סדרת מאמרים תורת ארץ ישראל - חלק א'

מצינו בדברי חז"ל [ב"ר טז, ד] מושג הנקרא: 'תורת ארץ ישראל', דהיינו שיש לימוד והוראות מיוחדות השייכות דווקא בארץ ישראל.

ולכאורה ההבדל שמצאנו בתורה בין ארץ ישראל לחו"ל, שייך רק בחלק המצוות המעשיות, שבזה ישנם מצוות התלויות בארץ שאין מקיימים אותן בחו"ל.

אבל נראה לברר בעזרת השם בסדרת מאמרים, שאין זה רק חילוק במעשה אותם המצוות, אלא הוא חילוק מהותי ויסודי הנוגע לתפיסת כל התורה והמצוות, שבחו"ל הוא באופן אחד, ואילו בארץ ישראל הוא שונה בתכלית. ויוצא מזה גם נ"מ לדינא בכוונת המצוות.

'עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך'.

'משפט אלוקי הארץ'​

בספר מלכים [ב', פרק יז] מסופר שכאשר עם ישראל חטאו הגלה אותם מלך אשור לארצו, והושיב בארץ ישראל את הכותים ועוד גויים, ונאמר שם: 'ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות ויהיו הרגים בהם. ויאמרו למלך אשור לאמר הגוים אשר הגלית ותושב בערי שמרון לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם ידעים את משפט אלהי הארץ'. ואז שלח מלך אשור ללמדם את משפט אלוקי הארץ.

מבואר שהסיבה שנענשו היתה משום שלא ידעו את משפט אלוקי הארץ, והנה לא נענשו רק בארץ ישראל אע"פ שלא יראו את ה' גם בחו"ל, וכתבו המפרשים [רד"ק ומצודות שם] שזה משום קדושת ארץ ישראל שאינה סובלת עוברי עבירה.

ולכאו' לא מובן למה נקרא 'משפט אלהי הארץ' ולא 'משפט השם'?

'אלוקי השמים ואלוקי הארץ'​

והנה בכדי להבין מהו משפט אלוקי הארץ, יש להקדים ולברר מה זה בכלל 'אלוקי - הארץ'.

והנה אמר אברהם לאליעזר [בראשית כד, ג]: 'ואשביעך בהויה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו'. ופירש הרמב"ן: אלהי השמים ואלהי הארץ - הקב"ה יקרא אלהי ארץ ישראל כדכתיב לא ידעו את משפט אלהי הארץ... אבל בפסוק 'לקחני מבית אבי' [שם, ז] לא נאמר בו אלהי הארץ, כי היה בחרן או באור כשדים. וכן אמרו [כתובות קי] הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר [שמואל א, כו, יט] כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים.

מבואר בדברי הרמב"ן שהקב"ה נקרא אלוקי הארץ רק בארץ ישראל, אבל בחו"ל אינו נקרא אלוקי הארץ, אלא רק אלוקי השמים.

וצריך להבין מה זה אלוקי השמים, ומה זה אלוקי הארץ.

ועוד צריך ביאור איך אפשר לחלק בין מקום למקום, הרי השי"ת ברא את כל העולם ומנהיג את כולו, ואותו הקב"ה שמכיר היהודי בארץ, מכיר גם חבירו בחו"ל, א"כ מה החילוק בין א"י לחו"ל.

ואמנם אפשר להבין הבדל ביחס לאדם, שיש מקומות המסוגלים יותר להתרוממות והתעלות, וכמו שאמרו [ב"ב קנח, ב] אוירא דא"י מחכים, שזה יכול להיות במסגרת הטבע שה' טבע בטבע הארץ שתהיה מקדשת ומטהרת, אבל מה שייך לומר כן ביחס להקב"ה?

הוי"ה - אלוקים​

ונבאר בהקדם שיש להבחין בין שם 'הוי"ה' לשם 'אלהים', ששם 'הוי"ה' הוא שם העצם המיוחד להשי"ת לבדו, משא"כ שם 'אלהים' הוא כינוי, ונאמר גם בלשון חול, וגם עבודה זרה נקראת 'אלהים', כמפורש בתורה.

ופירוש השם 'אלהים', פירש רש"י [בראשית ו, ב]: כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים [שמות ד, טז], ראה נתתיך אלהים [שם ז, א].

מבואר ש'אלהים' היינו לשון מרות ושלטון [ויתבאר עוד בעזרת ה'], וא"כ נבין שכאשר ה' נקרא 'אלוקים' הכוונה לומר שה' הוא השליט. נמצא ש'הוי"ה' ו'אלוקים' מורים על ב' דברים שונים, ש'הוי"ה' מורה על הקב"ה בעצמו ו'אלוקים' מורה על שלטונו.

וראה גם לשון הרשב"א בענין אליהו בהר הכרמל [פירושי האגדות ברכות ו, ב]: דע כי נביאי הבעל עם היותם סכלים, לא סכלו ידיעת הבורא יתברך שהוא סיבת הכל והכל מאתו יתברך, רק חשבו לרוממו בבטלם ממנו ההשגחה, וכדעת המתפלספים.., וחשבו כי הוא יתברך מסר עולמו למנהיגים ינהיגו העולם ועשאם בעלי העולם...

ומה שיגלה לך זה מה שאמר אליהו לעם: 'עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו'. ואם נפל הספק ביניהם בענין האלהות ממש, היה ראוי לומר: אם מה שאמרתי הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. ואמנם יתבאר מכאן שהם לא סכלו את השם יתברך המיוחד שהוא סיבת הכל, והוא השם הנקרא הוי"ה, אלא שסכלו במנהיג העולם שהוא נקרא בשם 'אלהים', גזור מ'אלהים לא תקלל' שהם הדיינים, 'ואתה תהיה לו לאלהים', למנהיג, מורה ומצוה. ולכן אמר אליהו אם סיבת הסיבות יתברך משגיח ומנהיג עולמו והוא הווה לכם לאלהים לכו אחריו, ואם מסר עולמו לבעלים וסילק השגחתו מן השפלים, לכו אחריהם.

ולא תמצא בכל הפרשה שקרא לאלהים: הוי"ה, ולא להוי"ה: אלהים, לבד רק במקום אחד, והוא אומרו: 'וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים'. והכוונה בזה כמו שאמרתי, שלא סכלו אלא באלהים ר"ל במנהיג השפלים, שהוא עליו השלום נותן הכל לשם יתברך ומכריח על ההשגחה, והם הסכלים יבטלו ההשגחה ויתנו ההנהגה לבעלים, ועל כן אמר האלהים המשגיח והעונה לנו באש, הוא האלהים המנהיג.

הרי מפורש בדברי הרשב"א; א, ש'אלהים' היינו מלשון שלטון והנהגה. ב, ששם הוי"ה מורה על הבורא, ואילו שם אלוקים מורה על הנהגתו את הנבראים.

ועל פי זה מבואר ש'אלוקי הארץ' היינו מנהיג ואדון הארץ.

ארץ ישראל - נחלת ה'​

ומעתה נשוב ונשאל; מה הביאור בכך שהקב"ה נקרא 'אלוקי הארץ' רק בארץ ישראל, הרי הוא אדון כל הארץ ומנהיג את כל העולם?

ונתבאר בדברי הרמב"ן [ויקרא יח, כה]: והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע, כאשר נודע באצטגנינות, וזהו שנאמר [דברים ד, יט] 'אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים', כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב והנה שר יון בא, ונקראים מלכים כדכתיב ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס. והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים, קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו, זרע אוהביו... והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בחוץ לארץ ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה'...

פירוש; בחו"ל הקב"ה מנהיג את העולם מלמעלה, דהיינו שהוא משפיע לשרים ומזלות, והנהגת הארץ בפועל נעשית על ידם, ולכן נקרא 'אלהי האלהים ואדוני האדונים', שהוא מעליהם, אבל הנהגת הארץ בפועל היא על ידם. משא"כ בארץ ישראל הנהגת השם היא לא רק מלמעלה, אלא הוא מנהיג בעצמו את כל ענייני הארץ, כי ארץ זו היא נחלת ה' אשר בה הוא שוכן ומנהיג את כל ענייניה. [ועוד נרחיב בזה בע"ה].

'וישלח בם את האריות'​

אחר שביארנו ענין אלוקי הארץ, צריך לפרש מהו 'משפט - אלוקי הארץ',

והנה עיקר הענין מבואר בהמשך דברי הרמב"ן [שם]: והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם.

מבואר בדבריו שהכותים מצד עצמם נהגו אותו דבר בארץ ובחו"ל, ואעפ"כ נענשו בארץ ישראל, משום שכלפי השי"ת יש הבדל גדול, שרק במקום זה הוא אלוקי הארץ, וממילא כאן חובתם לנהוג אחרת אפילו בתור גויים, מכיון שזה המקום שלו יתברך, ומי שנכנס לכאן מחויב לנהוג כדעת בעל הבית.

***​

מדברים אלו נלמד שלא הרי ישיבת חוץ לארץ כישיבת הארץ, שכאשר אדם נמצא בחו"ל די לו שכל עסקו אינו אלא בינו לבין עצמו, כיון שבאמת כל העבודה היא לצורך האדם, שאינו עושה את מעשיו כנגד המלך. אבל אנו שנמצאים בארץ השם, אסור לנו לעבוד רק בינינו ובין עצמנו, אלא אנו חייבים לכוין את מעשינו כנגד המלך. ויתבאר יסוד זה, וכן מהו 'משפט אלוקי הארץ' במאמרים הבאים בעזרת השם.