רוב בלי פרישה

מקור הדין

ב"ב דף כג:
מתני', ניפול הנמצא בתוך נ' אמה הרי הוא של בעל השובך, חוץ מחמישים אמה הרי הוא של מוצאו, ובגמ' הק' מהך משנה על דינא דר' חנינא דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב, והרי הכא משמע שהרי הוא של בעל השובך אע"ג דאיכא דנפישי מיניה, ומסיק דמירי במדדה וע"כ תוך נ' אמה וודאי הוא של בעל השובך ולא אמרינן שהוא של בעל שובך אחר, אולם בנמצא חוץ לנ' אמה ניזל בתר השובך הגדול דאיכא רוב שהגיע משם.

ויל"ע בהך רוב, דאי נימא דמה דהתורה אמרה ללכת אחר הרוב הוא משום דכיוון שהסיכויים שהגיע משם גדולים יותר ואמרה לנו להסתמך על הסיכויים אה"נ א"ש מאי דאזלינן הכא בתר רוב, דוודאי יש יותר סיכוי שהגיע משובך עם הרבה יונים מאשר השובך עם מיעוט היונים.

הרוב הוא לא מחמת סיכויים

אולם לכאו' מוכח שתורה לא אמרה ללכת בתר הסיכויים, דהא רוב הפוסקים נקטו להלכה שבגוונא של ט' חניות כשרות וחנות אחת טריפה אולם מוכרת יותר בשר מכל החניות יחד אזלינן בתר רוב חנויות ולא בתר רוב בשר, ואי נימא שהולכים אחר רוב הסיכויים א"כ כמו שבשובך שהסיכויים הגדולים שהגיע מהשובך הגדול, ה"נ נימא שרוב הסיכויים שהגיע מהחנות הטריפה, וכמו"כ מצינו מרובא דליתא קמן שגם שם אין הביאור שנלך אחר רוב הסיכויים, דאחת שיצאה חמותה מעוברת למדינת הים ולא ידעינן אי ילדה זכר חי וחייבת ביבום או לא פוטרים אותה מיבום משום שאיכא מחצה נקיבות ומיעוט מפילות וע"כ איכא רוב שאינו זכר חי, ואי נימא משום דהוא רוב הסיכויים הא הסיכויים של זכר חי שווים לסיכוי שיהא נקבה חיה, וכן לסיכוי שיהא נפל, ואמאי נקטינן שלא יצא זכר חי, הא אפשרות אחת מג' האפשרויות וודאי תמומש, והסיכויים של כל אפשרות שווה לשאר האפשרויות, ואמאי פוטרים אותה מיבום.

רוב ללכת בתר רוב הצדדים בספק

וע"כ נראה דאף דבהרבה מקרים רוב הסיכויים שכך היה או יקרה, מ"מ אין הגדר במה דהתורה אמרה ללכת אחר הרוב דניזל בתר רוב הסיכויים, אלא שנלך אחר הצד הגדול בספק, או שנתעלם ולא נדון את הצד הקטן בספק, דהינו כשאנחנו דנים מאיזה חנות פירש בשר זה, אין הספק הוא אי מחנות א' או ב' או ג', אלא הנידון הוא אי הגיע מחנות כשרה או טריפה, והצד שהגיע מחנות כשרה הוא יותר גדול משום שיש כאן הרבה אפשרויות כאלה שהגיע מחנות כשרה, וע"כ אזלינן אחר הך צד, וזה אע"פ שרוב הסיכויים שהגיע מחנות טריפה משום שיש בה הרבה בשר, או שיש בה מיעוט קונים מחמת סיבה אחרת, דאין משפט הרוב ללכת אחר הסיכויים אלא אחר הצד הגדול בספק, והספק הוא על החניות ולא על הבשר.

וע"כ גם במעוברת אף שהסיכויים שווים שתלד נקבה חיה לזכר חי וכן שתפיל, מ"מ אנו הולכים אחר הרוב, דבשלמא אי היה הספק מה תלד זכר או נקבה או נפל אה"נ לא היה כאן רוב כלל, דאיכא ג' צדדים ואין צד אחד יותר גדול מחברו, אולם כיון שאין לנו כל ענין בלדעת מה יקרה אלא אי יהא כאן זכר חי או לא שהוא המחייב והפוטר מיבום, הצד שתלד זכר חי קטן יותר משום דרוב המקרים הוא דאין זכר חי אלא נפל או נקבה, ע"כ נפטר מיבום.

רוב וקרוב

וזה הביאור בדעת התורי"ד בסוגין שלא מכריעים רוב נגד קרוב בהשבת אבידה, לא משום דלא אמרינן רוב בשלילה, דהא בחמותו מעוברת אמרינן רוב בשלילה דלא יהא כאן זכר חי, אלא הביאור בזה דכיון דהרוב הוא בצדדי הספק שאזלינן בתר הצד הגדול בספק, א"כ בהשבת אבידה כל אדם הוא צד בפנ"ע, ואינו מצטרף להיות צד אחד כנגד האחרים.

רוב דשובכות

אמנם עדין צ"ב אמאי בשובכות אמרינן דניזל בתר רוב, דהא הספק אי יצא משובך זה לשובך אחר, ואמאי השובך שיש בו יותר גוזלות הוא הצד היותר גדול, ובשלמא אי נימא דניזל בתר סיכויים א"ש, אולם נתבאר לעיל דאינו.

ואף שמצינו כה"ג ברובא דליתא קמן דאנו דנים על בהמה זו אי כשרה או טריפה, ואמרינן דמאחר ורוב המקרים הם כשרה א"כ גם זו כשרה, ואה"נ הכא נדון כיון דרוב הפרישות הם משובך זה, א"כ גם פרישה זו שלפני משובך זה.

החילוק בין איתא קמן לליתא קמן

אמנם אינו דומה מתרתי, דהתם כן הוא דינא דרובא דליתא קמן דאנו תולים מקרה זה בריבוי המקרים הקודמים לזה, דהינו שאינו משום שהוא צד הגדול בספק, אלא כיון שרוב המקרים שקדמו לזה כך הם גם מקרה זה כך הוא, [ולא כמו שרגלים לבאר שמחמת שכן הוא הטבע ע"כ אזלינן בתריה, דהא גם המיעוט הוא טבעי ואינו נחשב יוצא מגדר הטבע אלא שהוא פחות שכיח, ועוד שהא קיי"ל שבחמותה מעוברת לא חייבת ביבום, וכי לידת זכר חי היא מנוגדת לטבע, אלא הטעם הוא כמשנ"ת דתולים מקרה זה ברוב מקרים שלפני כן, וברוב המקרים אין זכר חי,] אולם הכא אין הרוב ליתא קמן, דהא השובכים קמן ואנו דנים הספק רק לפי הם ולא לפי כלל השובכים, וא"כ הגדר הוא דניזל בתר הצד הגדול בספק, וא"כ אמאי ריבוי הפרישות שיש בשובך זה יכריע לי על הפרישה שלפני שרק היא מסופקת לי מהיכן היא.

רוב בלא פרישה

ועוד דלא דמי דהכא מירי אפי' בלא פרשו שאר הגוזלים מהשובך, וא"כ אין לי כלל ריבוי פרישות שאני יתלה שגם הפרישה שלפני כמוה, אלא רק יש ריבוי אפשרויות פרישה, ומה נותן לי מה שיש עוד אפשרויות פרישה אם רק אפשרות אחת התממשה ועליה אני דן ומה שייך רוב כזה.

אמנם אין זה קו' רק הכא, דמצינו כעין זה בעוד מקרים בש"ס, להפוסקים דס"ל דעכ"פ בב' חניות אזלינן בתר רוב בשר ג"כ תקשי דהא הנידון רק על הבשר שלפני, וכן מצינו גם בכתובות טז. שאם פירש בועל ומספקינן אי כשר או פסול אזלינן בתר רוב אנשי העיר, ואף שהנידון רק רק על בועל זה מהו, וכן בתינוק שנמצא ולא ידעינן אי הוא גוי או יהודי אזלינן בתר רוב תינוקות שבעיר, אף שנידון הוא רק על תינוק זה.

רוב בתערובת

ויש שביארו דכיון שיש לנו ספק מאיזה שובך הוא בא ויש לפנינו ב' שובכות א"כ אנו דנים את כלל השובכות כתערובת, דהא ביחס לגוזל זה יש כאן תערובת שובכות ואז אנו דנים סתם גוזל שיש כאן מאיזה שובך הוא, וכיון שיש כאן תערובות כללא הוא בתערובת שהצד היותר גדול הוא הקובע את שם התערובת, וכיון שרוב הגוזלות משובך א' א"כ אנו אומר שסתם גוזלות הם משובך א', וע"כ גם גוזל זה שהוא סתם גוזל הוא בכלל הגוזלות השיכות לשובך א'.

אמנם ילה"ק על ביאור זה, א' דאין כ"כ טעם להחשיב את כלל הגוזלות כתערובת אחר שברור לי כל גוזל לאיזה שובך הוא שייך, ואין כלל ספק ותערובת בזה, ורק אם נתערבו בפועל והיה לי נידון על כולם וודאי הייתי דן כך, אולם כרגע כל הגוזלות עומדות במקומם והנידון הוא רק על גוזל זה, ואם יש כאן תערובת היא תערובת של ב' השובכות שנתערבו זה בזה ואיני יודע להיכן לשייך גוזל זה, אולם שאר הגוזלים לא מוערבים.

בפלוגתת רעק"א והרש"ש

ועוד דהנה הרעק"א כתב בנידון דבועל, דבגוונא דיש בעיר נא' כשרים ונ' פסולים, ובא אחד כהן מהכשרים להנשא לה שאסור לו, דכיון דהוא יודע שלא בעל אינו בכלל הספק, וא"כ הוא מחצה על מחצה, ולמשנ"ת קשה דמה בכך שיודע שאינו הבועל, הא מה שאני רוצה הוא רק להתידע מהו הסתם אנשים בעיר, אי הם כשרים או פסולים, וזה הוא ע"י שאני דן את כל האנשים שבעיר כתערובת ואז אנו דנים שסתם אנשים שבעיר כשרים, וה"ה הבועל היה כשר, ומה בכך שהוא וודאי לא היה בועל.

אמנם כבר הק' הרש"ש על הרעק"א, דהא גם בניפול אנו יודעים ששאר הגוזלות לא פירשו, ואעפ"כ הם נחשבים ברוב, וכן יש להקשות מתינוק דתינוק המספק נמצא לפנינו ושאר תינוקות וודאי לא בכלל הספק, ואמאי דנים אותם ברוב, ובאמת צ"ב דברי רעק"א.

ביאור רוב בשובכות

ונראה דהביאור בהא דאזלינן בתר רוב, דכיון דמה שגרם לי להסתפק מאיזה שובך הגיע, הוא מהידיעה שהיה כמה גוזלות אתמול בשובך א' וכמה גוזלות בשובך ב', וא"כ הנידון הוא הגוזל הזה שלפני לאיזה קבוצת גוזלות שראיתי אתמול שייך, שהם הסיבה לספק, וכיון שאין דמותם ידועה, א"כ כל גוזל שהיה כאן אתמול הוא אפשרות וצד שהוא הגוזל שלפני היום, א"כ הצד שמשתייך לשובך א' גדול יותר מהצד משתייך לשובך ב', וכן בבועל הנידון הוא כיון שיש לי ידיעה שקודם הבעילה היו בעיר כשרים ופסולים וזה הסיבה שכשאני שומע שהיה בעילה מעיר זו אני מסתפק אי היה מכשר או מפסול, א"כ הנידון מאיזה קבוצה הגיע אותו בועל שבעל, וכל אחד שהוא אופציה לבעילה בכלל הספק, וע"כ הכהן שיודע שהוא לא היה הבועל אינו בכלל הספק, דהוא יודע שהוא לא אופציה לבעילה, וכן אי נודע לנו שחלק מהגוזלות היו קשורים בשעה שהוא פרח א"כ אינו בכלל האופציה לפריחה ואינו בכלל הספק.