פרפראות לפרשת תרומה שחנני השי"ת

[געגועים]

פרשת תרומה​

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, ברש"י לי לשמי.

ובמאור ושמש מבאר שהכוונה ליחוד קודשא בריך הוא [לי] ושכינתיה [לשמי]. עיי"ש.

אפשר לרמז ויקחו לי תרומה מאת כל איש בגי' זה יחוד תפארת ומלכות, היינו קוב"ה ושכינתיה, וכן אי' ויקחו לי תרומה מאת כל ר"ת מלכות.​

 

[געגועים]

זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, בבעל הטורים: י''ג דברים נמנו כאן, וכן יש י''ג מיני מלבושים ביחזקאל, ואלבישך רקמה ואנעלך תחש וכו' ואעדך עדי וגו', וכשחטאו ישראל בעגל אבדו י''ג מלבושים, כדכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים, ובזכות אלו י''ג מינים שהתנדבו חזרו להם י''ג.

ובזה יש לבאר מ"ש בספר מדרש תלפיות (ענף בגדי כהונה): אמנם דע שבמשכן הביאו י"ג דברים, כנגד י"ג עגלים, שנעשו לכפר עליהם, והנה במשתה שעשה אחשורוש בעצת המן הרשע להחטיא את ישראל, תמצא י"ג דברים וכו'. עיי"ש.

אפשר שאחשורוש הבין שהיות שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר א"כ אבדו שוב פעם הי"ג לבושים הנ"ל, לכן הביא י"ג דברים לסעודה להראות שחזרו לקלקול, ולכן כאשר חזרו ישראל בתשובה חזרו להם הי"ג בגדים שנרמזו בפסוק ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש וכו' והאריך בתרגום בכל מיני לבושים, וכנגד זה ויבהילו להביא את המן בלבושים המטונפים, זה לעומת זה.​

 

[געגועים]

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ

בבעל הטורים: מראה בגי' גבריאל, מלמד שהיה חגור כמין פסיקיא של עור ומראה למשה תבנית המשכן ותבנית כל כליו (עי' מנחות כט.).

צריך להבין ענין "פסיקיא של עור". ונראה שרצה לרמז שהמשכן היה תיקון לחטא אדם הראשון, כמו שהאריך בזה במדרש תלפיות הנ"ל, ובחטא אדם הראשון נתהפך כתנות אור לכתנות עור כדאי', ולכן היה גבריאל חגור בחגור של עור. ככל אשר אני מראה בגי' והפסיקיא של עור.​

 

[געגועים]

מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ, ברש"י שלשה ארונות עשה בצלאל וכו'.

ובשפתי חכמים: בפרשה זו של עשיית הארון יש בו כל אותיות של אל"ף בי"ת לבד מן הגימ"ל שאין בו, ומאי טעמא אין בו גימ"ל, אלא ודאי לא צריך לרמז הגימ"ל, לפי שהארון עצמו היה שלש.

ולכאורה צריך להבין למה רמז זה בחסר האות ג' דייקא ולא בהדגשת האות ג' כמו ג' רבתי וכדומה. ואפשר לתרץ שמרמז לאמרם (יומא כא.) מקום ארון אינו מן המידה, ולכן חסר אות ג' כי אינו תופס מקום. עוד מרמז לאמרם (יומא נב:) ארון נגנז.

ועוד אפשר, בהקדים מ"ש בחומש היכל הברכה: וְעָשׂוּ אֲרוֹן מלא וא"ו, וכתיב "ועשו", עיין גלגולים ליקוטים בסופו, כי האדם יש לו "נפש רוח נשמה וחיה", ומי שלא יהיה לו ארבע אלו לא יוכל להבין ולהשיג סתרי תורה, ובחינות "נשמה לנשמה חיה" הוא מקיף מבחוץ, וגוף האדם היא עץ, כטעם עץ השדה, ויש לו מבפנים "נפש רוח נשמה", ומבחוץ "נשמה לנשמה מקיף", ע"כ היה שלשה ארונות, עץ באמצע הוא גוף האדם, ושנים של זהב נגד אורות פנימיים ומקיפים, ואח"כ לשום בתוכו התורה, כלומר מי שיש לו אור פנימי ואור מקיף משיג ידיעות התורה, ובזה יהיה מדריגתו עד שינקה ויזכך גופו שיהיה במדריגות נפש, ובזה תבין "משה משה" לא פסיק, כי הגוף שבין אור פנימי ואור מקיף חזר להיות ממש אור, והגוף לא היה מפסיק כלל בין שני האורות, ע"ש, ובזה אמרנו בארון כתיב "ועשו", כי מצד משה לא היה צריך לשלשה ארונות, כי העץ לא מפסיק כלל, ולא היה בבחינות גוף, ולכן לא היה יכול לעשות הארון, אלא הם עשו ולא משה, כי "משה משה" לא פסיק כלל, ואין שום הפסק בין פנימי לחיצון המקיף. ודע כי ארון מלא וחסר, הוא משני טעמים וכו', ולפעמים בא להורות כי יש עץ שהוא וא"ו מפסיק בין שני האורות של חשמל, הפנימי ואור מקיף, והוא הגוף של עץ, ולזה ארון דכאן מלא וא"ו לתת טעם על "ועשו" ולא "ועשית", לזה אמר ארון בוא"ו, על כן לא תוכל עשוהו אתה בבחינתך ובקדושתך, כי אין אצלך וא"ו עץ הדעת טוב מפסיק כלל, אלא כולו אור וחיים, וידוע שכל עץ הוא בחינות וא"ו, ובמדריגות ארון של משה לא היה מפסיק, כי כולו חד ממש אור אחד. עכ"ל.

ובזה מובן למה חסר אות ג', כי מצד משה לא היה צריך לשלשה ארונות, ודו"ק. אָרֹן חסר ו' במילוי האותיות אל"ף רי"ש נו"ן ס"ת נפש, מרמז שיכול לנקות ולזכך גופו עד שיהיה במדריגות נפש.​

 

[געגועים]

מקום ארון אינו מן המידה (יומא כא.), ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה (סוכה ד:).

ובכל מקום בתורה מספר "עשר" מרמז לעשר ספירות, כמ"ש בפרי צדיק בכמה מקומות, ואי' בספר יצירה "עשר, ולא אחד עשר", וביאר בפרי צדיק (שקלים אות ד) הכוונה ש"דעת" אינה מעשר ספירות אלא היא פנימיות מכתר עליון.

ואפשר על זה רמזו חז"ל מקום ארון, היינו "דעת", מקומו של עולם, אינו מן המידה, שאינו מעשר ספירות.​

 

[געגועים]

וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב וכו' וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב

בשלחן כתיב ב' פעמים זר זהב, לפי שזר של שלחן מרמז לכתר מלכות, ומלכות ישראל נחלקה לב', מלכות בית דוד ומלכות ישראל, ולכן רמז ב' פעמים זר זהב.​

 

[געגועים]

לֶחֶם פָּנִים, בש"ך על התורה לחם פנים במספר קטן גימטריא גל, שהיה מגלה להם רזי תורה, כמו הַמָּן שהיה מגלה רזין, עכ"ל.

ואולי זה נרמז בזמר "יְגַלֶּה לָן טַעְמֵי דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי" הטעמים ורזי תורה שמתגלים ע"י י"ב לחם הפנים.

ואפשר שגם בלחם הפנים היה בו כל הטעמים שבעולם כמו שהיה כל הטעמים שבעולם במן, וכל כהן טעם בלחם הפנים טעם כפי ערך מדריגתו, ובזה אפשר אולי לבאר כוונת סיפור הגמרא שכהן אחד אמר הגיעני כזנב הלטאה, היות שטעם בלחם טעם זנב הלטאה לפי ערך מדריגתו, לכן התלוצץ שגם גודל הלחם שקיבל היה כזנב הלטאה.​

 

[געגועים]

וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן

בתרגום יונתן: וְנַגְרָא מְצִיעָאָה בְּגוֹ לוּחַיָיא מְשַׁלְבִישׁ מִן סְיָיפֵי לִסְיָיפֵי מִן אִילָנָא דִנְצִיב אַבְרָהָם בִּבְאֵרָה דְשָׁבַע וְכַד עֲבָרוּ יִשְרָאֵל יַת יַמָּא קְטָעוּ מַלְאָכַיָא יַת אִילָנָא וְטַלְקוּהוּ לְיַמָא וַהֲוַת טָפֵי עַל אַנְפֵּי מַיָא וַהֲוָה מַלְאָכַיָא מַכְרִיז וַאֲמַר דֵּין הוּא אִילָנָא דִנְצִיב אַבְרָהָם בְּבֵירָא דְשָׁבַע וְצַלִּי תַמָּן בְּשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ וְנַסְבוֹהִי בְּנֵי יִשְרָאֵל וַעֲבָדוּ מִנֵיהּ נַגְרָא מְצִיעָאָה.

יש לומר שנרמז בסמיכות יָמָּה - וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן, כי המלאכים השליכוהו לים סוף.​

 

[געגועים]

וְיָצַקְתָּ, בתרגום: וְתַתִּיךְ. תתיך אותיות ת"י ת"כ, מרמז על ב' מקדשים, מקדש ראשון עמד ת"י שנה ומקדש שני ת"כ שנה.

 

[געגועים]

שטים בגי' שטן

מרמז לדברי מדרש הגדול: וכי מאחר שהוא מצופה זהב מבית ומחוץ, עץ למה לי, לומר לך אלמלא יצר רע אין שבח לתלמידי חכמים, אלא שבחן שכובשין יצרן יותר, וכן הוא אומר (משלי טז לב) ומושל ברוחו מלוכד עיר, ותנן (אבות פ"ד מ"א) איזהו גבור הכובש את יצרו.​

 

[געגועים]

ארון - עצי מרמז לאמרם (יומא נד.) ארון בלשכת דיר העצים היה גנוז.
ארון עצי בגי' בדיר עצים (עם הכולל).

ובמדרש הגדול: וכי מאחר שהוא מצופה זהב מבית ומחוץ, עץ למה לי וכו'.
ואי' שג' ארונות רמז לג' מקדשים, ובמקדש שני נגנז הארון ולכן כנגדו היה ארון עץ.
ולהנ"ל אפשר להוסיף ארון עץ מרמז שנגנז הארון במקדש שני בדיר העצים.

 

[געגועים]

כרובים, ברבינו בחיי שהיו בצורת זכר ונקבה.

ובזוה"ק (ויחי רכח. אחרי נט.) שכאשר השכינה היתה יורדת אז היו הכרובים פורשים כנפיהם.

יש לומר שזה רמז לאמרם ג' שותפין באדם הקב"ה אביו ואמו, ולכן היו דמות זכר ונקבה.

כרוב בגי' זכר (עם הכולל), כרובים בגי' עם נקיבה (עם הכולל).

 

[געגועים]

תחשים (עם הכולל) בגי' קרן אחת, כדאי' בשבת (כח:) קרן אחת היתה לה.

 

[געגועים]

במדרש רבה פ' ויגש: ויבא בארה שבע, להיכן הלך, אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע, היך מד"א ויטע אשל וגו', כתיב והבריח התיכון וכו' מהיכן מצאו אותן לשעה, אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו.

ובתרגום יונתן שהמלאכים השליכו בים סוף את האשל של אברהם אבינו ושט על הים וממנו לקחו לבריח התיכון

ובש"ך על התורה מבאר למה לא נקראו עצי שִׁטָּה אלא שִׁטִּים, לפי ששטו ים ועברו מאליהן, כי לא היה אפשר לנושאם וכו'

אפשר להוסיף רמז לכך, אותיות שלפני תִּיכֹן הם שט ים.

ובדעת זקנים בשם מדרש שהבריח התיכון היה ממקלו של יעקב כד"א כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והביאו למצרים וכשיצאו העלוהו עמו.

וכן נרמז בזוה"ק שבריח התיכון הוא סוד יעקב אבינו.

רמז לכך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה ס"ת בגי' הַתִּיכֹן.​