פרפראות לפרשת יתרו שחנני השי"ת

[געגועים]

פרשת יתרו​

וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה', בסנהדרין (צד.) גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך, עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. וכן בזוה"ק מדבר בשבח ההודיה של יתרו מה שעורר בעולמות העליונים, עיי"ש.

והנה בספר גלגולי נשמות כתב שצפורה לא היתה בשעה שאמרו הנשים שירה על הים, ונצטערה על כך הרבה, ולכן זכתה שנתגלגלה בדבורה הנביאה שאמרה שירה. ואפשר שכבר כאן בשעה שאמר יתרו שירה, ברוך ה' וכו', היה לה פיוס על שלא היתה בשעה שאמרו שירה על הים, כי השירה של יתרו היתה יותר משובחת משירת משה וששים ריבוא, כנ"ל.​

 

[געגועים]

וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, בפענח רזא פי': שהיו מדיינים הרבה בביזת הים, שהראשונים לקחו המשובח והרוב, והאחרונים טענו לחלוק עמהם, וכיוצא.

אפשר לרמז לִשְׁפֹּט בגי' ביזת.

כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹקִים, בבעל הטורים: ד' במסורה, הכא כי יבא אלי העם לדרוש אלקים, ואידך בלכתו לדרוש אלקים, בענין שאול שהלך לבקש האתונות, ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלקים, בענין הדֶּבֶר כשראה המלאך המכה בעם, ויהי לדרוש אלקים, בענין עוזיהו שדרש אלקים במלחמה, מלמד שכל צרכיהם היו באים לו לדרוש אלקים, כההוא דשאול שדרש אלקים על אבידתו, וכההוא דדוד שהתפלל על הדֶּבֶר, וכההוא דעוזיהו שהתפלל על אויביו.

אפשר שזה נרמז מיד אח"כ: כי יהיה להם דָּבָר בא אלי אותיות דֶּבֶר, וכן לקמן את הדרך ילכו בה ר"ת אבידה.​

 

[געגועים]

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר, ברש"י: ומדרשו (שבת פח.) שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית. ובספר נחל קדומים להרב חיד"א ז"ל (אות יז): ויתיצבו בתחתית ההר, אמרו רז"ל שכפה עליהם את ההר כגיגית, וכתבו המפרשים דכיון דדמי לאנוסה, א"כ לא יוכל לשלחה כל ימיו, וז"ש "ויתיצבו" היה לישראל עמידה ומצב, על שהיו אנוסים "בתחתית ההר", ועל זה קמה וגם נצבה עדת ישראל, ואנחנו עמו ולא יטוש ה' עמו, וזש"ה ["ה' ברצונך העמדתה להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל"], "ברצונך" כלומר ולא ברצוני, "העמדת להררי עוז", כפית ההר בשביל עוז [התורה, שנקראת עוז], וא"כ היינו אנוסים, על כן "הסתרת פניך הייתי נבהל", דאנוסה לא יוכל לשלחה כל ימיו. עכ"ל.

ואפשר להוסיף "העמדת" מלשון מודעה, רמז לאמרם (שבת פח. וברש"י) מכאן מודעא רבה לאורייתא, שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס. והנה מזמור זה נאמר בימי אחשורוש כמ"ש במדרשים, וזהו "הסתרת פניך", כמו שדרשו (חולין קלט:) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר, וההמשך "ותאזרני שמחה" כי הדר קבלוה בימי אחשורוש, מאהבת הנס שנעשה להם (שבת שם). להררי בגי' כגיגית.

ואפשר לרמוז בפסוק הנ"ל גם מה שאמרו במדרש שוחר טוב (מהדורת בובר סח, ט) וסיני מהיכן בא, אמר ר' יוסי מהר המוריה נתלש כחלה מעיסה ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקב"ה הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליה את התורה. וזהו "העמדת להררי עוז", העמדת ותלשת את הר סיני מהר המוריה בשביל לקבל עליו את עוז התורה.

גם נרמז בפסוק הנ"ל מה שאי' במדרש [מובא בחומת אנך להרב חיד"א ז"ל (אות ח)] בשעה שקבלו ישראל את התורה נתבשרו בשורה רעה שעתיד אדום להשתעבד בישראל. וזהו "ה' העמדת להררי עוז" בשעה שהעמדת להררי בשביל לתת לנו את עוז התורה, "הסתרת פניך הייתי נבהל" כי אז נתבשרנו בשורה רעה שעתיד אדום להשתעבד בישראל.​

 

[געגועים]

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, אמרו חז"ל (ר"ה כז. שבועות כ:) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו.

ובפענח רזא כתב: זכור ושמור הרי באו אותיות ז"ך תחת אותיות ש"ם, לומר כי שם זך וטוב ניתן לו, כדכתיב שם עולם אתן לו טוב מבנים ובנות. ד"א רמז כי שמן זית זך מובחר לנר שבת, כי מנהג שתי נרות לשבת הם נגד זכור ושמור.

ובפיוט לכה דודי "שמור וזכור בדיבור אחד השמיענו אל המיוחד ה' אחד ושמו אחד".

אפשר להבין השייכות ביניהם, לפי מ"ש במגלה עמוקות בפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, שלעתיד לבוא יסתיים "ברוך שם" בתיבת "אחד" כמו שמסתיים "שמע ישראל", וזהו ביום ההוא יהיה ה' אחד, דהיינו שמע ישראל וכו' ה' אחד, ושמו אחד, דהיינו גם ברוך שם יסתיים "לעולם אחד".

ואפשר שזה מה שרצה הפייטן המקובל ר"ש אלקב"ץ ז"ל לרמז, כי זכור הוא רמז לשמע ישראל וכו' ה' אחד, לכן יש בזכור אותיות ז"ך כמנין שם הוי"ה עם קוצו של יו"ד, ושמור הוא רמז לברוך שם, ולכן יש בו אותיות ש"מ, ושתיהם בדיבור אחד נאמרו, כיון ששבת הוא אחד מששים לעולם הבא (ברכות נז:), יש בו הבחינה שיהיה לעתיד לבוא, ה' אחד ושמו אחד.​

 

[געגועים]

כתב בספר מגן אברהם (טריסק, ד"ה וישמע יתרו): וכתיב זכור את יום השבת לקדשו, ואיתא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, והענין הוא דהנה אחד הוא בסוד אנכי, כי א' פעמים א', ח' פעמים ח', ד' פעמים ד', בגימטריא כמנין אנכי, וזה פירוש זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, היינו שהקדושה של שבת נאמר עוד בדיבור הראשון שהוא אנכי ה' אלקיך, כמו שאיתא בזוה"ק (ח"ב קלה.) איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד, סוד יחודו ואחדותו יתברך וכו', עיי"ש.

והנה נודע ששבת כנגד מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה, וזהו שכתוב אנכי ה' אלקיך הרחב פיך ואמלאהו, דהיינו שביום השבת שקדושתו נאמרה במאמר אנכי ה' אלקיך, אז הזמן "הרחב פיך" בתורה שבע"פ.​

 

[געגועים]

ויחד יתרו בגימטריא גר אמת, כדאי' במדרש תנחומא: מי הוא זה שבא להתגייר והיה גר של אמת, זה יתרו.

 

[געגועים]

בליקוטי תורה להאריז"ל: בחדש השלישי לצאת בני ישראל, הנה בתקונים אמרו כי שת היה נקרא שי"ת וחסר י', וזה שרמז בסופי תיבות שי"ת כי הוא גלגול ש"ת, ור"ת הבל בסוד משה שת הבל הרמוזים בשמו. עכ"ל.

ובשער הפסוקים להאריז"ל: בחדש השלישי לצאת בני ישראל, הנה ר"ת בחדש השלישי לצאת בני ישראל, הוא הבל וס"ת הם שית, לרמוז כי הבל נתגלגל בשת ואח"כ במשה, ולא נתקן עד שקבל עשרת הדברות, ומן ש"ת נעשה שי"ת, כנזכר בספר התיקונים תיקון ס"ט דפרח י' מן שית ואשתאר שת. עכ"ל.

והנה שאר האותיות בחדש השלישי לצאת יוצא צא שלש יחד, שיצא ליתן את י' הדברות עם שלש הכוחות יחד הבל שת משה, ולכן נרמז שית עם י' כמו קודם החטא, כי נתקן במתן תורה.​

 

[געגועים]

וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאלקים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

בבעל הטורים: תורתיו ג' במסורה, הכא וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי האלקים וְאֶת תּוֹרֹתָיו, ואידך תרי בבניינא דיחזקאל וְאֵת כׇּל חֻקֹּתָיו וְכׇל צוּרֹתָיו וְכׇל תּוֹרֹתָיו (יחזקאל מג יא) [לְכָל חֻקּוֹת בֵּית ה' וּלְכָל תּוֹרֹתָיו (שם מד ה)] מלמד שרמז לו על בנין בית המקדש.

ואם משה מרמז ליתרו על בנין בית המקדש אולי הבין יתרו את הרמז, ואפשר שעל זה ענה לו יתרו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, בהקדים מה שכתוב באור החיים הקדוש פ' דברים (א לז): ואמרו עוד שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב, שאין אומה ולשון נוגעת בו וכו', מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש, ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר, ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר וכו'. עכ"ל.

וזה אפשר מה שענה יתרו למשה על מה שרמז לו על בנין בית המקדש, ואמר לו: לא טוב הדבר אשר אתה עושה - את בנין הבית, כי הבית לא יוכל להיחרב, ואז נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כי ישליך עליהם חלילה חמתו.​

 

[געגועים]

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. בספר בן לאשרי מביא מדרש פליאה: מה שמועה שמע ובא, פרה אדומה שמע. ותמוה מה שייכותה לביאת יתרו.

אפשר דקשה ליה למדרש דהלא 'שמיעה' שייך על דבר רחוק (כמ"ש במדרשים בפסוק האזינו השמים ותשמע הארץ) א"כ מה 'שמועה' רחוקה שמע ובא (אם קריעת ים סוף ומלחמת עמלק אין זה רחוק), ומתרץ פרה אדומה שמע שהוא שמועה רחוקה, וכמו שאמר עליה שלמה המלך אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

ובספר הנ"ל מבאר שיתרו שמע שרק משה יודע טעמי פרה ורצה להתגייר על מנת שיגלה לו טעמי פרה עיי"ש.

ואפשר בהקדים מ"ש במדרש רבה: בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה ר"א אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך, הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד. עכ"ל.

ואולי נודע ליתרו שמועה רחוקה שעתיד לצאת מחלציו רבי אליעזר שיאמר דין בפרה אדומה וחשב שבזכות נכדו זה יותר גם לו לדעת טעם פרה כמו משה רבינו, וזה כוונת המדרש מה 'שמועה' רחוקה שמע ובא, ומתרץ פרה אדומה שמע, וכנ"ל.​

 

[געגועים]

וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי

בבעל הטורים פ' בא מביא ב' במסורה וינח בכל גבול מצרים, גבי הארבה, ואידך וינח ביום השביעי.

אפשר זה רמז למ"ש שע"י עשרת המכות זכו לעשרת הדברות, וכנגד מכת הארבה זכו לדברת השבת.

 

[געגועים]

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, ואידך וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, ויש בשתיהם אותם טעמי נגינה, הגויים לא רצו לקבל את התורה והיו כואבים ולא היו שמחים בגדולתם של ישראל, וגם נענשו על כך שיהיו כואבים, אבל ישראל היו להיפך שמחים בקבלת התורה.

וכמו שבמתן תורה יש מחלוקת בפי' הפסוק ויהי ביום השלישי אם היה ג' ימים פרישה או ב' ימים, כן בשלישי למילה יש מחלוקת ראשונים אם שלישי למילה נחשב עם יום המילה או חוץ מיום המילה.​