שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ?

[געגועים]

שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ

מדוע אנחנו חוששים שתקרה חלילה צרה ביום מנוחתינו? ומדוע דווקא בשבת?
למה לא מבקשים את הבקשה הזאת גם ביום חול ויו"ט?
ומדוע מבקשים זאת דווקא בברכת המזון?

 

[צריך עיון]

שמעתי פעם מת''ח גדול שליט''א
שביאר משום שבשבת אסור להצטער ולכן אנו מבקשים שנזכה לקיים הדין של לשמוח בשבת בלי דאגה
אך לפי''ז קצ''ע על יו''ט, וי''ל

 

[געגועים]

שמעתי פעם מת''ח גדול שליט''א שביאר משום שבשבת אסור להצטער ולכן אנו מבקשים שנזכה לקיים הדין של לשמוח בשבת בלי דאגה

מדהים
ולמה דווקא בברכת המזון?

 

[צריך עיון]

מדהים
ולמה דווקא בברכת המזון?

לכאו' זה המקום היחיד בו מתפללים על שנזכה לקיים את מצות השבת כראוי [והא גופא צריך הסבר אמאי?]

עוד אפשר לומר, דבסעודת שבת עסקנו במצות 'עונג שבת' א''כ כאן המקום להתפלל שנזכה לקיים העונג [והשמחה] בשבת כתיקונם

 

[געגועים]

לכאו' זה המקום היחיד בו מתפללים על שנזכה לקיים את מצות השבת כראוי [והא גופא צריך הסבר אמאי?]

הלוא גם במנחה בשבת מבקשים
מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה. מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. מְנוּחַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּהּ.
יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ/ רְצֵה נָא בִּמְנוּחָתֵנוּ

 

[צריך עיון]

הלוא גם במנחה בשבת מבקשים
מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה. מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. מְנוּחַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּהּ.
יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ/ רְצֵה נָא בִּמְנוּחָתֵנוּ

נכון מאוד.
אבל יש חילוק. במנחה מתפללים על ההכרה בעומק ענין השבת 'כי מאתך היא מנוחתם' וגם 'על מנוחתם יקדישו את שמך'
זה כבר המסקנא של ש''ק
בברהמ''ז מתפללים שנהיה זריזים ומקיימים את המצות עצמם של שבת

 

[חלקינו בתורתך]

ומדוע דווקא בשבת?

כי שבת הוא יום מנוחה

הברכה היא וברצונך הניח לנו ה' אלוקינו שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו
והפירוש פשוט,
מתפללים שנזכה לנוח בשבת,
מבקשים מהקב"ה שיניח לנו, כלומר שיהיה לנו מנוחה ביום מנוחתנו שלא יהיה צרה ויגון שיפריעו מהמנוחה.

נכון מאוד.
אבל יש חילוק. במנחה מתפללים על ההכרה בעומק ענין השבת 'כי מאתך היא מנוחתם' וגם 'על מנוחתם יקדישו את שמך'
זה כבר המסקנא של ש''ק
בברהמ''ז מתפללים שנהיה זריזים ומקיימים את המצות עצמם של שבת

בכל תפילות השבת מתפללים גם על המנוחה
וינוחו בה/בו/בם ישראל מקדשי שמך

 

[געגועים]

משום שבשבת אסור להצטער ולכן אנו מבקשים שנזכה לקיים הדין של לשמוח בשבת בלי דאגה

כי שבת הוא יום מנוחה מבקשים מהקב"ה שיניח לנו, כלומר שיהיה לנו מנוחה ביום מנוחתנו שלא יהיה צרה ויגון שיפריעו מהמנוחה

כשהתבוננתי בבקשה זה הפחיד אותי, זה לא כמו 'אל תפתח פה'?

 

[חלקינו בתורתך]

כשהתבוננתי בבקשה זה הפחיד אותי, זה לא כמו 'אל תפתח פה'?

כתבו מזה, והביאו משו"ת מן השמים שהכוונה היא שמי שיש לו יום מנוחה אז לא תהא צרה ויגון,
אבל מי שאין לו יום מנוחה בשבת אז תהא וכו'.

 

[געגועים]

הביאו משו"ת מן השמים

תוכל להביא מיקום מדוייק בשו"ת?

אבל מי שאין לו יום מנוחה בשבת אז תהא וכו'.

עוד יותר מפחיד!

 

[חלקינו בתורתך]

כתבו מזה והביאו משו"ת מן השמים שהכוונה היא שמי שיש לו יום מנוחה אז לא תהא צרה ויגון,
אבל מי שאין לו יום מנוחה בשבת אז תהא וכו'.

ואדרבה אין הכוונה שלא יהא לנו צרה ויגון,
כי א"כ היה צריך לבקש "שלא נהא בצרה ויגון ביום מנוחתינו"
אלא הבקשה היא על היום עצמו ש"ביום מנוחתינו" לא יהא צרה ויגון.
לא מצליח להביא קישור.

 

[מתוחכם]

שמעתי בשם הגה"צ רבי ישראל פרידמן מבארא פארק ז"ל
שהוא ב' בשביל יום מנוחתנו
ע"ד בראשית בשביל ראשית
אולי יש לבאר לפי"ז הנוסח: "כי יום זה גדול וקדוש הוא לפניך לשבות בו ולנוח בו באהבה כמצות רצונך, וברצונך הניח לנו ה' אלקינו שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו".
היינו שאנו אומרים "כי יום זה וכו' כמצות רצונך", ועל זה אנו אומרים "וברצונך" - בשביל קיום "מצות רצונך", "הניח לנו וכו'".

 

[מתוחכם]

מתוך שו"ת הרשב"א:
שאלה: אמרת לבאר לך, מה שאנו נוהגין לומר פסוק: ואני תפלתי לך ה' וכו'; בשבת במנחה. ואם שעת המנחה הוא עת רצון, למה אין אנו אומרים אותו ביום טוב?
תשובה: דע, כי שעת מנחה עת מרוצה בימים, וכמו שיש עתים מרוצים בשנה, כעשרת ימי תשובה שבין ר"ה ליוה"כ. והוא שאמרו בפרק קמא דברכות (דף ו): לעולם יהא זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. גם בדניאל כתיב: והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון, מועף אלי בעת מנחת ערב. ועוד הארכתי בזה שם, בפ"ק דברכות ואמנם, מה שנהגו לומר בשבת, ומה שנהגו שלא לאומרו בשאר ימים טובים, לדעתי הוא לב' כוונות. האחת, כי יום שבת מן הראוי להיות בו הרצון, יותר משאר הימים, לפי שבו נגמרה כל מלאכת מעשה בראשית, והוא חמדת ימים. כמו שכתוב: ויכל אלהים; והוא מלשון: ותכל דוד; כתרגום ירושלמי: ויכל: וחמיד. והוא אומרנו: חמדת ימים אותו קראת. ועל כן, הברכה בו יותר. וכאומרו: על כן ברך ה' את יום השבת; מצורף לזה עוד, כי יום השבת הוא יום מנוחה מכל מלאכה, ואפילו ממלאכת אוכל נפש. ועתות המנוחה מוכנים לבטלה, וירבו השותים במזרקי יין, ומשיחין בדברי הבאי, ונגינות שותי שכר. וכל שאחרים משיחין בדברי הבאי ובטלה, ומתוכם יפרוש מי שיפרוש, להיות נעצר לפני ה', ולהתפלל ולעסוק במצוה, יותר ראוי להתקבל תפלתו. וזה מבואר להם בכמה מקומות במדרש ובהגדה. ועל זה אמר דוד: ישיחו בי יושבי שער, ונגינות שותי שכר, ואני תפלתי וכו'. עוד יש טעם אחר, אפשר לאומרו, לפי דעת בעלי חכמת הככבים: לפי שכבר נודע, דמזלו של שבת הוא שבתאי, והוא המסבב ברצון הבורא ענינים קשים, כידוע לבעלי חכמה זאת. ואמר החכם ראב"ע : ע"כ נצטוו ישראל לנוח בו מכל מלאכה, כדי שיתעסקו למלאכת שמים ובעבודתו, ובזה ינצלו מפגעיו, מלבד הטעם המפורש בכתוב: כי בו שבת מכל מלאכתו. וע"כ תקנו לומר: ואני תפלתי וגו'; שנתפלל ונתחנן לפניו: יהי רצון מלפניו, שתהא תפלתינו בו בעת רצון, ושתקובל תפלתינו ועבודתנו לפניו.
ועפ״ז ניתן להסביר ״ברוך אל עליון אשר נתן מנוחה - לנפשינו פדיום משאת ואנחה״ שהכוונה פדיון מהשאת והאנחה שיום השבת מסוגל לה עקב מזלו (וישראל הם מעל המזל).
וזה מה שמסמל כוכב שבתאי, לפי מילון וֶבּסטֶר:

 

[מתוחכם]

בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ז'
יג) בהזכרה דברכת המזון, ברצונך הניח לנו ד' אלקינו שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתינו. ולכאורה יש להתבונן למה פרטו שלא תהא וכו' ביום מנוחתינו דמשמע באינך הימים אין קפידא, והנראה עפ"י מה שכתבתי כמה פעמים בשם הרב עיר וקדיש בעל אור החיים זצלה"ה בפסוק כי ששת ימים עשה ד' [שמות כ יא], שהש"י לא עשה כי אם ששת ימים, ושוב ברא את יום השבת, ועל ידי קדושת השבת נבראים שוב ויוצאים מן הכח אל הפועל ששת ימים, וכן הוא כל ימות עולם (עיין מה שכתבתי לעיל כונת המסורה ג' פעמים ברא אלקים), נמצא השבת הוא שרשיי לכל הששת ימי המעשה, והנה אם יש ח"ו איזה חסרון דקה מן הדקה בשורש הנה ניכר הענין אחר כך בהשתלשלות הענפים, וכן הוא בכל הצמחים הנזרעים, וכן הוא בתולדות הבעלי חיים מדברים ושאינם מדברים מובן הענין למשכיל, משא"כ כשהשורש והזריעה הוא בשלימות יוצאים הענפים מושלמים, והנה לפי"ז זה הוא נוסח תפלתינו ביום המנוחה שלא תהא וכו' ביום מנוחתינו, וכיון שיום המנוחה (שהוא שורשיי לכל ששת ימי המעשה) יהיה במושלם בלי חוסר אזי בודאי יבואו ששת ימי המעשה מושלמים, הבן.

 

[מתוחכם]

אור החיים בראשית (פרשת ויחי) פרק מז פסוק כח
"אכן להיות שענף המושכל אשר נתעצם יעקב להשיגו שבאמצעותו בשם ישראל יתכנה הוא בחינת קדושה עליונה ותמצא כי המין המאושר ההוא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות כי ממקום השמחה והמנוחה והגדולה באה, והיה לאות בין עיניך יום שבת למנוחה אשר צוה ה' את בני ישראל והוא לטעם נשמה יתירה ולצד שממקום עליון באה, יצו ה' להרחיק היגון והכעס ולקרא לשבת עונג, והן הדברים עצמם נאמרים ביעקב בהשגתו שם עליון השם יגיד כי צוה ה' אתו את הנשמה העליונה בעלת שם זה של ישראל ומשכנה בו הוא כל זמן שאין שם עצבון וענף הנגדי קצת לשמחה ולשלימות הקדושה והטהרה, ובהעדר כן וינפש יוצאה ממנו כיציאת נשמה יתירה של יום שבת ובאותו זמן לא יקרא לו ישראל, כי בעלת השם הלכה לה ואינה אז ויקרא שמו יעקב, ותשוב עוד הנשמה ההיא באמצעות הכנת והצעת המוכן כהשבת נשמה יתירה בכל שבת ושבת באמצעות הכנת יום המקודש".

וייתכן שלכן מתפללים שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו דווקא - כי יש עניין מיוחד להיות ביום השבת בשמחה ועונג, כנ"ל.​

 

[חלקינו בתורתך]

קישור לא הצלחתי להביא (אני לא יודע מי חסם את מי) אבל תמונה הבאתי.

 

[הצעיר שבחבורה]

כשהתבוננתי בבקשה זה הפחיד אותי, זה לא כמו 'אל תפתח פה'?

תנוח דעתך
ספר המחכים

בשבת ערבית אומר ברכו ואינו אומר והוא רחום כמו שבארתי לעיל ועוד שהיא תחינה ועוד שאין שואלים צרכיו בשבת פן יתעצב הלב וכתיב ברכת י"י היא תעשיר, זו שבת שברכו השם שנא' ויברך אלהים את יום השביעי ולא יוסיף עצב [עמה] אסור לאדם שיהיה עצב בה, ולכך אין אנו אומרים אמצעיות, שמא יהיה צריך לאחת מהם ומתעצב. קריית שמע בברכותיה וחותם באחרונה פורס סוכת שלום, ואם אמר שומר עמו ישראל כמו בחול אין מחזירין אותו דהכי אמר רב שלום גאון בישיבה לא היו משנים בשבת ולא בי"ט אך בבית הרב היו משנים, ונותנים טעם לדבריו משל לשני רועים האחד יושב מנגד לעדרו והאחד נעל בפני עדרו כראוי, זה שישב לו מנגד בא ארי ודרס, וזה שנעל כראוי אין מתיירא, כך בחול שאין עסוקים במצות שבת צריכים אנו לומר ושמור צאתנו, אבל בשבת שאנו עסוקים במצות שבת אין אנו צריכים לשמירה אחרת, וזהו ברית עולם, שלא יהיה לנו שום היזק וצער בשבת, ולכך אנו אומרים ושמרו להזכיר אותו ברית וזהו שיסדו ברצה והחליצנו שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו.

ומעין זה בכלבו, סימן לה​

 

[הצעיר שבחבורה]

שמעתי פעם מת''ח גדול שליט''א
שביאר משום שבשבת אסור להצטער ולכן אנו מבקשים שנזכה לקיים הדין של לשמוח בשבת בלי דאגה
אך לפי''ז קצ''ע על יו''ט, וי''ל

מבקשים מהקב"ה שיניח לנו, כלומר שיהיה לנו מנוחה ביום מנוחתנו שלא יהיה צרה ויגון שיפריעו מהמנוחה.

ספר אבודרהם ברכת הלחם זימון ברכת המזון
ואל תהי צרה ויגון וכו' דרך בקשה כלומר אחר שרצית שיהיה לנו יום זה יום מנוחה לא תבא עלינו היום אנחה שנבא לידי חלול שבת.

 

[הצעיר שבחבורה]

אך לפי''ז קצ''ע על יו''ט, וי''ל

מעניין לציין
מחזור ויטרי סימן צג

אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא יגיע יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זכרונינו ופקדונינו וזכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד עבדך וזכרון ירושלים עיר קדשך וזכרון כל עמך בית ישר' לפניך לפליטה לטובה לחן ולחסד ולרחמים ולרצון ביום ראש החדש הזה. זכרינו י"י אלהינו בו לטובה ופוקדינו בו לברכה והושיענו בו לחיים טובים בדבר ישועה ורחמים חוס וחננו וחמול ורחם עלינו ומלטינו מכל צרה ויגון כי אל מלך חנון ורחום אתה:​