סמוך מיעוטא לפלגא - ברוב רגיל וברוב צדדים

כתובות ט. האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון לא צריכא באשת כהן ואיבעית אימא באשת ישראל וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד, ומבואר דבאשת ישראל רגילה סמכי' אספק ספיקא ואינה אסורה.

וכתבו שם התוס' [ד''ה ואי] וז''ל וא"ת ונוקמה בחזקת היתר לבעלה וי"ל דאונסא קלא אית לה כדאמרינן בירושלמי והשתא דליכא קלא הוי ליה רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף וא"ת א"כ בספק ספיקא נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתיה דמי ולא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ובהא לא שייך לאוקמה בחזקת היתר כדפי' ואומר ר"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן והלכך במקום ספק ספיקא שרי ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס עכ''ל, והיינו דאי היה רובא דברצון רוב גמור הוה אסרי' לה ולא אמרי' ספק ספיקא.
​

והקשה בפנ''י דהא שיטת התוס' בכ''מ דספק דאורייתא לחומרא הוא דין דאו' וא''כ ע''כ דטעם ההיתר דס''ס הוא מדין רוב וכמ''ש הרשב''א בתשובה וא''כ אף בדאיכא רוב בספק אחד מהס''ס הרי הספק השני הוא שקול והוי פלגא, וסמוך מיעוטא לפלגא והו''ל רובא. וכתב שם דאפשר דס''ל להתוס' דלרבנן דר''מ דלא חיישי למיעוטא ליתא למיעוטא לגמרי וא''א לצרפו לפלגא לעשות ממנו רובא, ואף דר''ת המובא בתוס' בבכורות כ ע''ב ד''ה חלב פליג ע''ז וכ''פ הרמ''א ביו''ד, מ''מ אפשר דהתוס' דהכא ס''ל כן.
​

וכתב עלה בש''ש ש''א פי''ח להקשות, דהא רבנן ס''ל דרובא וחזקה רובא עדיף ולכן לא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא ואיך נוציא מזה דלית להו מיעוטא כלל וכו' עיי''ש בכל דבריו. והנה בעצם האי סברא דסמוך מיעוטא לפלגא איתא בהדיא בכמה דוכתין כגון בחולין עז ע''ב גבי בכור, דסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבה ורוב בהמות יולדות ולד שאין קדוש בבכורה, וכן גבי יצתה מליאה דיבם ולגבי עובר אינו פוסל ביבמות אמרי' סמוך מיעוטא מפילות למחצה דנקיבות והו''ל רובא שאינו זכר בו קיימא. וכתב בש''ש שם לחלק דהתם לאו מתורת ס''ס קאתי' עלה אלא מתורת רובא ושם אפשר לצרף מיעוטא לפלגא דלמעשה איכא רובא, אבל לגבי ס''ס דאף אי נימא דהוא מטעם רובא מ''מ אינו רוב במציאות אלא רוב צדדים, א''א לצרף.

ואפשר לבאר דבריו בב' אופנים, א', דבספק ספיקא צריך דכל ספק יהא ספק בפנ''ע ואז אפשר לצרפם לב' ספיקות, וכאן כיון דעל ספק א' נפסק דינו דאזלי' בתר רובא הרי נפשט ספק זה ואין כאן ס''ס, וכן מתבאר בלשון הס''ס. והאופן הב', דאף דאי''צ לדון על כל ספק בפנ''ע אלא דנים על ב' הספיקות יחד, מ''מ א''א לצרפם יחד לב' צדדים כיון דצד של מיעוט אמרה תורה דאינו צד כלל אלא אזלי' בתר רובא, בשונה מרוב רגיל שבו אין אנו דנין על הצדדים אלא על הרוב במציאות, ודוק.
​

אמנם כתב שם דעדיין צריך התבוננות דאמאי לא נימא ג''כ דיש כאן רוב במציאות ונעשה סמוך מיעוטא לפלגא כמו בבכור כנ''ל, כיון דגם כאן ניתן לומר דרוב נשים שנבעלות אינן נבעלות תחת בעליהן ברצון, אלא או באונס או לאו תחתיו. והביא שם שכבר הקשה כן השואל לריב''ש בשו''ת סי' שע''ב, והשיב לו דמה דאמרי' סמוך ברוב רגיל הוא דווקא היכא דהפלגא הוא ודאי ובהכרח כגון התם דמחצה זכרים ומחצה נקבות הוא ודאי ובהכרח כי כן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין וא"כ על כרחין הזכרים הנולדים מן המעוברות מעוטא נינהו שהרי מעוט מפילות ואין להמלט מזה בשום פנים אבל כאן אין אנו אומרים שהנבעלות בזנות מחצה תחת בעליהן ומחצה בלתי תחתיהם כי היכי דנימא סמוך מעוטא למחצה ונתירה דמנין לנו זה שיהיה מחצה על מחצה אבל אנו אומרים שהדבר בספק שזה אפשר כמו זה ואף אם נאמר סמוך מעוטא דאונס לאין תחתיו אכתי לא הוי תחתיו ברצון מעוטא בודאי אבל עדיין נאמר שאפשר זה כמו זה ולכן אין כאן רוב, [אמנם יעוי' באחרונים שכתבו שאין כוונת הריב''ש דוקא היכא דהדבר מוכרח לגמרי ממש].
​

והגרע''א כתב ליישב קושיית הריב''ש באופן אחר, וכתב בתשובה בשו''ת ח''א סי' פ''ה וסי' ק''ו דל''א סמוך מיעוטא לחזקה אלא היכא ששניהן מחזקין להדדי בגוף המעשה כגון גבי בכור דשניהם מורין שלא יצא ולד הקדוש בבכורה, וכן גבי עובר פוסל דשניהם מורין דלא יצא זכר בן קיימא דהא נפל לאו שם זכר עליה אלא חתיכת בשר בעלמא הוא, משא''כ כאן דאין שניהם מורין על מעשה א' אלא זה מורה שהיה באונס וזה מורה שהיה לאו תחתיו ואינם מצטרפים עכ''ד עיי''ש.
​

ויש להסביר דבריו בב' אופנים, א', דהוא ס''ל ג''כ דרוב צדדים א''א לעשות כלל וכנ''ל, אלא דבא ליישב למה אין עושין רוב במציאות וכקושיית הריב''ש ממש, וע''ז תירץ דאין כאן רוב במציאות דהרוב צריך להראות דבר אחד וכיון דכאן אין מראין דבר א' אין כאן רוב, והוא סברא בכל רוב במציאות.
​

והב' י''ל דהוא ליישב למה אין עושין כאן רוב צדדים ובא ליישב עצם הקושיא אמאי אין עושין סמוך מיעוטא לפלגא, וע''ז כתב דאיה''נ דבפלגא ופלגא עבדי' רוב צדדים אף דאין מורין דבר א' דסו''ס יש כאן ב' צדדים כנגד צד א', אלא דבמיעוטא דאינו צד בפני עצמו וכנ''ל א''א לצרפו אלא א''כ מורה דבר אחד עם הפלגא, ואז נפיק מכלל מיעוטא והוא מצטרף עם הפלגא, ואז אפשר לעשות בין רוב צדדים בין רוב במציאות [לולא סברת הריב''ש הנ''ל ברוב במציאות], אבל כשאין מורה דבר א' עם הפלגא אינו מצטרף עימו ונשאר מיעוטא ובפני עצמו לאו כלום הוא ודוק. ולפ''ז הוא סברא בדינא דסמוך מיעוטא לפלגא ולא בעיקר דין רוב. [אמנם בפשטות דברי הגרע''א בסי' פ''ה שם מוכיחים כפי' הראשון].​