בגדר מצוות נר חנוכה ופירסומי ניסא

הנה בגדר מצוות נר חנוכה יש לחקור מה עניינה, והנה פשוט שיש בה ענין לפרסם הנס. אך נראה דיש בזה עוד ענין לבד מפירסום הנס לאחרים כדמוכח משיטת התוס' דס"ל דלתירוץ הגמ' דברייתא דמשתשקע החמה וכו' אתי לשיעורא אפשר להדליק אף לאחר החצי שעה. ולכאורה הרי אין בזה פירסומי ניסא לפי שאין עוברים ושבים, ומוכח מזה דיש ענין נוסף בהדלקה לבד מפירסומי ניסא. ונ"ל דגדרו הוא כעין מצוות מזוזה שעניינה היא שכשעובר ליד הדלת יזכר במציאות הבורא וקבלת עול תורתו ומצוותיו הקדושים וה"נ ע"י שיעבור ליד הנרות יקבע זכרון הנס בליבו ולסברא זו די בעצם ההדלקה כדי שיזכר בנס. אך לסברא הא' עיקר הפרסום בשהוי הזמן, ועוד אפ"ל כמבואר באחרונים דגדרו מענין ההודאה.

ובזה יבואר מח' הראשונים לגבי זמן ההדלקה דדעת הרמב"ם דא"א להדליק כלל אחר חצי שעה, נראה דס"ל דכל טעמא דנר חנוכה היא לפרסם הנס בלבד וממילא אחר חצי שעה שאין בני אדם הולכים בשוק ליכא פירסומי ניסא. אך דעת התוס' ושאר הראשונים היא דאפשר להדליק אחר החצי שעה, אלא דלדעת התוס' תלוי זה בב' התירוצים לשיעורא ודאי לא אדליק, ולדעת הרשב"א לב' התירוצים מותר אף אחר החצי שעה וע"כ דס"ל דיש ענין גם להזכיר לעצמו הנס. (ואפשר דאפי' לדעת התוס' לא פליגי ב' התירוצים ביסוד זה רק דס"ל לתירוץ הראשון דמשום זה לחוד לא הייתי מדליק כיון שאינו עיקר המצווה ובזה חלק עליו התירוץ השני).

והנה פשיטא לדעת התוס' והרשב"א הנ"ל שבמצוות נ"ח יש את ב' ענינים הנ"ל, אך יש לחקור אם עיקר המצווה לפרסם הנס לאחרים או דעיקר המצווה היא להזכיר לעצמו הנס ולהודות עליו.

ובחקירה זו יתבארו כמה מח' הראשונים בדיני נר חנוכה.

חדא במה שנחלקו רש"י והתוס' היכן מקום ההדלקה דרש"י ס"ל דמקומו בפתח ביתו לחצר ותוס' ס"ל דמקומו בפתח החצר. וצ"ב בסברת מח'. ולהנ"ל יבואר דנחלקו מהו עיקר המצווה דרש"י ס"ל דעיקר המצווה היא להזכיר לעצמו הנס כשעובר ע"י הנר ולזה עדיף פתח ביתו שעובר שם יותר, ואף שבפתח החצר יראוה יותר אנשים ויתפרסם הנס יותר עכ"פ עיקר המצווה היא לדידיה, ולהנ"ל פשוט מה שכתב הפר"ח סי' תרע"א לשיטת רש"י דהיכי דאין יכול להדליק בפתח ביתו ויש לו ב' חלונות אחד פונה לחצר ואחד לרה"ר ידליק בזה שפונה לרה"ר דכיון דהכא מתקיימים ב' הענינים ודאי דעדיף חלון הפונה לרה"ר דדווקא בפתח החצר שאינו נראה כל כך לאדם עצמו ס"ל לרש"י דעדיף בפתח ביתו אבל הכא הרי מתקיימים ב' הענינים כנ"ל, וכ"ז לשיטת רש"י. אך התוס' ס"ל דעיקר המצווה היא לפרסם הנס ולכן עדיף להניחן בפתח החצר ששם יראוה יותר אנשים .

(וצ"ע מה שכתב הפר"ח שם לבאר לדברי התוס' מאי קמ"ל דאם דר בעלייה דמדליק בחלון, וכתב בזה"ל דס"ד דכיון דלא מצי לקיומי מצות חכמים להניחו על פתח חצירו יניחנו בפתח ביתו אע"פ דלית בי' פרסומי ניסא כולי האי קמ"ל דבחלון הסמוכ' לרה"ר עדיף טפי משום דאיכא פרסומי ניסא טפי ודוק. וצ"ב מהיכי תיתי דאם אינו יכול להדליק בפתח החצר שידליק בפתח הבית ומאי אולמיה דפתח דווקא (ולקושטא דמילתא איכא נמי לאקשוי כן לדברי רש"י מדוע עדיף באמת להדליק בפתח ביתו יותר מבחלון, אך כאן קשה טפי דהכא איכא טפי פירסומי ניסא בחלון כיון שפתחו פתוח לתוך הבית). ובפרט אי אמרינן דפירסום הנס עיקר לדעת התוס' וסיעתו. דבשלמא לדעת רש"י היה אפשר לומר כן משום שעיקר המצווה היא לעצמו לכן קמ"ל דעדיף בחלון כיון דאיכא נמי טעמא דפירסומי ניסא. אך לתוס' קשה מה ההו"א שידליק בפתח ביתו לכאורה פשיטא דעדיף חלון כמו שבאמת הביא שם שהקשו דפשיטא ונראה מזה סיוע לדברינו שהוא דומה בגדרו למזוזה ולכן הו"א דעדיף פתח דווקא).

ועוד יתבאר לפי זה מה שנחלקו הרמב"ן ותוס' למ"ד כבתה זקוק לה אי גם בשבת נמי זקוק לה או לא. דהרמב"ן ס"ל דבשבת לכו"ע אין זקוק לה והתוס' ס"ל דאף בשבת זקוק לה ואדרבה שבת חמירא יותר מחול דא"א להדליקה. וצ"ב מה שנחלקו בסברות הפוכות. ולפמש"נ נראה דהרמב"ן ס"ל דעיקר המצווה היא להזכיר לעצמו את הנס ולהודות עליו. ואף שיש נמי ענין פירסומי ניסא והוא מעכב עד כ"כ שאם כבתה זקוק לה, עכ"ז כיון שעיקר המצווה להזכיר לעצמו הנס ס"ל דדווקא בימות החול דיכול להדליק אם כבתה בהאי אמרינן דזקוק לה. אבל בשבת שאם כבתה אין יכול להדליק אין זקוק לה כיון שעיקר המצווה היא ההדלקה לעצמו, וזה כבר קיים. וכלשון הרמב"ן שם וז"ל ואין לך בה אלא מצות הדלקה בלבד ע"כ. היינו שחז"ל תיקנו שרק מצוות הדלקה חייב בה ואף שלא יתפרסם הנס לא חיישינן כיון דקיים עיקר המצווה, והתוס' ס"ל דעיקר המצווה היא לפרסם הנס ולכן ס"ל דאדרבה בשבת חמור יותר כיון שאם יכבה לא יתפרסם הנס.

ועוד יבואר בזה מה שנחלקו הפוסקים למ"ד כבתה אין זקוק לה אם יש הידור להדליק כשכבתה או דאין ענין להדליק, דהמג"א (סי' תרע"ג ס"ק י"ב) בדינא דכבתה אין זקוק לה כתב בזה"ל ראוי להחמיר לחזור ולהדליקה בכל ענין וכו' (רש"ל וב"ח) עכ"ל. וכן הביא הט"ז שם (ס"ק י'). והפר"ח שם כתב וז"ל ומ"ש ואפי' כבת' בע"ש וכו' וכן וכו' אינו זקוק לה כן עיקר ודלא כמהרש"ל בתשובה בסי' פ"ה וס"ל שצריך לחזור ולהדליק בלא ברכה וליתא עכ"ל. ואפשר נמי דפליגי בזה דמ"ד דיש ענין להדליק ס"ל דעיקר המצווה היא לפרסם הנס ולכן אף שאינו מחויב עכ"פ איכא הידור בזה, וזהו כוונת דברי הט"ז (שם) דלא גרע מהמהדרין, כלומר כמו שהמהדרין באים לרבות פירסום הנס ע"י רבוי הנרות הכי נמי מרבה פרסום הנס ע"י שחוזר ומדליקו . אך הפר"ח ס"ל דעיקר המצווה היא להזכיר לעצמו הנס ולכן ס"ל דאין שום ענין לחזור ולהדליקו.

ובעיקר מה שכתבנו דאיכא מצווה להזכיר לעצמו הנס ומצד זה יכול להדליק אף אחר החצי שעה, יש לעיין בזה דלכאורה יש כמה דינים דאמרינן מפני הרואה ולא מצינו דלאחר החצי שעה לא אמרינן, ולכאורה הרי אחר החצי שעה אינה כלל לפרסם הנס וא"כ היה צריך להשתנות הדין, ואולי משום דאמרינן לא פלוג. ועוד יש להקשות למש"נ בשיטת רש"י דעיקר המצווה היא להזכיר לעצמו הנס, בכל מה דאמרינן דיאמר הרואה לצרכו הוא דאדלקה וכן לגבי השתמשות באורה ימצא דמקיים עיקר המצווה.

ולפום ריהטא נראה דלא יצא כלל כדמוכח מלשון רבא היה תפוס נר חנוכה וכו' לא עשה ולא כלום ולדברינו צ"ב אמאי לא עשה כלום הרי קיים עיקר המצווה ואולי ס"ל דבאמת עיקר המצווה היא להזכיר לעצמו אבל באופן שא"א שיתפרסם הנס כלל לא יצא ורק באופן שהוא אנוס כגון בע"ש או באופן שיתקיימו שניהם יצא. ונראה הביאור בזה דס"ל דבכל אופנים האלו לא מיבעיא דלא מפרסם הנס לכו"ע אלא גם לעצמו לא נתקיים ענין הזכרת הנס כיון דדולק באופן דאינו ניכר שהדליקו לזה וכמו שמצינו שבשעה שמדליק צריך שיהיה באופן שיש בו פירסומי ניסא ה"נ גם להזכיר לעצמו צריך להדליק באופן כזה שכשיראה יזכר בנס. ואפשר דלזה נתכוון רש"י דאמר דטעמא דאסור להשתמש לאורה הוא שיהא ניכר שהוא נר מצווה כלומר שיהיה ניכר גם לעצמו שהוא נר מצווה.​