נתן הקדוש ברוך הוא בלבו התחיל ממדד בחומה, והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה, עד ששקעה כולה. וכיון ששקעה כלה נכנסו השונאים לירושלים. על אותה שעה הוא אומר: לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים.