צרה ויגון

קשה דמשמע רק ביום מנוחתנו לא תהיה צרה הא בשאר ימים ח"ו וכו' וכידוע מאסת"ר (ז אוה"ח ריש ואתחנן זוהר וישלח קסט.) שיש לפרש ולפרט בתפי' (זה עצמו צ"ב, אך זה נושא בפנ"ע). יש לי ביאור. אך אשמח לשמוע איך הבנתם עד עתה.

שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ מדוע אנחנו חוששים שתקרה חלילה צרה ביום מנוחתינו? ומדוע דווקא בשבת? למה לא מבקשים את הבקשה הזאת גם ביום חול ויו"ט? ומדוע מבקשים זאת דווקא בברכת המזון?