אונס בגיטין - חלק ב' - תולה בדעת אחרים

התחלנו ביישוב דעת רבא דס"ל דאיכא טענת אונס מעיקר הדין בכל תנאים [ורק בגט גזרו משום צו"פ], והבאנו בזה כמה פירושים. והארכנו בדעת החמד"ש שדן מצד דאונס לאו כמאן דעביד.
​

א.
וברא"ה כאן נראה פי' אחר באונס דתנאים בטעם דאפשר לטעון טענת אונס ולא נתקיים המעשה, דהנה כתב הרא"ה דלא אמרי' יש אונס אלא בתולה בדעת עצמו כגון אם לא באתי אם לא עשיתי כך וכך או אם באתי או אם עשיתי כך וכך וכן בתולה בדעתה דלגבי הא מילתא כחד נינהו אבל בתולה בדעת אחרים כגון אם יבא פלוני אם לא יבא לא אלא כל היכא דנתקיים התנאי הרי נתקיים ואין אונס וטעמא דמילתא משום דתולה בדעת עצמו היה סבור לקיים התנאי וכשהוא אונס עכשיו עליו שלא היה יכול לקיים תנאו הרי הוא כנאנס על עיקר המעשה למפרע והיינו דאמרי' יש אונס וזה ראוי לומר בתולה בעצמו א"נ בתולה בדעתה אם תבא אם לא תבא עיי"ש, ולכאו' משמע מדבריו [וכן פי' הגרש"ר] דס"ל דאין כאן אומדנא כלל שלא יחול החלות ללא קיום התנאי, וגם אין שייך אונס על קיום התנאי דהוא מציאות בעלמא, אלא דכיון דכשנתן הגט השאיר לעצמו האפשרות לבטל הגט ע"י שיבוא ועכשיו נתברר דאינו יכול לבוא א"כ כל חלות הגירושין הם לאונסו דלא רצה לגרש בכה"ג ללא אפשרות ביטול, ונמצא שאין אי קיום התנאי בעצם מבטל את החלות מצד עצמו, אלא מה שכרגע המצב שהוא לא יכול לבטל את החלות ע"י אי קיום התנאי זה גופא מבטל את החלות, ודוק.

וצ"ע קצת דא"א אין שייך בזה כ"כ לשון אונס אלא הוא נידון מצד טעות ובנדרים כה"ג דאיכא טעות צריכים התרה ובנדרי אונסין קי"ל דאי"צ התרה. ונראה לפרש בדומה עד"ז דהחלות הגט דחל עכשיו ע"י קיום התנאי חל לאונסו כיון דהוא רוצה עכשיו לבא ולבטל הגט ואינו יכול א"כ הגט חל לאונסו ואינו בעיקר החלות שהוא משום שאין אפשרות בעצם לבטלו ודוק. וזה שייך רק בתולה בדעת עצמו דסבור לקיים תנאו, משא"כ בתולה בדעת אחרים דכיון דמעיקרא אינו בידו א"א לומר שהיה דעתו שיוכל לבטל החלות הא אינו תלוי בידו כלל ותלוי רק במה שאחרים יעשו ופשוט.

אמנם צ"ע מ"ש תולה בדעת אחרים מתולה בדעת האשה, ואולי נאמר דשם זה מצד האשה שהיא רצתה שתהא יכולה לבטל החלות והרי אינה יכולה, והגם דבאמת אי"צ דעתה בחלות הגט כלל מ"מ כאן הלא הוא רצה שהיא תוכל לבטלה וכיון דהיא חלק מגוף המעשה היה לו קפידא שדוקא תוכל לבטלה משא"כ בתולה בדעת אחרים ממש ודוק.

ב.
והגרנ"ט ביאר בדברי הרא"ה דתולה בדעת עצמו ודעת האשה ודאי כוונתו דהתנאי עצמו הוא סיבה לעשות הגט אם יתקיים דזה כל דעתו בתנאו שיהא גט רק אם יבא או לא יבא או תבא או לא תבא וזה כל הסיבה לחלות הגט כיון שבא או לא בא [ונקרא תנאי קיום] ושייך ע"ז אונס כיון דלא היה פה המעשה המקיים החלות, משא"כ בתולה בדעת אחרים דודאי אי"ז סיבה לעשות הגט אלא דרוצה דהגט יחול מצד עצמו אלא דבאופן מסויים יתבטל הגט [ונקרא תנאי ביטול] ואם נאנס לא היה האופן הזה, דאונס כמאן דעביד לא אמרי'. וביותר י"ל דבתנאי ביטול חל המעשה לגמרי גם ללא קיום התנאי ורק דהתנאי יכול לבטלו אם לא נתקיים, ובתנאי קיום לא חל המעשה אלא אם יתקיים התנאי [אף דיכול לעשותו מעכשיו כמו בתנאי ביטול, אבל לכאו' אי"צ לזה דהוא מובן גם בלא זה, ועניין זה הלא תלוי בנידון גדול בגדר תנאי מילתא אחריתי היא ואכ"מ].

ועי' ברכת שמואל סי' ו' שביאר באופ"א.

ג.
הרי דעלה לנו בס"ד כמה ביאורים בדעת רבא:​

​

א. דעת התוס' דהוא כעין עונש ויש בזה הפטור ד'ולנערה לא תעשה דבר'.​

​

ב. פשטות דברי החמד"ש בדעת רש"י דתנאי בגט וכדו' הוא תנאי קיום ואונס אינו מעשה דידיה כלל.​

​

ג. פי' אחר בדברי החמד"ש דבאונס אין המעשה מתייחס אליו.​

​

ד. דברי הגרש"ר בדעת הרא"ה דהבעיה בעיקר החלות דאין דעתו לעשותו בכה"ג.​

​

ה. דברי הגרנ"ט בדעת הרא"ה דכל תולה בדעת אחרים חשיב תנאי ביטול ותולה בדעת עצמו חשיב תנאי קיום.​

ד.
עד כאן ביארנו דעת רבא. אבל רב הונא פליג שם בגמ' וס"ל דאין אונס בתנאים, ולכאו' קשה עליו מהא דנדרי אונסין דשם חזי' דכל לא נתקיים התנאי באונס לא נחשב שנתבטל והמעשה קיים, ותירץ הר"ן שם דבנדרים לא הו"ל למדיר לאתנויי דמאי איכפ"ל אבל בתנאים כיון דהו"ל לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשיה.

[ויש להוסיף דהנה לשון הר"ן הוי לשיטתו דס"ל דכל דין אונס הוא אומדנא, אבל גם להפירושים האחרים י"ל דר"ה מודה ליסוד דרבא אלא דכיון דהו"ל לאתנויי ולא אתני אמדי' דמסתמא נתכוון אפי' באונס].

ה.
והתוס' והרא"ש שם פירשו דרק בנדרים ס"ל דמהני אונס כיון דבעי' פיו וליבו שוין [היינו דאיכא דין מיוחד בנדרים ושבועות דהאדם בשבועה], ומה דפליג איסוד דרבא ולא ס"ל דבשאר תנאים המעשה קיים משום הפירושים שכתבנו לעיל, תלוי בפירושים הנ"ל דלפי כל פירוש פליג על יסוד דרבא, דהיינו דס"ל דאונס הוא פטור בעלמא ולא דאינו מתייחס אליו או דאינו מעשה דידיה [לפי' החמד"ש], או דמתפרשים דבריו כתנאי ביטול [והיינו דא"א לעשות כלל תנאי קיום דתנאי מילתא אחריתא ואכ"מ - לפי' הרא"ה], או דלא באתי אינו מתפרש כמציאות של אי ביאה אלא של לא לעשות מעשה ביאה, או דתנאי הוא מעשה בעלמא ולא שייך ע"ז דין אונס, או דאונס אינו מבטל חלות.​