בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ט'

בדין סמיכת גאולה לתפילה - האם מותר לענות לקדיש ולקדושה בין גאולה לתפילה - חלק ט'

כתבו התוס' בברכות דף יג: וז"ל:

"שואל מפני היראה וכו'. ר"מ ור' יהודה הלכה כרבי יהודה דאמר אפילו באמצע משיב מפני הכבוד א"כ נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש דאין לך מפני הכבוד גדול מזה אבל באמצע י"ח אסור דמשמע לקמן בפ' אין עומדין (ד' לא.) דבין גאולה לתפלה אין לענות וכ"ש בתפלה עצמה ומי שמתפלל לבדו וש"צ מגיע למודים ישחה למודים אבל לא יאמר מודים ודוקא שהיה באמצע הברכה אבל בסוף הברכה לא דנראה ככורע בשביל הברכה ואמרינן (לקמן ד' לד.) דאין לכרוע בכל ברכות אלא באותן שתקנו חכמים ור"ת היה רגיל שהיה ממתין בעושה פלא כדי לענות קדיש וקדושה עם הצבו' והי' סובר אפי' שהה כדי לגמור את הכל אינו חוזר לראש".

היינו שתוס' אומר שאסור להפסיק בין גאולה לתפילה כדי לענות לקדיש ולקדושה. ותוס' אומר שכך משמע בברכות דף לא. בפרק אין עומדין.

אך זהו פלא, שאין שם שום הוכחה שאסור להפסיק בקדיש וקדושה בין גאולה לתפילה.

וכבר הרגיש בזה התרומת הדשן, וז"ל (שאלה י"ב):

"אמנם שמעתי מאחד מהגדולים הדברים הללו מאד מגומגמים ואין לסמוך עליהם משום דדייקינן ובדקינן בכולה פירקא דאין עומדין לא אשכח לא רמז ולא רמיזה מזה".

ועוד מקשה התרומת הדשן, וז"ל:

"ותו דמה היו צריכין להביא ראיה שאין לענות באמצע התפילה מכ"ש הבין גאולה לתפילה הא תלמוד ערוך הוא בהדיא פרק מ"ש דאסור להפסיק בתפלה כדי לענות קדושה וקדיש".

היינו שתוס' מוכיח שאין להפסיק באמצע שמונה עשרה מהא שמוכח שאסור להפסיק בין גאולה לתפילה. וזהו פלא, כי מפורש בגמרא שאסור להפסיק באמצע התפילה לעניית קדיש וקדושה.

ולכן אומר התרומת הדשן, וז"ל:

"ואומר אחד מהגדולים ההוא דאדרבא יש לדקדק מדברי סמ"ק דשרי לענות בין גאולה לתפלה, דכתב דבכל תפילות מיושב יענה קדיש וקדושה וברכו ובין גאולה לתפילה עדיין תפילה מיושב היא דא"צ לעמוד אלא כשמתחיל י"ח.

ונראה דאין לסמוך כ"כ על דקדוק זה דאיכא למימרא בין גאולה לתפלה אינו בכלל תפילה דמיושב דהא אינו מתפלל כלום אלא שותק וצריך ליזהר שלא יסיח כדי שתתקבל התפילה דמעומד וא"כ אפי' השתיקה הוי בכלל תפילה דמעומד.

אמנם אמת דדברי התוס' ומרדכי דלעיל מגומגמים מאד כדפי' ומ"מ אין קשה לסתור דבריהם משום הכי דבאולי יבא מורה צדק ויתרץ. ואף כי אשירי כתב דמהר"ם לא הסכים דשרי לענות אפי' בק"ש ובברכותיה ונהי נמי דאנו לא נהגינן כוותיה בהא אלא כשאר הגאונים שהתירו מ"מ הבו דלא לוסיף עליה בין גאולה לתפילה".

היינו שגדול אחד דקדק מדברי הסמ"ק שמותר לענות לקדיש ולקדושה בין גאולה לתפילה, אך התרומת הדשן דוחה את ההוכחה, ולכן מסיק שלמעשה אין לענות.

וכן כותב האבודרהם ששמע כך בשם רבינו תם, וז"ל:

"וצריך ליזהר שלא לדבר בין גאולה לתפילה ואפילו לענות קדיש וקדושה שהרי פסוק ה' שפתי תפתח לולא שתקנוהו בתחילת התפילה היה הפסק ואם צריך לענות קדיש וקדושה ימתין קודם שיאמר שירה חדשה, וכן שמעתי בשם רבינו תם".

וכן כתב הבית יוסף בסימן ס"ו סעיף ט', וז"ל:

"כתבו התוספות והמרדכי ריש פרק היה קורא דמשמע בפרק אין עומדין דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה וכתב בתרומת הדשן דדברים אלו מגומגמים מאוד ואין לסמוך עליהם משום דדייקינן ובדקינן בכל פרק אין עומדין ולא אשכחן רמז מזה ומכל מקום העלה דקשה לסתור דבריהם מפני כך ואף כי אשר"י כתב דמהר"ם לא הסכים דשרי לענות אפילו בק"ש וברכותיה ונהי נמי דאנן לא נהיגינן כוותיה בהא אלא כדברי המתירים מכל מקום הבו גודל דלא לוסיף עליה בין גאולה לתפילה עכ"ל.

ואע"פ שהרוקח כתב בסימן שכ"א אם אומרים קדיש או ברכו או קדושה יכול לאמרו בין גאל ישראל לתפילה מהר"י קולון כתב בסימן מ"ב שנראה מתוך דברי ר"ת שאין לענות שהרי כתבו בשמו שהיה ממתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש או ברכו ולא היה רוצה לסיים ברכת גאל ישראל שלא להפסיק בין גאולה לתפילה ע"כ. וכדברי ר"ת יש לנהוג הלכה למעשה".

היינו שמביא את תוס' וקושיית התרומת הדשן שהבאנו לעיל, ומוסיף שדעת הרוקח שמותר להפסיק בין גאולה לתפילה לקדיש וקדושה ולברכו, אבל פוסק כדעת רבינו תם שאסור אלא צריך להמתין בשירה חדשה ושם לענות.

וכך הוא פוסק בשולחן ערוך וז"ל:

"אין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה וכיצד עושה ממתין בשירה חדשה כדי לענות".

והנה, האליה רבה מחדש לחלק בין שחרית לערבית, שבערבית כן מותר לענות לקדיש ולקדושה בין גאולה לתפילה, וז"ל (בסימן ס"ו ס"ק י"ג):

"ונראה לי דמותר להפסיק לענות קדושה וברכו וקדיש בין גאולה לתפילה של ערבית כיון דתפילת ערבית רשות כדלקמן סימן רל"ו, וכן משמע מתשובת מהרי"ק שורש ל"א זה לשונו, בין גאולה לתפילה בשחרית נראה דאין לענות, עד כאן. משמע דבערבית עונין, וכן נראה לי ראיה מקריאת שמע שכתב בית יוסף ורמ"א בסימן ס"ט, דמפסיקין בערבית עיין שם. ועוד הא אפילו בשחרית יש פוסקים דעונין ואם כן ודאי יש לסמוך עלייהו בתפילת ערבית".

היינו שסובר שכיוון שתפילת ערבית רשות מותר להפסיק, והוא מוכיח כן גם מפוסקים אחרים - כגון המהרי"ק שסובר כתוס' שאסור לענות, אך מוסיף את המילה 'בשחרית'.

לסיכום, דעת הרוקח שמותר להפסיק בין גאולה לתפילה כדי לענות לקדיש ולקדושה, וכן דקדקו בסמ"ק, אך זו דעת יחידאה והתרומת הדשן אף דחה הדקדוק מהסמ"ק.

מאידך תוס' סוברים שאסור, אך לא נתברר מהיכן הוכיחו, אבל מכיוון שכך סובר ר"ת נפסק כן להלכה.

והאליה רבה מחלק בין שחרית שאסור לערבית שמותר.

: מאמר קודם בסדרה 'בדין סמיכת גאולה לתפילה': בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ח'

תגובות: נדיב לב ו-אוהב ספר

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ט'

בחר מאמר

הערות

תוכן עניינים של הסדרה

מידע על המאמר

עוד ב-תפילה - קריאת שמע

מאמרים נוספים מ-אחד יחיד

שתף מאמר זה