פרפראות לפרשת משפטים שחנני השי"ת

[געגועים]

פרשת משפטים​

וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, במדרש רבה איש זה הקב"ה, שמכר את בתו זו התורה, לבני ישראל, ומבקש מבני ישראל לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים, שלא ינהגו בספר תורה מנהג בזיון, אלא יניחוה בכבוד בארון הקודש. והנה אמרו חז"ל (שבת פח:) למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא, כי תורה שאין לומדים כראוי, הולך חלילה לסט"א, ומשם שואבים כוחות הטומאה את כוחם רח"ל, וזהו אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, שאם היא רעה וסמא דמותא ללומד, לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, שלא יינקו מזה כוחות הרע את כוחם חלילה.​

 

[געגועים]

אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם

בחגיגה (ג:) איזהו שוטה, היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו, איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן בבת אחת, ר' יוחנן אמר אפי' באחת מהן, היכי דמי, אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי, אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא, לעולם דקא עביד להו דרך שטות, והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד, והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה, והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא, כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו כמי שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל.

כי שור ר"ת בגי' שוטה. נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם בגי' שוטה באם יוצא יחידי בלילה לן בקברים מקרע כסותו.​

 

[געגועים]

וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ, אליכם נרמז אותיות כלים, רמז לאמרם (שבת יח.) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות שביתת כלים בשבת.

ולפי"ז הפסוק הזה מדבר על שבת קודש, וז"ש תִּשָּׁמֵרוּ כמ"ש שמור את יום השבת, ומסיים לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ מרמז שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול (שבת קיג:), מדוחק התירו לשאול שלום בשבת (ירושלמי שבת פט"ו ה"ג, מובא בתוס' שבת קיג: ד"ה שלא).​

 

[געגועים]

וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, ועד עכשיו אמרו רק נַעֲשֶׂה, נראה לי מה שעורר את בני ישראל לומר כעת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", הוא מה שקרא משה רבינו באזניהם את דברי ה' מתוך כתב הספר, על דרך "אותיות מחכימות" (של"ה מסכת שבועות אות קעז, קפג), מזה נתעוררו ביותר לומר נעשה ונשמע.​

 

[געגועים]

עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, יש לדקדק אומרו וְהִנֵּה, שהוא מורה על דבר תימה ופלא, כמ"ש הרשב"ם בפסוק והנה היא לאה.

ואפשר לפימ"ש בשפת אמת ליקוטים פרשת ויקהל: ויש לומר כי נתגלגל נשמת חור בבצלאל וכו', ולפי זה אתי שפיר לשון הפסוק ראו קרא ה', שנשתנה צורת בצלאל והעידו הכל כי הוא נשמת חור וכו', ולאשר כי בני ישראל נתחרטו, והיה להם צער גדול בהריגת חור, ריחם הקב"ה עליו וחזר כל נשמת חור בבצלאל וכו'. עכ"ל.

ויתכן שזה מה שרמז להם משה רבינו בטרם עלותו להר, שגם לאחר שישוב אליהם מן ההר, אחר הריגת חור, יהיה חור עמהם, ע"י שיחזור כל נשמת חור בבצלאל, וז"ש עד אשר נשוב אליכם "וְהִנֵּה" אתם תראו דבר פלא, אהרן וחור עמכם, שגם חור נמצא עמכם, שתשתנה צורת בצלאל ותעידו כולכם כי הוא נשמת חור.​

 

[געגועים]

בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף

בבעל הטורים מביא ב' במסורה, ואידך וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע.

אפשר רמיזת המסורה בהקדים מ"ש בש"ך על התורה (בגימטריאות לר"ש מאשטרפולא): וכי יריבון אנשים, הקב"ה ואיוב, הקב"ה נקרא איש שנאמר ה' איש מלחמה, ואיוב נקרא איש שנאמר איש היה וגו', והכה איש את רעהו הקב"ה הכה את איוב, באבן על ידי השטן שנקרא אבן שנאמר והסירותי את לב האבן, ולא ימות כמו שאמר רק את נפשו שמור, ונפל למשכב שנפל שנים עשר חודש במשכב, אם יקום והתהלך בחוץ שנעשה בריא ונתרפא, ונקה המכה שהצדיק עליו את הדין, ורפא ירפא שתי רפואות, שנאמר ויוסף ה' לאיוב את כל אשר לו למשנה, אם יקום והתהלך בחוץ ראשי תיבות איוב.
ואי' במדרש שאיוב לקה באותו זמן שלקו המצריים, וידוע המכתב של ר"ש מאשטרפולא הי"ד שהמצריים לקו ע"י ג' אלפים ר"פ מלאכי חבלה המרומז בפסוק להכות באגרף רשע ר"ת ג' אלפים ר"פ.

וזה אולי כוונת המסורה, שבשעה שנתקיים להכות באגרף רשע, אז הכה איש את רעהו באבן או באגרף.​

 

[געגועים]

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וסמיך ליה וַיִּקַּח מֹשֶׁה, על דרך שאמרו במסכת שבת (פח.) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכו' וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, א''ר יוחנן וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל, וכן כאן נרמז ויקח משה שנטל את הכתרים של נעשה ונשמע.​

 

[געגועים]

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה. בבעל הטורים ג' במסורה, לא תחיה כל נשמה, החכמה תחיה בעליה וכו'.

ופלא כי מכשפה לא תחיה בגימטריא לא תחיה כל נשמה.

יש לומר שנרמז במסורה מה שאי' בשבת (פא:) מאי כשפים, כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא אותבן בהדייכו, ולא אותבוה, אמרה איהי מילתא אסרתה לארבא, אמרו אינהו מילתא שריוהא, אמרה להו מאי איעביד לכו, דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כינא אמנייכו, ולא שליף לכו ירקא ואכיל לכו מכישא דאסיר גינאה.

ומובא בספר סיפורים נוראים לבעהמ"ח ספר מצרף העבודה ששמע מפי הרב הגאון ר' חיים מרדכי מרגליות בעהמ"ח ספר שערי תשובה על ש"ע א"ח, שסיפר שהרב הקדוש מהר"י בעש"ט ז"ל הקשה דבשלמא מלתא דידה לא נזכר בש"ס מצד שהוא שם טומאה, אבל מלתא דידהו שהוא שם טהרה למה לא נזכר בש"ס מה שאמרו בכדי שנדע הלחש במה ביטלו הכישוף, והרי מצאנו בכמה דוכתי שנזכרו לחשים לכמה ענינים, ואמר הוא ז"ל שביטול הכישוף הוא כשאומרים הפסוק מכשפה לא תחיה, ובתנאי שידע לכוון בכוונות הנסתרות המרומזים בפסוק זה, ודרש דרוש גדול סודות נפלאות בפסוק זה, ואמר שבאלו הכוונות יכולים לבטל כל מיני כישוף שבעולם, ואמר שגם רב חסדא ורבה בר רב הונא בטלו הכישוף באמרם פסוק זה בכוונות הנסתרות, כי מה שאמרו בש"ס אמרה איהי מלתא הוא כפשוטה שאמרה דבר של טומאה ולא נוכר מה שאמרה, אבל מלתא דידהו צ"ל מלת והוא ר"ת מכשפה לא תחיה, ובזה הפסוק בטלו הכישוף, כן אמר הבעל שם טוב הקדוש זצוקללה"ה. ואמר הרב ר' חיים מרדכי הנ"ל אחר ששמענו הפירוש הנפלא הזה טרחנו ועמלנו לחפש ספרי ש"ס ישנים, ומצאנו ש"ס ישן נושן אשר נדפס כמעט בהתחלת מציאות מלאכת הדפוס, ומצאנו כדבריו הקדושים, שמלתא שלה נדפס באות א' בסוף, ומלתא דידהו נדפס מלת בלא א' לבסוף, וגם נרשם למעלה נקודות כמו לסימן ר"ת, הנה זכינו לראות בחוש שתורתו של הבעל שם טוב הוא תורת אמת כמו למשה בסיני. עכ"ל.

וזהו מכשפה לא תחיה, שלא שלט בהם מכשפות, בגלל והחכמה תחיה בעליה, החכמה שהיה להם להיזהר בג' דברים הנ"ל הרמוזים בתיבת חכמה ר"ת חרס כינים מתירים האגודה.

​

 

[געגועים]

וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת

בילקוט (ואתחנן) אתה החלות להראות את עבדך, אמר לפניו רבש"ע אתה קראתני עבד, משה עבדי, לא כן עבדי משה וכו', ולא עוד אלא כתבת בתורה ואם אמר יאמר העבד וגו' ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי, איני מבקש למות, והגישו אדוניו וכו'.

יש לרמז לפי"ז את המשך הפסוק והגישו אל הדלת, ע"פ מה שאי' במדרש ויושע: ותבאנה אל רעואל אביהן, ואני באתי עמהן, ונכנסו הן תחלה ואני עמדתי בחוץ, כשראה אותן יתרו אמר להן מדוע מהרתן בא היום, ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, ואני שמעתי שהן מעידות עלי שאני מצרי, ובשביל שלא נכנסתי ואמרתי איש יהודי אני, לא אזכה ליכנס לארץ ישראל.

וזהו והגישו אל הדלת, בשביל עמדו מאחורי הדלת ולא נכנס לומר איש יהודי אני, לכן לא נכנס לארץ ישראל.​

 

[געגועים]

לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים

בבעל הטורים ג' במסורה, הכא, ואידך כצאת משה, כצאת השמש בגבורתו.

רמז למה שאי' בילקוט (ואתחנן): אתה החלות להראות את עבדך, אמר לפניו רבש"ע אתה קראתני עבד, משה עבדי, לא כן עבדי משה וכו', ולא עוד אלא כתבת בתורה ואם אמר יאמר העבד וגו' ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי, איני מבקש למות.

עוד אמרו במדרש רבה: היום קובל לפני הקדוש ברוך הוא, אמר רבונו של עולם איני זז ואיני שוקע ומשה קיים.

וזהו כצאת משה כשעמד משה לצאת מן העולם ביקש לא תצא כצאת העבדים לא אצא חפשי, ואז כצאת השמש בגבורתו שהשמש יצא עליו בגבורתו ואמר שאם משה אינו מת לא יאיר לעולם.

גם נרמז כצאת משה ופי' רש"י שהיו אומרים כמה עבים שוקיו, והיה שומע חרפתו ואינו משיב, ועליו הכתוב אומר כצאת השמש בגבורתו.​

 

[געגועים]

בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי

בגמ' (ברכות טז:) ר' אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי וכו' ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך .
וברש"י: שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהור הלילה לסור מאחריך ביום, אלא כשנשכים בכל בקר נמצא לבבנו מייחל לך.

וזהו במה ישכב - באיזה אופן ילך לשכב ויקום כמו שצריך - והיה כי יצעק אלי - ויבקש ויתחנן "נשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך" - ושמעתי כי חנון אני. אכי"ר.