אם מקיימים המנהג של אכילת מאכלי חלב בשתיית חלב

שאלה: האם מקיים המנהג בשתיית חלב? או שמא צריך דוקא גבינה וכדומה?​

תשובה: מנהג זה הוזכר ברמ"א בשו"ע תר"ע סעיף ב', וז"ל: "יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב".

מקור דברי הרמ"א בפי שמובא בדרכי משה הוא מהר"ן והכל בו, וז"ל הר"ן (על הרי"ף) שבת י, א "וע"י אשה נעשה נס דאמרינן במדרש דבתו של יוחנן האכילה לראש האויבים גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו וברחו כולם ועל זה נהגו לאכול גבינה בחנוכה".

וז"ל הכלבו סימן מד "והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו, ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה".

מב' מקורות אלו נראה שהענין הוא דוקא "גבינה" ולכאורה דוקא "תבשיל של גבינה".

המעשה לפי חמדת ימים

אבל יש עוד כמה מקומות שמעשה זה הוזכר, ושם הוזכר "חלב" ולא גבינה.

בספר חמדת ימים חנוכה פרק ב אות מ [מאות כ' מסופר המעשה באריכות גדולה, והעותק גם באוצר המדרשים, (הסיפור שם מאוד מפורט, ולי זה נראה קצת דמיון, יש שם מידי פרטים שתמוה איך השתמרו... וזה נראה כמו סיפור בוסתנאי שגם הובא באוצר המדרשים והוא פרי דמיון מפותח של אחד המדומינים למניהם)] וז"ל: "ותאמר לו יהודית אשתה אדוני כי שמח לבי ויגל כבודי היום שמחה רבה מכל ימי חיי, ותשב ותאכל ותפתח את נאד החלב ותשת וגם את המלך השקתה וישמח ויגל המלך עמה מאד וישתה יין הרבה מאד ממה ששתה כל ימי חייו". כאן הוזכר רק "חלב" שזה היה הגורם, והעיקר היה היין, אבל אולי החלב גרם שיצמא כמו בגבינה וישתה הרבה יין. אבל למעשה שם בתחילה כן הוזכר גם שהביאה גבינה, ככתוב שם: "ותתן יהודית ביד שפחתה נאד חלב וחמת יין וצלוחית שמן וקמח ולחם וגבינה ותלך לה".

ועיין באוצר מדרשים (אייזנשטיין) יהודית עמוד 204 שכלל לא הביא את ה"חלב" או ה"גבינה", "ויאסוף כל שריו ועבדיו ויעש להם משתה ויאכל וישת מן היין וישכב וירדם", וכן באוצר מדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 193 "ועשה המלך משתה גדול ושתו ונשכרו, ואח"כ הלכו כל אחד ואחד לאוהליו והמלך ישב בחיקה וישן, והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו וחתכה ראשו ופשטה סדין עליו",

הלבוש מזכיר חלב וגבינה

ולמעשה בלבוש שם כתב, וז"ל: "ויש אומרים שיש לאכול גבינה וחלב באותן סעודות שהם מפילין שינה על האדם, זכר לנס שנעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב". ובאליה רבה ובאליה זוטא הביא שנוסח הכלבו "תבשיל של גבינה".

הרי הזכיר ה"חלב והגבינה" בחדא מחתא, וכתב על שניהם שהם מפילים שינה האדם, כלומר שגם חלב מרדים, ובאמת היה שניהם.

א"כ לפי הלבוש כל המדרשים נכונים, והיה שניהם, ולפ"ז גם זכר לנס אפשר לעשות ע"י חלב או גבינה.

טעם הבני יששכר - שימים אלו כעין נתינת התורה

וכן יש עוד כמה טעמים בענין מאכלי חלב, שלפי טעמים אלו אין חילוק בין חלב לגבינה, וכמו שהובא בבני יששכר מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ג - נר מצוה אות מב, וז"ל: "ע"פ הנ"ל תבין ג"כ מה שהביא מרן הרמ"א ז"ל בשלחנו [או"ח סי' תר"ע ס"ב] בשם הכלבו דנוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה, ומהראוי להתבונן כי לא דבר ריק הוא, ואם הוא מפני שהאכילה יהודית את האויב מאכלי חלב לא במקרה נפל מעשה ניסים, ונ"ל על פי מה שכתבתי כמה פעמים, שהיוונים רצו לבטל את התורה מישראל ולהגביר חכמת החיצוניות, והנה כאשר התנוסס הש"י עמנו הראה לנו נפלאותיו במנורה ובשמן הרמוזים לחכמה ולתורה מן השמים, והנה הימים האלה הם כעין נתינת התורה, והנה בשעת נתינת התורה בסיני עמדו המלאכים הקדושים בשמים ואמרו תנה הודך על השמים [שבת פח ב], והנה רצו לבטלנו מן התורה, והנה המגיד מראשית אחרית פעל ועשה מראש מקדם שבאו המלאכים לבית אברהם והאכילם בשר בחלב, והיה זה לטענה עליהם שאכלו הבשר בחלב בביתו של אברהם ואינם ראויים לתורה כמו שאמרו רז"ל במדרשיהם, והנה מתחלה כתיב ואל הבקר רץ אברהם וכו' וימהר לעשות אותו, ושוב נאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' [בראשית יח ז], הנה צירף מאכלי חלב אל בן הבקר בכדי שיהיה לסגולה לבניו לקבלת התורה, ועל כן לזכר זה נוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות [ש"ע או"ח סי' תצ"ד ס"ג], והנה לזכר זה שבימים האלה הוא כעין נתינת התורה, הנה נעשה הנס ג"כ על ידי מאכלי חלב שהאכילה יהודית את האויב שרצה לבטל התורה מישראל, ועל ידי זה היה התחלת הנס ליהודים היתה אורה זו תורה, ומנהג אבותינו תורה היא".

טעם הבן איש חי - בחלב רמוז ג' הגזירות של חודש, שבת, מילה

וכן יש עוד טעם נחמד שכתב בבן איש חי שנה ראשונה (פרשת וישב - הלכות חנוכה סעיף כד) "אוכלין מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב שהיה ממלכי יון, והמעשה הובא בספר חמדת ימים, ונס זה נעשה קודם נס העקרי של חנכה בכמה שנים, אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יון וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת, לכך עושין לנס זה ג"כ זכר בימי חנוכה, ע"ד שאמרו לאכול זרעונים בפורים זכר לנס של דניאל ע"ה וחביריו ע"ה. ונ"ל בס"ד לרמוז טעם בחלב לשלשה מצות שגזרו לבטלם שהם חודש שבת מילה, ומסרו ישראל עצמן עליהם, דאות ח' דחלב הוא אות ראשונה של חודש, ואות ב' דחלב הוא אות שנית של שבת, ואות ל' דחלב הוא אות שלישי של מילה".

[אגב, הבן איש חי מציין לסיפור המובא ב"חמדת ימים", ע"כ פשוט שלשיטתו חלב הוא הענין ולא גבינה, שהרי הנס בחמדת ימים היה ע"י חלב, וא"כ הרמז צריך להיות ע"ז ולא על הגבינה, אבל אם הנס היה ע"י גבינה, איני יודע מה היה מרמז...].

מסקנת הדברים

ע"פ המעשה שהובא בחמדת ימים היה הנס ע"י חלב, וכן הטעמים של הבני יששכר והבן איש חי מתאימים על חלב ולאו דוקא על גבינה, ע"כ לשיטתם פשוט ששייך הזכר גם בחלב ולאו דוקא גבינה.

ולפי הרמ"א שהביא מהר"ן והכל בו ששם לא הוזכר כלל חלב, ג"כ נראה שהעיקר לעשות זכר ואין קפידא בדבר, וגבינה ג"כ נעשית מחלב, ואין להקפיד בזה כלל, וכל הנ"ל נכתב רק לפלפולא כדרך הנוהג בחנוכה להרבות בפלפולא דאורייתא הטבין.