שברון לב ועצבות

[מתחילים מחדש]

ידוע מספה"ק שהדבר הכי גרוע הוא עצבות. מאידך ידוע המעלה הנפלאה של לב נשבר.
ונשאלת השאלה, היכן עובר הגבול, בין שברון לב המעולה לעצבות הגרוע?

 

[האומנם]

לכאו' הקו עובר בין מה הפעולה הנגרמת משברון לב לפעולה הנגרמת מעצבות
שברון לב מוביל להתעוררות
עצבות מובילה לדיכאון ואפס מעש

 

[מתחילים מחדש]

לכאו' הקו עובד בין מה הפעולה הנגרמת משברון לב לפעולה הנגרמת מעצבות
שברון לב מוביל להתעוררות
עצבות מובילה לדיכאון ואפס מעש

אכן סימן טוב.
אבל מהו המחלק?

 

[פורץ דרך]

מי שחווה אי פעם 'לב נשבר' יודע במדוייק להבחין..
אני חושב שההגדרה הפשוטה היא מה זה עושה לך - טוב או רע.
כלומר - איך אתה מרגיש עם זה, עצבות זה חידלון והרגשה רעה, לב נשבר זה כיסופים וערגה.

 

[תלמיד וחבר]

יצא לא מכבר שיר שנמצאות בו המילים
"יהודי יקר, אחרי הלב נשבר, באה השמחה"
אני חושב שאומנם לא שייך הגדרה מדויקת בדבר מעין זה, אבל מילים אלו נותנות פתח להבנת העניין
לב נשבר הוא לב פתוח שמשתוקק ומצפה, ויש בו מקום לקוות ולקבל עוד ועוד
הוא אינו במצב של חידלון וחוסר מעש גם אם בפועל הוא לא יוצר כלום
מקווה שהסברתי את עצמי..

 

[שני בזיכים]

ידוע מספה"ק שהדבר הכי גרוע הוא עצבות. מאידך ידוע המעלה הנפלאה של לב נשבר.
ונשאלת השאלה, היכן עוברת הגבול, בין שברון לב המעולה לעצבות הגרוע?

הכי טוב לבדוק אם יש באותו ספר התייחסות גם לעצבות כדבר הכי גרוע ולשברון לב כמעלה. במדה וכן יש לבדוק אם יש איזשהו התייחסות ישירה או עקיפה לשאלה שלך.

 

[שני בזיכים]

הכי טוב לבדוק אם יש באותו ספר התייחסות גם לעצבות כדבר הכי גרוע ולשברון לב כמעלה. במדה וכן יש לבדוק אם יש איזשהו התייחסות ישירה או עקיפה לשאלה שלך.

כי באופן כללי קל מאד להגיד חילוקים וחילוקי חילוקים.
כי מסתבר שכל דבר שמקרב לעבודת ה', לאהבתו וליראתו יהיה משובח וכל דבר המרחיק מעבודת ה', אהבתו ויראתו יהא מגונה.

 

[מגנא ומצלא]

ידוע מספה"ק שהדבר הכי גרוע הוא עצבות. מאידך ידוע המעלה הנפלאה של לב נשבר.
ונשאלת השאלה, היכן עוברת הגבול, בין שברון לב המעולה לעצבות הגרוע?

כידוע שבספרי החסידות ישנה הבחנה בין עצבות ובין מרירות.
עצבות היא דבר פסול מכל וכל בבחי' "בכל עצב יהיה מותר"
אך מרירות עניינה תיקון של המעוות ויסודה טוב.

וכמבואר בתניא:

"אך באמת, אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בסטרא אחרא נקראים בשם "עצבות" כלל בלשון הקודש, כי:
עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו, אבל מרירות ולב נשבר, אדרבה, הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר, רק שהיא
חיות מבחינת גבורות קדושות, והשמחה מבחינת חסדים, כי הלב כלול משתיהן"​

 

[חלקינו בתורתך]

שיחות הר"ן מ"א:
לֵב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת – אֵינוֹ עִנְיָן אֶחָד כְּלָל. כִּי לֵב נִשְׁבָּר הוּא בַּלֵּב, אֲבָל עַצְבוּת הוּא בָּא מִן הַטְּחוֹל. וְעַצְבוּת שֶׁהוּא מֵהַטְּחוֹל, הִיא סִטְרָא אַחֲרָא וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ. אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר הִיא חָבִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ.

וְהָיָה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר כָּל הַיּוֹם, אַךְ אֲנָשִׁים כְּעֶרְכְּכֶם יְכוֹלִין לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְעַצְבוּת. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְיַחֵד אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), אֲבָל שְׁאָר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ יִהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה. וְעַל זֶה הִזְהִיר אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ לֵב נִשְׁבָּר רַק אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם, וְעַצְבוּת כְּלָל לֹא. וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה:

שיחות הר"ן מ"ב:
עַצְבוּת הוּא: כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא בְּכַעַס וּבְרֹגֶז, כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַעֵם וּמִתְלוֹנֵן עָלָיו יִתְבָּרַךְ ח"ו, עַל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר הוּא: כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו, כְּתִינוֹק שֶׁקּוֹבֵל וּבוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו עַל שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְכוּ' (וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה).

שיחות הר"ן מ"ה:
אַחַר לֵב נִשְׁבָּר, בָּא שִׂמְחָה. וְזֶה סִימָן אִם הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר: כְּשֶׁבָּא אַחַר־כָּךְ לְשִׂמְחָה.

 

[מקודש מקודש]

בעולם הליטאי מקובלנו מרבותינו עפ דרכו של הנפה"ח שאין עניין השברון כעצבות או דכדוך כלשהו כלל
ההיפך הוא הנכון שהקב"ה "ה' צלך על יד ימינך וכו' כשם שאתה הווה עמו הוא הווה עמך"
פירוש שאדם מנהיג כלפיו את המידה שינהגו משמים.
ואם ישב בעצבות אז גם מן השמיים ינהיגו עמו עצבות וכו'
לב נשבר עניינו ככלים שבורים שנזכרים בחז"ל רבות ובדברי הזוה"ק
הקב"ה רוצה בשבורי לב - במי שמכיר שהוא שבור - חסר מן התכלית שאליה הוא מיועד ומכיר באמת שאין לו מעצמו כלום אלא כולו תלוי בקב"ה ומטרתו למלא רצון ה'.

 

[חלקינו בתורתך]

שיחות הר"ן רל"א:
סִפֵּר לִי אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ ז”ל: מַהוּ הַחִלּוּק שֶׁבֵּין לֵב נִשְׁבָּר לְמָרָה שְׁחוֹרָה? הֵשִׁיב לוֹ: לֵב נִשְׁבָּר הוּא כָּךְ – שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד בֵּין הָעוֹלָם, יַחֲזִיר פָּנָיו וְיֹאמַר: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם” וְכוּ’.

 

[אחד יחיד]

לב נשבר - זה ירידה שגורמת לעליה.
עצבות - זה ירידה שגורמת להתרסקות.

 

[חלקינו בתורתך]

לב נשבר - זה ירידה שגורמת לעליה.

שיחות הר"ו מ"א
וְהָיָה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם לֵב נִשְׁבָּר כָּל הַיּוֹם, אַךְ אֲנָשִׁים כְּעֶרְכְּכֶם אֵין יְכוֹלִים לְקַיֵּם זֹאת, כִּי יְכוֹלִים לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה אָסוּר לְהָאָדָם לְגַמְרֵי.
עַל כֵּן צְרִיכִין לְיַחֵד אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר, דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֲבָל שְׁאָר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ יִהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה.

היינו שלב נשבר יכול לגרום ירידה לאדם,
אבל לא שלב נשבר זה ירידה ח"ו.
והיו הרבה צדיקים שהיו בלב נשבר כל היום ולא בשמחה.

 

[אחד יחיד]

היינו שלב נשבר יכול לגרום ירידה לאדם,
אבל לא שלב נשבר זה ירידה ח"ו.
והיו הרבה צדיקים שהיו בלב נשבר כל היום ולא בשמחה.

הירידה זה רק דוגמה.
התכוונתי לומר ששברון לב מביא לשמחה, ועצבות מביאה לדיכאון.

 

[חלקינו בתורתך]

הירידה זה רק דוגמה.
התכוונתי לומר ששברון לב מביא לשמחה, ועצבות מביאה לדיכאון.

עצבות היא היא הדיכאון - היינו המרה שחורה,
ולב נשבר זה תלוי במינון,
וגם בערך האדם עצמו,
הוא יכול להביא לעצבות.