וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה
אי' שגם מילוי האותיות של
המן יוצא
המן כזה: ה"
ה מ"
מ נו"
ן, ומבארים שזהו
וימלא המן שגם המילוי של המן יוצא המן וזה גרם מפלתו, כי אם מילוי שמו של האדם הוא טוב אפשר לתקן אותו ע"י המילוי.
י"ל שזה הכוונה בזמר ואויב
שמו מחית, כי שמו גרם שמחית שגם המילוי שלו יוצא שמו המן.
עוד י"ל לפימ"ש במדרש תלפיות (ענף אחשורוש) בשם מפרשים: שהגורל שהפיל המן היה על ידי חתיכת עצם מרובע בנקודות מארבע רוחותיו, [ובלע"ז דאדו], והפור הזה מן הצד שיש שלוש נקודות מהצד התחתית יש ארבע נקודות, ומן הצד שיש שש נקודות יש בתחתיתו נקודה אחת, באופן שאם תפיל שלוש פורים ויהיו למעלה בשניהם בכל אחד ארבע נקודות ובאחד שש נקודות, אם תהפכם לראות הנקודות שיש בתחתיתם תמצא בשנים שלוש נקודות בכל אחד ונקודה אחת באחד, באופן שלמעלה שהם ארבע וארבע ושש הוא מנין דוד, ולמטה מהם שהוא שלוש ושלוש ואחת הוא מנין אגג, והמן בגורל זה הפיל שלושה פורים ונפלו באופן שלמעלה יצאו מנין אגג, ושמח כי עלה למעלה, רצה להפכו לראות מה למטה מהם ומצא מנין דוד, נמצא דבהופכם נשאר הוא למטה ודוד למעלה. אך קשה דכיון שראה שהפך הגורל וראה שעלה מספר דוד עליו ומספר אגג נשאר למטה כמדובר, איך לא חש שסופו רע. ושמעתי שהמן חשב שמשני הצדדים של הגורל היה מורה מעלה, כשעלה למעלה ארבע וארבע ושש שלא עלה בדעתו שהיה מנין דוד שהוא ארבעה עשר, אלא חשב שהיה מורה על מספר המן שעולה ארבעה עשר במספר קטן, וראה עצמו למעלה, וכשהפכם ראה אגג למעלה, אמר משני הצדדים אני עולה למעלה, ועוונותיו ילכדנו את הרשע, שלא עלה על לבו שמה שעלה למעלה כשהפכם היה מספר דוד מלך ישראל, שהוא מספר פשוט, ולא המן כי מספרו ארבעה עשר במספר קטן, שאינו מספר פשוט, ואם כן היה ראוי לדון שיותר קרוב הוא שהמספר מורה על דוד ולא על המן. עכ"ל.
וזהו ואויב שמו מחית, ע"י שטעה וחשב שהנקודות ד' ו' ד' שיצאו בגורל מורה על שמו המן במספר קטן
