בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק י'

בדין סמיכת גאולה לתפילה - האם מותר להפסיק כדי להכריז דברים שהם צורך התפילה - חלק י'

הנה מצוי שקודם תחילת שמונה עשרה מכריז הגבאי הכרזות בכדי להזכיר דברים לציבור, כגון 'יעלה ויבוא' 'על הניסים' 'מוריד הטל' וכדו'.

ויש לעיין איך מותר להכריז זאת בין גאולה לתפילה, הרי לכאורה הוי הפסק.

והרשב"א נשאל על זה, וז"ל תשובתו (חלק א' סימן רצ"ג):

"שאלת מה שנוהגין בארץ הזאת בליל ראש חודש שמכריז שליח צבור בין קדיש לתפילה ערבית ראש חודש הודיעני אם יש בו משום הפסקה וראוי למחות אם לא.

תשובה. אין ראוי למחות ובדין הוא דכל דבר שצריך לתפילה אין בו משום הפסק וכדאמרינן בברכת הלחם טול ברוך טול בריך אינו הפסק וכל שכן זה שהוא צורך התפילה ממש שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפילה וכל שכן בתפלת ערבית שהוא רשות ופוק חזי מה עמא דבר כן נוהגין בכל מקום ולא מיחה אדם בדבר".

היינו שהרשב"א מתיר מצד שזהו צורך התפילה, ומוסיף שבערבית בוודאי יש להקל מכיוון שהיא רשות.

אך המהרש"ל בהגהותיו על הטור סימן רל"ז מקשה על זה, וז"ל:

"הרשב"א כתב בתשובה שהשמש מכריז בין קדיש לתפלה של ערבית ואומר ר"ח שהרי תפלת ערבית רשות וכו' ולא נהירא חדא שהרי קבעוה חובה ועוד אפילו הוא רשות מ"מ כל היכא שעתה מתפלל אותה צריך ליזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפלות כדאיתא להדיא בסמ"ג ולכן יראה שהשמש יקדים תפלתו שיוכל להגיע ליעלה ויבא קודם הקהל ויכריז בתפלתו".

היינו שהמהרש"ל מקשה ב' קושיות – א' דקבעו חובה תפילת ערבית, וב' – שאפילו אם זה רשות מכל מקום עכשיו שהוא כבר מתפלל אסור לו להפסיק.

ולכן אומר המהרש"ל שהשמש יתחיל להתפלל קודם הציבור, וכשיגיע ליעלה ויבוא ירים קולו וישמע הציבור.

אך לכאורה המהרש"ל תמוה, כי הרשב"א לא סמך יסודותיו על הא שתפילת ערבית רשות, אלא בגלל שזה צורך התפילה.

וכבר עמד על כך הב"ח בסימן רל"ו סעיף ג', וז"ל:

"ומה שנוהגין להפסיק כו' ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים כתב מהרש"ל בהגהותיו ועל כן נראה דאותן הפסוקים שרגילין לומר כשהש"ץ אומר קדיש כגון ועתה יגדל נא כח ה' וכיוצא בזה שאין לאומרם קדיש תפלת ערבית לפי שאין לנו להפסיק אלא מה שקבעו חכמים עכ"ל.

וכתב עוד מהרש"ל דהרשב"א כתב בתשובה שהשמש מכריז בין קדיש לתפלה של ערבית ואומר ר"ח שהרי תפלת ערבית רשות וכו' ולא נהירא חדא שהרי קבעוה חובה ועוד אפילו הוא רשות מ"מ כל היכא שעתה מתפלל אותה צריך ליזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפלות כדאיתא להדיא בסמ"ג ולכן יראה שהשמש יקדים תפלתו שיוכל להגיע ליעלה ויבא קודם הקהל ויכריז בתפלתו עכ"ל.

וז"ל הרשב"א בתשובה סימן רצ"ג אין ראוי למחות ובדין הוא כל שצריך לתפלה אין בו משום הפסק וכדאמר בברכת הלחם טול ברוך אינו הפסק וכ"ש זה שהוא צורך התפלה ממש שלא יטעו ולא יזכירו המאורע בתפלה וכ"ש בתפלת ערבית שהיא רשות ופוק חזי מאי עמא דבר וכן נוהגין בכל מקום ולא מיחה אדם בדבר עכ"ל.

הנה שהרשב"א ז"ל לא העמיד יסוד פסקו על מה שתפלת ערבית רשות אלא עשאו כסניף לטעם הראשון והדין עם הרשב"א וכן נוהגין ואין לשנות".

והב"ח מסיק שהדין כרשב"א, וכך יש לנהוג.

וכן הבית יוסף (אורח חיים סימן רל"ו ד"ה ומה שנוהגים) והדרכי משה (אורח חיים סימן קי"א סעיף ב') הביאו את דברי הרשב"א.

וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך סימן רל"ו סעיף ב', וז"ל:

"אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הנוהגין לומר שמונה עשרה פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה ומיהו מה שמכריז שליח ציבור ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך התפלה וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק".

והנה המגן אברהם מצדד, שכל זה הוא רק בדאורייתא, אבל בדברים שאין צריך לחזור בגללם אין להפסיק. וז"ל בסימן רל"ו סעיף ב':

"ועוד תפלת ערבית רשות (רשב"א) ועיי' סי' קס"ז וכן נוהגין דלא כרש"ל (ב"ח) ומ"מ אפשר דוק' בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם לא אמרו, משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א ונ"ל דבין הפרקי' דינן כמו בשחרית דדוק' בין גאול' לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע".

אך המגן אברהם מסיק שהמנהג להכריז גם בדברים שאין מחזירין אותו בגללם.

וכן מסיק המשנה ברורה (סימן רל"ו סעיף קטן ז') ששרי להכריז בכל גווני, וז"ל:

"צורך התפלה - ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר"ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי ואע"ג שאם יטעו ג"כ אין צריך לחזור דמ"מ הוא צורך תפלה".

והנה הבית יוסף מחלק בזה בין ערבית שמותר להכריז, לבין שחרית שאסור. וז"ל (בסימן קי"ד):

"ועוד מפרש טעם אחר בירושלמי ר' חגי בשם רבי פדת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"ץ נ"ל דהאי טעמא קאי אפירכא תנינא דפריך ויזכיר בשחרית וקאמר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ פי' שיאמר קודם תפלת מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם והאי אי אפשר בבקר לפי שאינו יכול להפסיק בין גאולה לתפלה".

היינו שמתחילים להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם רק במוסף – כי בשחרית אין החזן יכול להכריז קודם התפילה כי זה הפסק בין גאולה לתפילה.

אבל הדרכי משה בסימן קי"א פליג עליה וס"ל שגם בשחרית מותר להכריז דברים שהם מצורך התפילה, וז"ל:

"כתב הרשב"א בתשובה סימן רצ"ג מה שנוהגים בליל ר"ח שמכריז ש"ץ בין קדיש לתפלת ערבית ר"ח אין בו משום הפסק וכדאמרינן (ברכות מ:) טול ברוך לא הוי הפסק בסעודה וכ"ש זה שהוא צורך תפלה ממש שלא יטעו ולא יזכירו מעין המאורע בתפלה. ופוק חזי מאי עמא דבר וכן נוהגין בכ"מ ולא מיחה אדם בדבר עכ"ל ולפ"ז נראה דאף בתפלת שחרית יכול להפסיק באלה מאחר שהוא צורך תפלה אמנם ב"י כתב לקמן סימן קי"ד דאסור לש"ץ להכריז משיב הרוח בתפלת יוצר אור משום הפסק ולכן אין מתחילין עד מוסף דיוכל ש"ץ להכריז כדלקמן סימן קי"ד".

וכן משמע מלשון הרשב"א שכתב שכל שכן שבתפילת ערבית מותר, משמע שגם בשחרית מותר.

לסיכום, הרשב"א ס"ל שמותר להכריז בין גאולה לתפילה דברים שהם מצורך התפילה, וכן נפסק להלכה, המגן אברהם צידד שזה רק בדברים שמחזירין אותו עליהם אך מסיק שגם לדברים שאין מחזירין אותו מותר להכריז, וכן נפסק במשנה ברורה.

הבית יוסף סובר שזה רק בערבית, והדרכי משה סובר שאף בשחרית מותר.

והמהרש"ל פליג על הרשב"א, ולכן אומר שהשמש יתחיל קודם את התפילה וכשיגיע למה שצריך להזכיר יכריז בקול.

: מאמר קודם בסדרה 'בדין סמיכת גאולה לתפילה': בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ט'

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק י'

בחר מאמר

הערות

תוכן עניינים של הסדרה

מידע על המאמר

עוד ב-תפילה - קריאת שמע

מאמרים נוספים מ-אחד יחיד

שתף מאמר זה