אסתר פרפראות למגילת אסתר שחנני השי"ת

[געגועים]

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, ברש"י: מלך פרס היה. ובמסכת סוכה (נג.) מסופר ששמואל היה משחק קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא, וברש"י: שבור מלכא מלך פרס היה. מזגי חמרא. כוסות זכוכית מלאים יין ואין היין נשפך. אולי בפנימיות הענין "תמניא מזגי חמרא" הוא סוד יום הפורים, לרמז שחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע, ועם כל זאת אין היין נשפך, לאחוז ראש ולהישמר. וענין "תמניא" מרמז על לעתיד לבוא, כידוע שמספר שמונה הוא למעלה מהבריאה ומדרך הטבע, ואי' במדרש (אסת"ר פרשה ב סי' ד) ר' חייא עשה לו אוהבו סעודה והאכילו כל מה שנברא בששת ימי בראשית, אמר לו האם אלוקיכם עתיד לעשות לכם יותר מכאן, אמר לו סעודתך יש לה קצבה אבל סעודת אלוקינו שעתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבוא אין לה קצבה דכתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, ואי' במגיד מישרים (פרשת מקץ) שפורים רומז ליין המשומר בענביו.​

 

[געגועים]

כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בתרגום שרצה לשבת על כסא שלמה ולא יכל, ואילו בתרגום שני אי' שאחשורוש היה היחידי שזכה לשבת על כסא שלמה. ואפשר ליישב ב' השיטות באופן שאלו ואלו דברי אלקים חיים, דהנה אי' שנשבר הרגל של כסא שלמה ולא יכלו לתקנו, ואם כן מיושב שמה שלא יכל לשבת על כסא שלמה היה מחמת חיסרון הרגל, ולא הצליחו לחבר את הרגל אלא עשו רגל חדשה דוגמת הרגל של כסא שלמה, ואז יכל לשבת עליו.​

 

[געגועים]

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וכו', ברש"י: רבותינו אמרו (מגילה יב:) שבת היה. ובספר יערות דבש (ח"א דרוש י"ז) עושה חשבון שהיה אז התאריך ט"ו אדר שני, ומביא בשם ספר מנות הלוי שבני ישראל לא הלכו בשבת קודש לסעודת אחשורוש כי חששו פן יתלשו עשבים בגינת ביתן המלך, ומוסיף שלכן ביקשה אסתר מאחשורוש שינתן יום ט"ו לבני שושן להנקם משונאיהם, ולא היה כן בכל מדינות, כי בני שושן זכותם בט"ו באדר שמורה לנצח כי שמרו יום שבת מחללו, והיה יום זה להם למגן לגבור על אויבם, עיי"ש.

ואפשר להוסיף מה שכתב בבני יששכר (מאמרי חדש אדר מאמר ד' אות ב): מבואר בדברי קדמונינו, שהשנה ההיא שגזר המן הגזירה על ישראל בי"ג אדר, אקלע יום י"ג אדר בשבת, הנה הש"י פעל ועשה אשר נפל הגורל על יום י"ג אדר דאקלע בשבת ונתוועדו יחדיו ג' המבורכים, אדר מזלו דגים המבורכים, ושבת המבורך, וישראל המבורכים, ונתקיימו ישראל לעד לעולם, והרשע הזה שתה כוס התרעלה וילבש קללה כמדו. עיי"ש.

ולהנ"ל אתי שפיר שע"י שמירת שבת נתהפך הגזירה על שונאיהם, לפי שבט"ו אדר ביום השבת לא הלכו לסעודה משום שמירת שבת כנ"ל, סיבב מסבב כל הסיבות שהמן יגזור על י"ג אדר ביום השבת כדי שיתהפך עליו בזכות השבת, ובפרט שהגזירה היתה תיקון למכירת יוסף כדאי' במדרש (אסת"ר סוף פרשה ז'), והכפרה על מכירת יוסף היא ע"י שמירת שבת דייקא, כדאי' בזוהר חדש פ' וישב, ולכן סיבב מסבב כל הסיבות שהגזירה תהיה דווקא ביום השבת קודש, ולכן המן אמר למלך שבני ישראל אומרים כל השנה "שבת היום" (רש"י מגילה יג: ד"ה דמפקי), כי ידעו שכח השבת יגן עליהם.​

 

[געגועים]

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה וכו', בגמרא (מגילה יב:) יהודי שבא מיהודה. אפשר הכוונה לפימ"ש בספר חסד לאברהם להמקובל ר"א אזולאי ז"ל (עין יעקב נהר יג): דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם, וכל אחד ניתן לשבט אחד, ואלו הן, האחד הוא סגולת הדיבור, הוא ליהודה, שהיה לו היתרון בכח הדיבור על כל האדם. ולכן הדגישו איש יהודי שבא מיהודה, ולכן ניתן לו סגולת הדיבור ויתרון בכח הדיבור על כל האדם, שהיה מתפלל בכל שעה ולא עמד מן התפילה (שמו"ר פ' תצוה פרשה לח סי' ד).​

 

[געגועים]

וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וכו' וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה, אין מרדכי כרע ס"ת עני, מרמז שלכן נתמלא המן חמה על מרדכי, כי המן בא בטענת עוני, שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בכיכרי לחם (רש"י מגילה טו. ד"ה וזה בא בפרוזבולי).​

 

[געגועים]

וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד, הלשון ויבקש, וכן בנוסח ועל הניסים ביקש להשמיד וכו' משמע לשון בקשה ותפילה, כדאי' במדרשים שכאשר הרכיב המן את מרדכי על הסוס מה אמר המן: ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' אלקי ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל, זה היה הבקשה והתחינה שהתחנן המן, ואולי נרמז גם בפסוק הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר, ואין עמידה אלא תפילה, כמו שדרשו חז"ל (ברכות ו:) בפסוק אל המקום אשר עמד שם, ועל דרך גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי (ברכות סג. לגירסת עין יעקב).​

 

[געגועים]

מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, זקן מרמז על מרדכי, שהיה זקן מופלג, שחי יותר מת' שנה (לשיטת רש"י מנחות סד:).​

 

[געגועים]

וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית וכו' וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר, בגמרא (מגילה טו:) וַתַּעֲמֹד בחצר בית המלך הפנימית, א''ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, אמרה אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי. אולי דרשו זאת מהלשון "ותעמוד" "עומדת", ואין עמידה אלא תפילה, כמו שדרשו חז"ל (ברכות ו:) בפסוק אל המקום אשר עמד שם. המלכה עֹמֶדֶת בגי' למה עזבתני.​

 

[געגועים]

וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר, בגמרא (מגילה ב ג) מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו וכו' מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנינהו וכו' היכא רמיזא וכו' ואימא תריסר ותליסר, כדאמר רב שמואל בר יצחק י''ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי וכו' מדינה ומדינה למה לי, אלא קרא לדרשה הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא, דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, [כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה (רש"י)] וכו' והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה, משפחה ומשפחה למאי אתא, אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, דאמר רב יהודה אמר רב כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה.

ענין "כרך וכל הסמוך לו" - שיש דבר שהוא העיקר ויש דבר שהוא סמוך לעיקר - הוא בבחי' עולם שנה נפש, עולם - עיר הסמוך למדינה, (וכן "בכל דור ודור" שנות עולם), שנה - מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו, י"א וי"ב סמוך לי"ג שהוא זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי, וי"ג סמוך לעיקר שהם י"ד וט"ו, נפש - בכל דור ודור סמוך לעיקר לדור אנשי כנסת הגדולה, וכן משפחה ומשפחה, ישראל במעמדן סמוכין לכהנים בעבודתן ולוים בדוכנן, והענין בזה הוא הביטול לעיקר שהוא הצדיק, שהוא סמוך ונראה לצדיקו של עולם.​

 

[געגועים]

אי' בשפת אמת (תרס"ג) ליהודים היתה אורה, שבפורים מאיר אור הגנוז. ואי' מהאריז"ל שחודש אדר הוא סוד החוטם.
ואמרו חז"ל (שבת קנא:) עד אשר לא תחשך האור זה החוטם, ולכן חודש אדר כנגד החוטם שאז מאיר אור הגנוז.​

 

[י"ג מידות]

וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ.
ובמדרש שבא מלאך ודחפו.
נראה שמאשימים אדם בדבר שלא עשה תגובתו שנדהם מעצם האשמה.
והנה אחשוורוש האשים את המן ברצון לכבוש את המלכה, והמן במקום שעל פניו תמרח תגובה של תדהמה וחוסר הבנה, הגיב המן בפנים חפות - חיוורון,
וזה נס שהשי"ת עשה כדי שידמה לאחשוורוש שהמן באמת רצה לכבוש את המלכה ובזה יגדל כעסו.

 

[געגועים]

חַרְבוֹנָא

באבן עזרא: רבים פירשו [חרבונא אותיות חרבו נא] שהיה חרבו של המן במהרה, כי נָא כמו עתה.

ואפשר שזה רמז למה שדרשו בגמ' (מגילה טז.) על חרבונא וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח, חרבונא אותיות ברוח נא, שברח במהרה.

 

[געגועים]

צַר וְאוֹיֵב הָמָן בגי' שה"י פה"י, כמו שאמרו בגמרא (מגילה יג: וברש"י) ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לכולא שתא בשה''י פה''י - שבת היום פסח היום.

 

[געגועים]

וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. בפרי צדיק תמה איך מגיע לרשע הזה שיהיה שמח וטוב לב, והלא אמרו לעיל במדרש כטוב לב המלך ביין ולא כתיב 'בטוב', כי טובתן של רשעים אינה טובה, ואיך כאן כתב על המן שמח וטוב לב. ומתרץ שאמרו חז"ל (עין יעקב סנהדרין צו: ) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת, ואסתר המלכה ידעה שבתוך המן שבוי בשבי המר ניצוצות קדושות של רב שמואל בר שילת, ולכן זימנה את המן למשתה כדי שעל ידי שמחת המשתה יתעוררו הניצוצות הללו ויהפכו את מחשבת המן לטובת ישראל, ואמנם הצליחה לכמה רגעים לעורר הניצוצות הללו עד שיצא שמח וטוב לב, אבל כראות המן את מרדכי חזר לסורו וימלא המן על מרדכי חימה ומרדכי נטל מהמן את הניצוצות הללו והכניסם בתוך כלל ישראל, עיין שם, ושפתים ישק.

ובזה אפשר ליישב מדרש תמוה כאשר המן הרכיב את מרדכי על הסוס מה היה אותו רשע אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך היית נבהל, והוא תמוה שהמן הרשע יאמר פסוק כזה, ולהנ"ל אתי שפיר שהניצוצות הקדושות שהיו בשבי אצל המן הרשע הם הן שאמרו ואני אמרתי בשלוי כאשר הייתי שליו שמח וטוב לב בל אמוט לעולם שתמיד אשאר שמח, אבל הסתרת פניך הייתי נבהל על שחזר לסורו וימלא חימה.

ובזה אפשר לרמז בפסוקים ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך וכו' ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, וביאר ביערות דבש (ח"א דרוש ח') ע"פ אמרם כל מקום שנאמר המלך סתם זה הקב"ה, א"כ מה הכוונה לפי"ז ויאמרו עבדי המלך וכו', ומבאר שהמלאכים הסכימו עם הגזירה כיון שאינם מבינים במחשבות בני אדם ולכן כאשר ראו שהשתחוו לצלם טענו שצריך לענשם ע"י המן, אבל הקב"ה יודע מחשבות בני אדם וידע שהם לא עשו אלא לפנים באונס אבל לבם בל עמם , וזהו ויאמרו עבדי המלך הם המלאכים, עיי"ש,

ועפי"ד אפשר שזה היה הויכוח בין מרדכי למלאכים כי מרדכי טען להם שהם אינם יודעים המחשבות שבלבם הם טובים, והמלאכים טענו לו שגם הוא אינו יודע המחשבות כאמרם אין אדם יודע מה שבלב חבירו, וענה להם מרדכי שלצדיק הדור הקב"ה מגלה המחשבות, והביא להם ראיה לדבריו בזה שהגיד להם אשר הוא יהודי דהיינו שהמן הוא יהודי [על דרך שכתב החיד"א ז"ל לדרכו] שיש בו ניצוצות קדושות של יהודי הוא רב שמואל בר שילת, ומנין יודע על כך אם לא שהקב"ה גלה סודו לעבדיו הנביאים, והלכו המלאכים בדמות אנשים ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, והיה אם המן יצחק עליהם ידעו שלא צדק, ואם יתמלא חימה על דבריהם זה הוכחה שזה אמת, ואכן כך היה וימלא המן חימה.​

 

[געגועים]

וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה

יש לבאר לפי התרגום שהיה מרדכי פושט את רגלו ומראה להמן את שטר המכירה הכתוב על מצחת נחשת שעל רגליו (מנות הלוי)

והנה מצחת נחושת לובשים בעת מלחמה, כמו שמצאנו בגלית, ומרדכי לבש זאת בכל יום אף שאינו עת מלחמה, כדי להראות להמן שהוא עבדו
וזה מה שהרגיז את המן, שלובש את מצחת הנחושת בכוונה תחילה ולא באקראי, ורמז לדבר וימלא המן חמה אותיות אין היום מלחמה.

 

[געגועים]

וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה

אי' שגם מילוי האותיות של המן יוצא המן כזה: ה"ה מ"מ נו"ן, ומבארים שזהו וימלא המן שגם המילוי של המן יוצא המן וזה גרם מפלתו, כי אם מילוי שמו של האדם הוא טוב אפשר לתקן אותו ע"י המילוי.

י"ל שזה הכוונה בזמר ואויב שמו מחית, כי שמו גרם שמחית שגם המילוי שלו יוצא שמו המן.

עוד י"ל לפימ"ש במדרש תלפיות (ענף אחשורוש) בשם מפרשים: שהגורל שהפיל המן היה על ידי חתיכת עצם מרובע בנקודות מארבע רוחותיו, [ובלע"ז דאדו], והפור הזה מן הצד שיש שלוש נקודות מהצד התחתית יש ארבע נקודות, ומן הצד שיש שש נקודות יש בתחתיתו נקודה אחת, באופן שאם תפיל שלוש פורים ויהיו למעלה בשניהם בכל אחד ארבע נקודות ובאחד שש נקודות, אם תהפכם לראות הנקודות שיש בתחתיתם תמצא בשנים שלוש נקודות בכל אחד ונקודה אחת באחד, באופן שלמעלה שהם ארבע וארבע ושש הוא מנין דוד, ולמטה מהם שהוא שלוש ושלוש ואחת הוא מנין אגג, והמן בגורל זה הפיל שלושה פורים ונפלו באופן שלמעלה יצאו מנין אגג, ושמח כי עלה למעלה, רצה להפכו לראות מה למטה מהם ומצא מנין דוד, נמצא דבהופכם נשאר הוא למטה ודוד למעלה. אך קשה דכיון שראה שהפך הגורל וראה שעלה מספר דוד עליו ומספר אגג נשאר למטה כמדובר, איך לא חש שסופו רע. ושמעתי שהמן חשב שמשני הצדדים של הגורל היה מורה מעלה, כשעלה למעלה ארבע וארבע ושש שלא עלה בדעתו שהיה מנין דוד שהוא ארבעה עשר, אלא חשב שהיה מורה על מספר המן שעולה ארבעה עשר במספר קטן, וראה עצמו למעלה, וכשהפכם ראה אגג למעלה, אמר משני הצדדים אני עולה למעלה, ועוונותיו ילכדנו את הרשע, שלא עלה על לבו שמה שעלה למעלה כשהפכם היה מספר דוד מלך ישראל, שהוא מספר פשוט, ולא המן כי מספרו ארבעה עשר במספר קטן, שאינו מספר פשוט, ואם כן היה ראוי לדון שיותר קרוב הוא שהמספר מורה על דוד ולא על המן. עכ"ל.

וזהו ואויב שמו מחית, ע"י שטעה וחשב שהנקודות ד' ו' ד' שיצאו בגורל מורה על שמו המן במספר קטן​