פסח, חודש ניסן שומן של בשר היה נוטף משפתיו של הדברי חיים כאשר אכל אפיקומן

[געגועים]

פעם אחת אחר אפיקומן אמר רבינו [הרה"ק ר' חיים מצאנז זיע"א] בזה הלשון ממש. הנה סופר לי מה שכתוב בעשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו [1] (מאמר אם כל חי חלק ג סימן כג) אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין במקדש (ערכין יג), להיכן נלקחו הששה טלאים כאשר נחרב ביהמ"ק בעוה"ר, אלא הם נלקחו למדבר, ואליהו הנביא קונה נקבות ביום השוק, והם פרים ורבים, ומהם עומד אליהו ומקריב בכל יום שני קרבנות אחד בבוקר ואחד בין הערבים. והרב ז"ל מאוהעל [הישמח משה זי"ע] היה מתפלל שרוצה לראות זאת בעיני בשר, והראו לו איך שאליהו עומד ומקריב ואליהו הוא כהן הדיוט ומיכאל הוא כהן גדול. וכמו כן בכל ערב פסח אליהו מקריב קרבן פסח, ומביא לכל צדיקי הדור אשטיקעל מבשר הפסח (כי המה מהמנוים עליו), ואף שאין אנחנו בארץ ישראל בירושלים, מביא אליהו לכאן אוירא דארץ ישראל ואוירא דירושלים, ואנחנו יושבים בארץ ישראל ואוכלים מקרבן פסח. ואלו שאינם ראויים לכך שאליהו יביא להם מבשר הפסח, רק שהם נאחזים בצדיקי הדור ומאמינים שצדיקים אוכלים מבשר הפסח, הרי זה נחשב להם כאילו הם עצמם אוכלים ממנו.

אתם חושבים שאיני מתכוון אלא להשגה ברוחניות, לא, אני מתכוון שאוכלים ממש בגשמיות א שטיק קרבן פסח. וכמו שסיפרו לי שהרבי ר' זושא ז"ל היה בבית מדרש אחד, ונעלו עליו בטעות את הדלת בעודו ישן שם, כאשר התעורר הוא אמר האם זושא יצום? ומיד הגיע מלאך מיכאל והביא לו א שטיק פיש פון לויתן ויין המשומר. ואמר על זה ר' איציקעל ז"ל [החוזה מלובלין זי"ע] שזה היה יין אמיתי ובשר אמיתי. ככה גם לצדיקי הדור מביאים חתיכת קרבן פסח אמיתי, תשאלו הלא אנחנו טמאי מתים, הרי טומאה נדחה בציבור. אנחנו בירושלים ואנחנו אוכלים [2], ואלו שמאמינים זה נחשב להם כאילו הם אוכלים.

[מתורגם מאידיש מתוך הגדש"פ דברי חיים עמוד יט:]​

---

[1] וזה לשונו: ואמרו עליו (על אליהו הנביא) שהוא מקריב תמידין בבית המקדש, אף על פי שהוא שמם, שהרי בקדושתו עומד, ואתיא כי הא דתנינן בסוף עדיות מקריבין אף על פי שאין בית, ואפשר שנגנזו לו קופות מתרומות הלשכה כדי שיהיו באים משל צבור, ואינו רחוק להאמין שיהיו אבות העולם עומדים על גביו למעמד, והימן אסף וידותון משוררים, ומעורות הקדשים דכתיב בהו לו יהיה, אמרו שהוא עושה מגלות מגלות, וכותב זכיותיהם של כל אחד מישראל, ויש אומרים שאזור עור שלו הוא מאילו של אברהם אבינו, כי לו יאתה לגופיה, ועוד להזכיר זכות אבות תמיד.

[2] ובהקדמה לספר משנה למלך החדש עמוד מו בתולדות הרה"ק מריישא מובא שחלק מן המסובים שם העידו שראו מעין שומן של בשר נוטף משפתיו של הדברי חיים מצאנז זי"ע כאשר אכל האפיקומן.​