רוב וקרוב

הצעת הסוגיא

בב"ב דף כג.

מתני', ניפול הנמצא בתוך חמישים אמה הרי הוא של בעל השובך, חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, נמצא בין שני שובוכות קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו, מחצה על מחצה שניהם יחלוקו.

ובגמ' אמר רבי חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, ואע''ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף, מתיב רבי זירא והיה העיר הקרובה אל החלל ואע''ג דאיכא אחריתי דנפישא מינה, בדליכא, וליזיל בתר רובא דעלמא, ביושבת בין ההרים.

בקו' תוס' אמאי לא אזלינן בתר קרוב בחנויות

ובתוס' הק' אמאי לא מקשינן מוהיה העיר הקורבה אל החלל על מתני' דט' חניות דבפריש אזלינן בתר רוב ולא אזלינן בתר קרוב, ותי' דאפשר דמתני' נמצא באמצע ואינו קרוב, ויש מהראשונים שהעמידו שנמצא באמצע הינו כעין חצובה, והוא דחוק, אמנם בחי' ר' נחום פי' דהכוונה באמצע הינו בין ב' חנויות ואחת כשרה ואחת טריפה, אמנם עדין קשה דא"כ אמאי אזלינן בתר רוב, והא הקרוב מכריע שהגיע מאחת מב' חנויות אלו וא"כ נשאר ספק ואמאי לא אזלינן בתריהו.

ואין לומר שכיון שהקרוב לא מכריע תו לא אזלינן בתריה אלא בתר הרוב, דהא הגמ' מקשה ממשנתינו רק על מ"ד רוב וקרוב אזלינן בתר רוב, ולכאו' תיקשי גם על מ"ד דאזלינן בתר קרוב אמאי בקרוב לזה וקרוב לזה יחלקו ולא אזלינן בתר רוב, דהא רק למסקנא העמידה בדליכא דנפיש מינה ואמאי יחלקו ולא נלך בתר הקרוב, וע"כ דהקרוב הכריע לי שהוא אחד משניהם, וא"כ מה תי' תוס' דמירי דנמצא באמצע וע"כ אזלינן בתר רוב, ואפשר לישב בדוחק דאה"נ יכול להקשות כן אלא דעדיפא מיניה פריך.

קרוב הוא הכרעה חיצונית או אל תסתפק

ואפשר ליישב דיש לחקור בהכרעת קרוב אי הוא הכרעה חיצונית מהספק, דהינו כיוון שנמצא קרוב למקום פלוני מסתבר שהגיע משם, או אנו תולים שהגיע משום או כיון שגדר הכרעת קרוב הוא כיון שקרוב יותר לצד זה של הספק אנו מתעלמים מהצד השני, או אין לנו סיבה להסתפק כהצד השני, והנה אי נימא כהצד השני א"ש, דבחנויות הספק הוא אי הגיע מהחנויות הכשרות או הטריפות, ואין הספק מאיזה חנות הגיע דהחנות עצמה לא מענינת אותי בספק אלא רק הכשרות שלה, וא"כ הספק הוא רק אי הגיע מחנות כשרה או טריפה, וא"כ אי נמצא בן ב' חנויות אחת כשר ואחת טרף אינו יכול להכריע שהגיע מב' חנויות אלו דאין הספק מהיכן הגיע, אלא רק אי קרוב לכשרה, או אפי' בין ב' כשרות יכריע שאין להסתפק שהגיע מטריפה, אולם גבי שובכות וכן גבי עיר הקרובה אל החלל ששם הספק ההוא מאיזה עיר הגיע הרוצח או מאיזה שובך הגיע, אפי' נמצא בין ב' שובכות עדין אפשר להכריע שהגיע משובכות אלו ולא משובך אחר, דשם ההכרעה היא בגוף הספק שאנו לא מסתפקים שהגיע ממקום אחר.

בקו' התורי"ד מאי שנא מרוב דהשבת אבידה

והגמ' הק' וניזל בתר רובא דעלמא, והק' התורי"ד איך אפשר ללכת אחר רובא דעלמא והא אין צירף בין כל העיירות שבעולם לומר כהמיעוט, כמו דבהשבת אבידה שנמצא קרוב לאחד א"א לומר שיש רוב נגד הקרוב דהא אין צירוף בין כל האנשים לומר שהם צד אחד והוא הרוב.

רוב הוא בצדדי הספק

והביאור בזה דמה שאמרה תורה ללכת אחר הרוב לא אמרה ללכת אחר סיכויים, דאף דרוב הסיכויים שלא נפל מהקרוב, מ"מ לא זהו הכרעת רוב, דהא גם באחת שהלכה חמותה מעוברת למדינת הים אזלינן בתר רוב שלא תלד זכר חי, למרות שהסיכוים שתלד זכר שווים לסיכויים שתלד נקבה דמחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות, ועוד אי הרוב היה תלוי בסיכויים היינו צריכים גם לחשב נתונים אחרים, כמה קונים יש בכל חנות וכן כמות הבשר, אלא הכרעת הרוב הוא בצדדי הספק, כשיש לנו ב' צדדים אי הגיע מהחניות הכשרות או הטריפות צד החניות הכשרות נותן לי יותר אפשרויות וזה צד יותר אלים וע"כ מתעלמים מהצד המיעוט, וע"כ דווקא בספק שיש לנו רוב בצדדי הספק, אולם כשאנו דנים למי שייך האבידה כל אדם הוא צד בפנ"ע אי שייך לו או לו, ואין כאן צד יותר אלים מחברו וע"כ לא שייך לדון בזה רוב, אולם כשאנו דנים מאיזה שובך הגיע כיון שיש יותר אפשריות שהגיע מהשובך הזה הוא צד יותר אלים ואזלינן בתריה.

בקו' רעק"א

וברעק"א איתא דהכרעת קרוב שייכת דווקא בב' חנויות או בב' שובכות, אולם אם יש ג' חנויות או שובכות כבר א"א להכריע קרוב, דתמיד יצטרף גם ב' השובכות או הערים להיות רוב כנגד הקרוב ואמרינן רוב וקרוב הלוך אחר הרוב, וכתב שגם בהשבת אבידה אם יהיה לי הכרעה של קרוב לאחד א"א להחזיר דאיכא רובא דעלמא נגדו, ולכאו' חולק רעק"א על הך דינא דהתורי"ד שאין הצירוף לרוב, אולם תקשי כמו דהוכחנו דהכרעת רוב הוא הכרעה בצדדי הספק, וא"כ אין כאן רוב שכל שובך הוא צד נוסף בספק ולא נהיה צד אחד יותר גדול.

בפלוגתת התורי"ד ורעק"א

אמנם נראה דאין הרעק"א חולק עם התורי"ד בהלכות רוב, אלא נחלקו בהלכות קרוב, שהתורי"ד ס"ל רוב וקרוב אזלינן בתר רוב הינו שיש הכרעה של קרוב מול הכרעה של רוב הכרעת רוב עדיפא, וע"כ היכא דאין דנים רוב אין כאן הכרעת רוב שעומדת מול קרוב ושפיר אזלינן בתר הקרוב, אולם רעק"א למד דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב הינו שאין הכרעת קרוב היכא שיש מציאות של רוב נגדה, שהקרוב הוא סבירות שמשם יצא, או שלא אדון צדדים אחרים דאני משייכו לשם, אולם היכא שהסיכויים ששייך לשם הם קטנים לא אומרים את סברת קרוב, וע"כ רוב וקרוב אזלינן בתר רוב, דהקרוב לא אומר לי כלום בכה"ג, וא"כ א"ש מה דס"ל דמצרפים את כל הערים והשובכות לומר שלא הגיע משם, דאם אני רוצה לדון את הקרוב אני חייב לדון אי יש סבירות שהגיע מהעיר הזו, וזה אומר הרוב שיש יותר סיכוי שלא הגיע מהעיר הזו וע"כ אין כאן קרוב, אולם לו יצוייר שיהא לי נידון מצד סברא אחרת למי להשיב אבידה, וודאי לא נצרף את כל העולם לומר שיש רוב נגדו.

וכן מצינו ברעק"א בכתובות שהעיר על הפנ"י שהוכיח מקדשתי את ביתי ואיני למי קדשתיה, שנאמן לומר אני קדשתי אם לא היה דבר שבערווה, ואף שהוא נגד רוב העולם שלא הוא היה המקדש, וא"כ ה"ה באם יש רוב טריפה בחנות ואמר המוכר שהוא כשר שנאמן ע"א נגד רוב, והק' רעק"א על הדימוי דבשלמא שם א"א לדון רוב משום שהמקדש הוא חלק מרוב העולם דאינו סותר לרוב, משא"כ בבשר כשר שסותר את הרוב, ולכאו' רעק"א הכא כתב דאפשר לדון רוב שלא מהעיר הזו אף שאין העיר הזו סותרת לרוב.

אמנם למשנ"ת לא קשה מידי, משום דוודאי אין דנים רוב בכה"ג דאין הרוב שולל את המיעוט, אולם רק נגד קרוב שם אני דן האם הגיע מהקרוב שם הרוב שולל שלא הגיע מהקרוב.

ולפי"ז א"ש מה שכתב רעק"א שלא מובן ספקו של הפלתי אי ניזל בתר קרוב שהרוב שכנגדו הוא קבוע, דלמשנ"ת לא בעינן להכרעה של רוב כדי לדון נגדו קרוב, אלא סגי במה שיש רוב מציאותי כדי שלא נוכל לדון קרוב, וע"כ ודאי שניזל בתר רוב, וע"ז מישב רעק"א דהצד שלא נלך אחר הרוב משום שגם כלפי הקרוב שייך דינא דקבוע שא"א להתעלם מהצד שלו, ודו"ק.